חצי שנה לפני שפרצה המלחמה תומר אגאי הרגיש שהוא על גג העולם. היה לו כל מה ששף חולם עליו - מסעדה סופר-מצליחה במרכז תל-אביב, קריירה טלוויזיונית בפריים-טיים, קשרים במקומות הנכונים ואפילו זוגיות חדשה. גם מעריצים היו לו, כאלו שחוזרים למסעדה שלו שוב ושוב, מתמוגגים מכל יצירה שהוא מגיש להם לצלחת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מהפסגה שטיפס אליה - מקצועית וגם תדמיתית - אגאי (48) הרשה לעצמו לא להתרגש כשהבייבי שלו, מסעדת סנטה קתרינה, הפסיקה להטיל ביצי זהב. הרווחים ירדו בהדרגה, אבל אגאי התנחם בעובדה שהמצב לא שונה אצל הקולגות שלו, והבין שגם ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, שחסמו לפרקים את הכניסה לעיר ואת היציאה ממנה - גבו מחיר. "יכולתי להתנהל ככה עוד הרבה זמן", הוא טוען עכשיו. רק דבר אחד הוא לא לקח בחשבון: מלחמה שתשתק מדינה שלמה.
"הייתי אז לקראת עונה חדשה של 'משחקי השף', היה לנו על השולחן חוזה כמעט חתום, ובינואר השנה היינו אמורים להתחיל לצלם. לקראת העונה החדשה מההפקה ביקשו שאחתום על הסכם חדש וזה לא הלך חלק, היו לי שינויים שביקשתי לעשות והיו גם קצת ויכוחים. אבל בגדול הכל היה די סגור והיה ברור שעושים עוד עונה, השאלה היא רק מתי מתחילים לצלם.
"יום אחד אני מתקשר למישהו ברשת רק בשביל לשאול מה קורה, כי שבוע לפני כן אמרו לי 'תתכונן, כנראה מתחילים לצלם ביום ראשון'. ואז בשיחה איתו פתאום קיבלתי וייב מבולבל מאוד. הוא אמר שהוא צריך לבדוק משהו ושיתקשר אליי עוד כמה דקות. עשר דקות אחר כך הוא מתקשר ואומר שהייתה החלטה מערכתית ברשת לצמצם את הקאסט של 'משחקי השף' לשלושת השפים הוותיקים ולהיפרד מרז (השף רז רהב, מסעדת OCD, ת"ג), מתמר (השפית תמר כהן צדק, מסעדת קוצ'ינה הס 4, ת"ג) וממני. תודה על הכל, מצטערים וביי".
"העסק הזה קשה מלכתחילה. ברוב המקרים מסעדה זה לא פיור ביזנס. זה עסק עם תחזוקה גבוהה, אתה 17 שעות במסעדה ואם לא תהיה - זה יתרסק עליך ואפילו לא תרגיש. כשיש לך מסעדה אתה אף פעם לא ישן באמת ואין לך שקט לרגע, גם אם אתה מרוויח הרבה כסף"
וואו. איך הגבת?
"גיליתי חלק מפחיד ועקום באישיות שלי, ממש נבהלתי מעצמי ונבהלתי מההשלכות של הדבר הזה. שאלתי את עצמי כל הזמן, למה? אולי אני לא טוב מספיק? נלחצתי, כי היו לי עסקאות על הפרק שבנויות על זה שאני טאלנט של רשת, ועכשיו אני כבר לא. הבהלה הזאת שלחה אותי למקום שבו הרגשתי דודו טופז לרגע. לא במובן שחשבתי להכות מישהו, אבל במובן שחשבתי שאני יכול לעשות דברים שנשלטים על ידי התחושה הזאת. תחושה של הייתי במקום גבוה והורידו אותי למקום שאין בו את הצליל הזה של מחיאות הכפיים".
ברזומה של אגאי אפשר למצוא כמה מהמסעדות המצליחות והנחשבות בארץ ובעולם. הוא עשה סטאז' במסעדות עטורות הכוכבים של אלן דוקאס וז'ואל רובושון, ובארץ בישל ביפו תל אביב של חיים כהן, בהרברט סמואל של יהונתן רושפלד, בטוטו של ירון שלו וברפאל של רפי כהן.
