ההקדמה שלנו היום אינה קשורה לאוכל, אבל היא סיפור לילי, סהרורי ואנושי. הוא אינו קולינרי, בכוחו אולי להביא חיוך, גם אם קצר, ולומר בהזדמנות מילה טובה על שוטרי ישראל. שתינו יודעות שהשנתיים האחרונות אינן להיט עבור רובם.
לילה אחד חזרנו מאירוע ונבהלנו לראות מול הבית ניידת ושני שוטרים. חששנו שאירעה פריצה, והזדהינו כבעלי המקום.
איך אפשר לעזור? בדקנו, והם שתקו במבוכה.
בסוף סיפרו שיש להם שאלה אלינו.
נו?
תגידו, החיה הזו למעלה, על הפיקוס, היא ינשוף או תנשמת?
????
למזלם, הבנו מיד שלא יצאו לגמרי מדעתם והטרידו אותנו אחרי חצות בקושיות על עופות דורסים. קלטנו שהם מתכוונים לינשופון המגיע אל הפיקוס שלנו בכל שנה בראשית האביב. חלק משכנינו אף צילמוהו והתברר שמדובר בדורס קטן, מדובלל ומבוהל העונה לשם "שעיר מצוי".
עד כאן מדובר בסיפור שכיח. ינשופון שהתאזרח בכפר ידידותי. הבעיה עם הדורס המצומצם הזה היא, שכאשר הוא מתאזרח על צמרת גבוהה הוא פוער את פיו, משחרר ליקום שלל קינות נוקבות אוזן ופורק את יגונו עד הבוקר.
קובי טל, השכן המקסים שלנו, פירסם את תצלום הדורס ההורס בעלון הכפר, בצירוף סיפור קצר ומלא חן. קובי חילק את אוכלוסיית השכנים לשלושה: אלה שמתענגים על נציג הטבע שבא להשתקע בשכונה; השכנים ששנתם עמוקה מתהום והתקרית הזואולוגית הלילית חלפה ליד אוזנם בדומייה, ואלה שהבכי הינשופי העבירם על דעתם לגמרי. הם קברו עצמם בפוך, תחבו לגופם אטמי אוזניים, ונכנסו לארון.
לא עזר.
בסוף פנו אל משטרת ישראל. כנראה קיוו שהשוטרים ייצאו באישון לילה ויעבירו את הפוזלים המעופפים והמבוהלים שיעור בלוחמה עצימה מעל צמרות ישראל. האפשרות השנייה הייתה לדבר אל ליבו של דורס קטן, שיפסיק בבקשה. אין ספק שגם הם התקשו להבין כיצד ציפו דיירי הרחוב שהעוף הקטן יבין לליבם. עוד דרך הייתה להביא מהוליווד סולם עצום, ולשים על השעיר הממורמר אזיקונים.
הזמנו את המשטרה, כדרכנו, לקפה ומאפה, והם סירבו באדיבות אך בתוקף. שלפנו את מגדיר הציפורים העברי והראינו להם תצלום של השכן הבכיין שלנו. הוא היה מבוהל ומשלומפר ותויג גם על ידי המגדיר האורניתולוגי כ"שעיר מצוי".
סוף-סוף צחקנו כולנו. הצענו לצייד את השוטרים במגדיר ציפורים למשימות הבאות. גם לזה הם סירבו.
בסוף התברר שהשכנים חשדו שקריאות הינשוף הן בכלל אזעקה ממושכת שהופעלה באחד הבתים. השוטרים נשלחו בצדק לבירור, והבינו מיד שהצופר הבכיין הוא עוף השוכן במרומים. בפרידה שאלנו אותם למה התעקשו על בירור סוג העוף הדורס. הם ענו ברצינות שהוטלה עליהם משימה ועליהם להשלים אותה בקפדנות. הם היו עייפים, רק כטב״ם זעיר ומכונף כזה היה חסר להם הלילה, וליבנו יצא אליהם.
חברתנו, עורכת דין פלילית מבריקה, גורסת שלו הייתה זו דיה ענקית, למשל, כל הנהלים היו משתנים.
לנו די במהומה המקסימה שהקים מיני-דורס אחד.
קפונאטה קישואים איטלקית
קישואי הקיץ הם, למעשה, מלכי המטבח. אין בהם מרירות, הם טעימים בכל צורת בישול, אבל בעינינו הנפלאים ביותר הם תבשילי הקישואים של הקיץ.
בישראל שטופת השמש, למשל, הם טעימים לאורך כל השנה. הם גם מרחיבים ומזריקים טעם וגוף נפלאים לכל תבשיל, שאין צורך בבשר או שמסתפקים בכמות זעומה (כרבע קילו בשר טחון).
בגינות הביתיות באיטליה הם צומחים לגובה של בית דו-קומתי. הם גם עזי טעם. האיטלקים קוצצים אותם גס, לא קולפים, אלא מלווים אותם אל הסיר בחברת סלרי, בצל ופטרוזיליה, כשכולם קצוצים ופוגשים בסיר שלל עגבניות מתוקות, בשלות וקצוצות גס. כל אלה מלווים בשמן זית כתית.