"תראי, לא נולדתי ב'משחקי השף'. הייתי ממש טוב לפני 'משחקי השף' ואהיה טוב גם אחריה. לא הייתה לי באמת סיבה לחשוש, אבל לטלוויזיה יש כוח. הייתי הולך ברחוב ושומע אצטדיון של אנשים שמוחאים לי כפיים. פחדתי נורא לאבד את זה. זה הוריד לי את הביטחון. שכחתי שאני יודע לעבוד גם בלי מחיאות כפיים. הרגשתי פגוע, שזה לא בסדר מה שעשו ולמה זה מגיע לי. נכנסתי לסמטוחה של בן אדם מבולבל".
נשמע סחרור קשוח מאוד.
"עכשיו קל לי לדבר על זה, כי אני אחרי תהליך שבו הבנתי שהחיים שלי לא תלויים ב'משחקי השף', אבל באותה נקודה זה היה המצב. היום אני חושב שטוב שזה קרה ותודה רבה לרשת על הכל, כי יש בי גם את תומר של לפני 'משחקי השף' ואולי בעתיד תגיע הזדמנות אחרת. אבל באותו רגע היה לי קשה לקבל את זה, במיוחד כשתוך כדי כל זה אני במסע להצלת סנטה קתרינה".
למה להציל?
"הייתה ירידה תלולה בהכנסות. ימי חמישי ומוצ"ש כבר לא עבדו טוב, כנראה בגלל המחאה נגד ההפיכה המשפטית. אווירה לא מובנת שהתבטאה בקופה. כשיש ירידה תלולה בעסק שהוא מוסד, זה אומר שמשהו גלובלי קורה. רק בדיעבד הבנתי שזה היה בעצם מיתון. אז המיתון הזה הביא אותנו ל-7 באוקטובר 'רזים' מאוד, ואז המסעדה נסגרה לחודשיים. נאלצתי להביא כסף מהבית".
על אילו סכומים מדובר?
"עד היום אני מנסה לברר בדיוק כמה הבאתי, אבל זה משהו בעולמות של 700 אלף שקל".
מבפנים אגאי הרגיש היטב את המצוקה והקושי, אבל כשועל מטבחים ותיק הוא ידע שמבחוץ אסור לו להראות שום דבר. "כל הדרך המשכתי לשדר הצלחה לכל העולם, כי המוצר שאני מוכר זה שפע", הוא מסביר, "מסעדה זו חוויה שבה מגישים לאנשים את האוכל ומדיחים להם כלים. הכל טוב, כולם יפים ותוססים. כשאת באה למסעדה את לא רוצה לדעת אם יש מיתון או אין מיתון, את בורחת מהמקום הזה".
זו בועה?
"כל עולם המסעדנות הוא רגע דמיוני שבו האדם יוצא מהמציאות שלו - שהיא אולי לוחצת ומלחיצה וגם מחרידה לפרקים - והוא נכנס אליך למסעדה עם אשתו. שם מדברים אליהם בנימוס והם שומעים מוזיקה והאוכל מהמם, ולרגע אחד, כששתי כוסות היין שלהם נפגשות, הם מרגישים מחוץ למציאות שלהם ומקבלים חוויה שמשכיחה את מה שקורה מסביב. הם באים לקנות רגע ובמילים פשוטות של אנשים פשוטים כמוני, זה לוקש".
אבל אתה מתפרנס מהלוקש הזה.
"נכון. זה המוצר. אנשים נוטים להתבלבל ולחשוב שבמסעדה מוכרים אוכל. אבל אוכל הוא רק 20 אחוז מהסיפור, ואוכל לא ינצח לבד את המשחק. הלקוחות באים לקנות חוויה, ואת החוויה הזאת צריך לעטוף. כל ערב כשאנחנו באים למסעדה אנחנו משדרים ללקוחות שהכל בסדר, גם אם יש לך רגע לא מוצלח בבית או עם הבנק או עם 'משחקי השף'. את הלקוח כל זה לא מעניין, היום-יום שלך לא מעניין, זה לא חלק ממה שהוא שילם עליו. אתה צריך להיכנס לדמות ולשרת את המוצר".
כמה אפשר לשדר עסקים כרגיל בזמן שהכל קורס לך על הראש?