האיטלקים אינם מוסיפים חריפות לתבשילי הירקות שלהם (ועל כך יבורכו). אבל אתם כקהל חריף ומפולפל, מוזמנים להוסיף חריפות כאוות נפשכם. מנסיוננו החריפות המומלצת היא של פלפלונים ירוקים או של רוטב טבסקו ירוק.
החומרים:
10 קישואים גדולים, שטופים וקצוצים
4 בצלים (ראו מסגרת)
צנצנת פלפלים אדומים משומרים (מתוצרת sera) עם הנוזלים
עלי גפן משומרים (לא חשוב מאיזה סוג)
2 גזרים קלופים ומגוררים
בקבוק מחית עגבניות משומרות "מוטי"
5 כפות שמן זית כתית
חופן צימוקים כהים
מלח ופלפל לטעם
1/4 כוס סוכר: התבשיל הזה אוהב מאוד מתיקות ואפשר בהחלט להוסיף דבש, או סילאן או מייפל
כף גדושה פפריקה מתוקה
כעשרה עלי סלרי שטופים וקצוצים
מים כדי כיסוי
ההכנה:
1. בוחרים סיר גדול עם מכסה תואם, יוצקים לתוכו את השמן ומוסיפים את הקישואים, הבצלים, הגזרים, מחית העגבניות, הפלפלים והצימוקים.
2. מוסיפים גם את המלח, הפלפל, הפפריקה ואת עלי הסלרי. בוחשים בעדינות. מוסיפים את המים, מכסים את הסיר ומבשלים כ-20 דקות. מניחים להתקרר כ-15 דקות, טועמים ומתקנים תיבול.
3. ממשיכים לבשל עד שכל הירקות מתרככים. מסירים מכסה ומניחים להתקרר לטמפרטורת החדר.
4. מגישים חם או קר או בטמפרטורת החדר.
5. אם התבשיל נוזלי מדי, דהיינו במרקם של מרק, מעמידים שוב על להבה גדולה ללא מכסה ובוחשים עד שהנוזלים מצטמצמים לרוטב מעובה.
פנינה, טעמנו
בתפריט הישראלי תמיד נמצא את מילות המפתח של המטבח העולמי המתוחכם: סשימי, טטאקי, קימצ׳י ו"מותסס", אנלוטי, טאפאס וברולה. תמיד יהיו בו בלאדי לצד אירופה, חריימה לצד הרינג, חלות ויז׳ניץ לצד תאילנד ודרום-קוריאה.
ומה אף פעם לא תמצאו בו? נגיעה אתיופית. יש כאן אמנם 200 אלף אתיופים, אבל קולם לא נשמע באף תפריט ישראלי. זה כל פעם מדהים אותנו מחדש, שכן המטבח הפאן-אפריקאי, בעיקר זה המאפיין את המדינות שמדרום לסהרה, הוא מטבח מתובל, צבעוני, עשיר. ואתם יודעים מה קורה כשמערבבים אותו בסיר אחד עם חוצפה ישראלית, עין של צייר, יד של אמן, וניסיון במסעדות מעולות כמו ג׳ורג׳ וג׳ון? מה שקורה זה אירוע קוסמי יחיד במינו בעולם, שלא מתקיים בשום בירה קולינרית אחרת, גם לא אצלנו בתל-אביב המהפכנית, ולאירוע הזה קוראים אלעזר טמנו.
כבר כתבנו עליו מספר פעמים, ואנחנו נמשיך לחזור ולעדכן, כי אם אתם קצת פודיס בנשמה, טיפה הרפתקנים ואוהבים לפגוש טעמים חדשים – אתם חייבים לעצמכם לפחות פעם אחת לאכול מהדיבס ומהדלעת, מהחומוס שירו ומהאינג׳רה הדקיקה, חמצמצה, עדינה, של טמאנו. לראות פעם אחת את הציורים היפהפיים, המעודנים, המתוחכמים, שהוא מוציא תחת ידיו ולגלות עולם שלם של מטבח פיוז׳ן פאן-אפריקאי-ישראלי, אנדמי למקום שלנו כאן.
איפה אפשר לאכול את האוכל של שף טמנו? לרוב זה מסובך. הקיץ זה פשוט. טמנו חבר ל״קן הקוקיה״ ביפו, ופתח מסעדת פופ-אפ עם האוכל הייחודי שלו. זה מתחיל ממש היום ויפעל בימי רביעי וחמישי בערב ובבראנץ’ בשבת, כשמסביב היצירות של טמנו, כוסות אוזו ובירה אתיופית (חבש ביר!), צלחות שיפודי אינגודיי (פטריות עם קרם שירו, טחינה, ברברה וסלסה), טרטר בקר (קיטפו) עם איולי ליים וקריספי דינצ׳, או בכלל טארט דבש עם חמאה חומה, הל וקציפת יוגורט, וברקע תתנגן מוזיקה אתיופית חדשה ומסביב אווירה מעולה.
מ-10.7 ועד 3.8, ימי רביעי, חמישי - בערב, שבת - בראנץ’, עולי ציון 26, יפו. טלפון להזמנות: 053-2539900
פורסם לראשונה: 00:00, 12.07.24