"אתה מושך כי אתה מאמין שאולי עוד חודשיים-שלושה המסעדה תיישר קו, כי כשהמסעדה עובדת זה מתקן הכל. אבל לא ידעתי אז שחיות אדם יתנפלו עלינו בשבת אחת בבוקר וייקחו את הדבר הכי חשוב שלנו - את היכולת להירגע ולשמוח. האסון הזה הכניס את כל מדינת ישראל לחרדה ולסטרס. המסעדה הייתה סגורה חודשיים, ובחודשיים האלה הבור התזרימי הלך ותפח. היה שם רגע שבו כל בר-דעת שהיה מסתכל על האקסל בלי סנטימנטים, היה סוגר את המסעדה, מוסד בן עשר שנים. העמידו אותי מול האקסל, הראו לי מספרים, וכבר חשבתי לפנות לעורך דין שמטפל בפשיטות רגל. אמרו לי שיעלה לי פחות לסגור הכל וללכת הביתה".
5 צפייה בגלריה
"כל בר־דעת שהיה מסתכל על האקסל בלי סנטימנטים היה סוגר את המסעדה". אגאי | צילום: יאיר שגיא
אבל החלטת לא לסגור.
"באותו יום חזרתי למסעדה, עמדתי בחוץ ופתאום הבנתי שזה עלול לקרות - שסנטה קתרינה עלולה להיסגר. זה חילחל בי לאט-לאט, הלכתי הביתה ושם הייתה לי הארה - המסעדה הזאת היא לא רק העסק שלי אלא היא גם הזהות שלי, ובלעדיה אני צריך להקים את עצמי מחדש. אני לא יודע איך אני נראה או מי אני בלי סנטה קתרינה מאחוריי. לבן אדם בגילי, אחרי כל מה שעשיתי בעולם הקולינריה, להקים את עצמי מחדש זה מערער. זה המקום שבו יצרתי, ביטאתי את עצמי. מבחינתי המסעדה היא אנושית והרגשתי שזה לא סתם כמו לסגור עסק, אלא להרוג חיים. ברגע הזה החלטתי שאני לא רוצה לעשות את זה ושאני לא סוגר".
ומה עם המספרים?
"מישהו אמר לי שאני מאוהב בעסק שלי ודווקא מתוך המקום הזה יהיה לי קל ליישר את העסק לתוך האקסל. שם התחילה הדרך שלי, בניתי אסטרטגיה שבה המסעדה תישאר עם הראש מעל המים. אני עדיין לא מדבר על הצלחה ועל כסף, אלא רק לעבור את זה ושהמסעדה תשרוד. מכרתי את חלקי בצ'נה (בר-מסעדה שפתח בתקופת הקורונה במלון בראון ברחוב הרצל בתל-אביב - ת"ג) והבאתי את הכסף למסעדה. הוצאתי כסף מהחסכונות שלי, פתחתי מחדש את המסעדה, והתחלתי להבין מה זה אומר לפעול בסביבה של מלחמה ואיך לספק מוצר שמח בעולם שבו השמחה היא חטא, שיש נקיפת מצפון חדה וצורבת על כל חיוך. לאנשים קשה לשמוח בתקופה הזאת.
"כל בעל עסק חווה משבר מטורף במלחמה, אבל כמעט אף אחד לא מדבר על זה כי זה לא סקסי להגיד שהמסעדה במשבר. כולם מחזיקים פאסון בשיא הכוח, אבל מבפנים הם בפחדים ובחרדות אימה. היה רגע שהבנתי שאני לא רוצה יותר להחזיק את הפאסון הזה ואני מגלה ללקוחות את האמת".
מה האמת?
"שתוך שנתיים מהיום 20 אחוז מהמסעדות שפועלות היום ייסגרו, ויש סיכוי קטן שגם המסעדה שלי כבר לא תהיה קיימת. אני שם את זה על השולחן".
אגאי הוא לא המסעדן הראשון - ובטח גם לא האחרון - שמתאהב בעסק שלו. את סנטה קתרינה התל-אביבית הוא פתח לפני עשר שנים, כשמתחם בית הכנסת הגדול בהר סיני - שבו פועלות היום מסעדות כמו פורט סעיד של איל שני והתאילנדית בסמטת סיני - רק התחיל להתרומם. בעוד כשנה מהיום בית הכנסת יעבור שיפוץ והחניה הגדולה תהפוך לפיאצה, מה שאמור להפוך את האזור לאטרקטיבי אפילו יותר לקהל הבליינים. עכשיו כל מה שנשאר לאגאי זה לשרוד עד אז. "אנחנו בלחץ וזה קשה, אבל אני אציל את המצב, כולם ייצאו מהדיכאון הזה ובינואר אנחנו כבר נהיה על הסוס".
מסעדנות היא עסק קשה מאוד, אין פלא שהשפים כל הזמן מתלוננים.
"נכון, העסק הזה קשה מלכתחילה. ברוב המקרים מסעדה זה לא פיור ביזנס. זה עסק עם תחזוקה גבוהה, אתה 17 שעות במסעדה ואם לא תהיה - זה יתרסק עליך ואפילו לא תרגיש. כשיש לך מסעדה אתה אף פעם לא ישן באמת ואין לך שקט לרגע, גם אם אתה מרוויח הרבה כסף".
עכשיו אגאי פועל לפי תוכנית סדורה להצלת מפעל חייו, תוכנית שהוא מכנה "הכנסת תוכן למסעדה". למשל, אירוח של שפים מתחלפים בימי ראשון בערב. עד כה כבר התארחו אצלו ארז קומרובסקי, אבי ביטון, שחר וולמר וגיא רוזמרין, ובאוגוסט עתידים להגיע הטבחים של מסעדת מחניודה וגם יובל בן נריה, עם אוכל הודי, מושיק רוט וחיים כהן, השף שאצלו במטבח אגאי גדל.
"הצלחנו להציל את יום ראשון והפכנו אותו ליום חמישי", הוא מצהיר בגאווה, "בשגרה זה יום מת והפכנו אותו לבוננזה. במוצ"ש הבאתי ברמנים צעירים ופתחתי בר קוקטיילים לערב אחד. ככה הצלתי עוד ערב מת".
גם הצהרת על הורדת מחירים.
"הורדנו מחירים והורדנו באופן יזום גם את הממוצע לסועד. אי-אפשר רק להוריד מחירים, צריך לתת עוד אופציות זולות, כמו בקבוק יין ב-107 שקל. המנה הכי יקרה בתפריט היום היא פילה דג ים ב-116 שקלים. זה הופך את המוצר שלי לנגיש, ואז אנשים חוזרים".
כלומר התוכנית עובדת.
"ימי ראשון לא רק הפכו להיות עמוסים - יש לי 25 שפים בסטנד-ביי שרוצים להתארח אצלי. זה הפך לפלטפורמה. רק השבוע חיים כהן התקשר אליי ואמר שאני דפוק ושצריך לאשפז אותי, כי קשה לארח שפים כאלה כל שבוע, זו פרוצדורה גדולה של הזמנות ויש גם את המניירות של כל אחד. אבל כל מי שבא לפה אלו אנשים שאני אוהב. כל מי שאירחתי עד עכשיו הם שפים שהאוכל שלהם מעניין אותי. אף אחד מהם לא נתן לי להרגיש שהוא עושה לי טובה.
"בניתי את סנטה קתרינה בידיים שלי, כמו כס מלוכה לשף. כשאתה עומד במטבח שלה אתה נראה יותר סקסי ממה שאתה. זה כמו כוכב על במה, יש בזה משהו מעצים. אני מפנה להם את המקום כשהם באים ונותן להם מאה אחוז שליטה על הפלטפורמה. אני לא הבוס, אני עובד אצלם. אני מפלט להם דגים ונותן להם לנהל אותי ואת האירוע. והם נהנים, לא נתנו לי הרגשה שבאו לעזור לי".
ועדיין, זה כס מלכות שבנית לעצמך.
"נכון, יש במסעדנות את האלמנט של לשמח אנשים, אבל בסוף אני רוצה שאנשים יבואו וימחאו לי כפיים. כל הדמות שיצרתי זה רק בשביל הכפיים".
כלומר נטו אגו.
"אני לא נרקיסיסט, אבל זה סעיף נרקיסיסטי. זה בא מהמקום של ילד שחור וקטן שהגיע מחולון, כולם אמרו לו שהוא ערס והוא רק רצה שיקראו לו 'בוא' ויקבלו אותו. ובפעם הראשונה שמחאו לו כפיים הוא אהב את זה והוא רצה עוד ועוד כפיים".
התמכרת לתחושה?
"כן, אני אוהב כפיים. אני לא מתבייש בזה. כפיים זה רגע שמשמח אותי בעבודה שלי".
ובתקופה מסוימת באמת ניהלת חיים של רוקסטאר – מסעדות יוקרה, טיולים בעולם, אוטו יקר, מסיבות והשקות.
"במשך שנים התבססה כאן הערצה לא פרופורציונלית לשפים והאדרה שלהם לרמה מיתולוגית. יצרו כאן דמויות של שפים שהם רוקסטארס - אחד בועט בפחים, אחד שובר גיטרות, אחד מעריץ את גורדון רמזי. מתמרנים אותך לחשוב שיש כאן תהילה וזוהר. אתה לומד לדבר עם אנשים חשובים, להתלבש בסטייל, אתה נמצא במקומות הנכונים עם האנשים הנכונים, אתה בקליקה של המפורסמים ומכניסים אותך לכל מקום ולכל מועדון. אבל אחרי הכל אני ילד מחולון, שום רוקסטאר אין בי, אני אוהב לבשל. בישלתי ממש טוב כשעבדתי אצל חיים כהן ובישלתי טוב גם כשפתחתי את המסעדה".
"תאיר, זוגתי, לא מדברת אליי כמו שמארחת מדברת. היא לפעמים יכולה לעשות לי פרצוף או לשתוק בדרך הביתה, והעבודה לפעמים חודרת לתוך הבית. אבל תאיר כרכה את הגורל שלה איתי".
אבל בשנתיים-שלוש האחרונות כמעט לא היית במטבח של המסעדה.
"הייתי נתון במשבר עמוק ומה שהוציא אותי מזה היה להיכנס חזרה למטבח - ולבשל. זה ניקה אותי אנרגטית וכלכלית. פתאום הבנתי שכל מה שאני צריך לעשות זה לבשל, לשטוף כלים, ללכלך את הבגדים את הנעליים החדשות, כי אני טבח, וכשאת תבואי אליי למסעדה אני אבשל לך ולא אנגן לך בגיטרה. אני לא הולך יותר למקום של הרוקסטאר. אני כמו פחח וכמו נגר".
אתה מתגעגע לתהילה?
"היה רגע שהחיים כרוקסטאר הצליחו לעבוד עליי. פעם אחת עמדתי בצד בכניסה לאיזה מועדון נחשב בתל-אביב, ופתאום הסלקטור, שאני לא מכיר אותו בכלל, הצביע עליי, שלף אותי מהתור והכניס אותי. ואז בפנים זה ממשיך, קח דרינק חינם, בוא לחדר הווי-איי-פי, אבל מה זה כל זה? גם לאינסטלטור או לפחח הייתם עושים את זה? אני חייב להגיד שזה מגניב וכיף להרגיש ככה, אבל זה לא אני. היה לי רגע נעים ומפנק, אבל זה מעייף כי זה פאסון חארטה שאתה צריך לתחזק כל הזמן. שלא יידעו שזה לא אני. אני בעל, הורה, טבח. אני לא בנוי לחיי לילה. אז כן, עדיין נשארו לי קצת קשרים עם אנשים, אבל את כבר לא תפגשי אותי במסיבה בשש בבוקר. אני רוקד גרוע ושר עוד יותר גרוע".
בתוך כל הקדירה המבעבעת הזאת, את הנחת אגאי מוצא בבית. לפני חמישה חודשים נולד לו ולבת זוגו תאיר מסרטי ילד משותף ראשון - דניאל. לאגאי בן בשם רז (24), מאשתו הראשונה, ובת, עומר (6.5), מגרושתו איה אשוח, שהקימה איתו את סנטה קתרינה.
תאיר צעירה ממך ב-14 שנה.
"היא בת 33 ואני לא מרגיש בן 48 ולא נראה בן 48, והסיבה היא שאני כל החיים מסתובב עם אנשים צעירים וזה משאיר אותי ערני. אבל כשאני מוריד חולצה ועומד מול המראה, אני בן 48. אין הנחות בדבר הזה".
איך המצב שאליו נקלעת השפיע על היחסים ביניכם? כשהכרתם היית במקום אחר לגמרי.
"כשהכרנו תאיר פגשה בחור שאוהב לבלות ולחיות את החיים. הייתי בתקופה מגניבה, עם תוכנית טלוויזיה ושתי מסעדות, ובתוך זה גיליתי את הטייפקאסט שלי בנשים. אני אוהב שהאישה שלי אימהית, ותאיר היא קצת אמא שלי. היא נולדה וגדלה באופקים במשפחה גדולה וחמה. אופקים היא סביבה מדהימה, אנחנו נוסעים לשם הרבה והכרתי שם אנשים מדהימים. תאיר התלבשה לי בול לחיים. היא גרמה לי להיות ברור, אחראי וכן. היא גם גרמה לי להסתכל על דברים בעצמי, הצביעה לי על נקודות בעייתיות באישיות שלי ושלחה אותי להמון אתגרים חברתיים. לפני תאיר לא היו לי חברים ולא ניהלתי שום חיי חברה. היום יש לי מלא חברים, כולם חברים של תאיר וגם שלי. קל להתאהב בה כי היא נורא יפה, אבל יש באישה הזאת משהו חזק, עמוק ואמיתי.
"היא הייתה בת 31 כשהכרנו וידעתי שהיא תרצה ילדים. לקח לי קצת זמן לזרום עם זה כי כבר היו לי שניים, אבל הלכתי איתה כי ידעתי שהיא תהיה מעולה בתפקיד הזה וכי אני רוצה אותה איתי".
יש לך שלושה ילדים משלוש נשים שונות – זה הכי רוקסטאר בעולם.
"אני יודע שזה שם אותי בתדמית כזאת שאני כאילו מתפזר עם נשים, אבל זה לא נכון. הייתי עם האישה הראשונה 13 שנה, עם השנייה 12 שנה ועכשיו תאיר. יש לי מערכות יחסים יציבות. בסוף החיים שלי רגילים, אני הורה אחראי וטוב".
בחודשים האחרונים הם לא רק בני זוג, אלא גם עובדים יחד במסעדה. הסיבות למהלך הזה הן גם אישיות - אבל גם עסקיות. "כשדניאל נולד נוצר מצב שבו אני יוצא מהבית בשבע בבוקר וחוזר בחצות, ותאיר הייתה כל היום עם הילד בבית, בטרנינג. זה הרגיש לי פתאום לא פייר. אז דאגנו לסידור עבורו, ועכשיו היא מנהלת קשרי לקוחות ואחראית על כל האירוח. היא יודעת לעשות כמעט את כל התפקידים חוץ מהמטבח. לאח שלה יש מסעדה בבאר-שבע, אז התחום הזה לא זר לה. בסוף היא תרים את המסעדה".
איך זה לעבוד עם בת הזוג שלך?
"לא פשוט. היא לא מדברת אליי כמו שמארחת מדברת. היא לפעמים יכולה לעשות לי פרצוף או לשתוק בדרך הביתה, והעבודה לפעמים חודרת לתוך הבית. אבל תאיר כרכה את הגורל שלה איתי".
נכון לעכשיו, איום הסגירה עדיין לא הוסר מעל סנטה קתרינה. "יש קושי תזרימי, אני עדיין מביא כסף מהבית ולספקים משלם על הקשקש. לא משכתי משכורת כבר שנה, ואני מפחד רצח. לא רק עליי, אלא גם על 40 עובדים שיש לי לפרנס, ועוד 25 ספקים ועוד עשרה פרילנסרים. בערך 100 איש מתפרנסים מהרעיון של תומר אגאי להקים מסעדה. אני קם עם תמונות של האנשים האלה בבוקר, ולא מפסיק לחשוב מה יהיה אם יתחמם בצפון. מה יהיה עם תאיר, שרתמתי אותה למשימה להצלת סנטה קתרינה, מה יקרה עם הטבח שבא בבוקר לעבודה באופניים חשמליים מהרצליה. מה יקרה עם כל אלה אם אני לא אצליח. אבל יש לי אסטרטגיה, יש לי תוכנית, ויש סיכוי ממש טוב שאני אצליח. שמתי סביבי את האנשים הכי שווים בעיר, ואני מרגיש שאני יכול לנצח. עם כל החשש והחרדה - אני אופטימי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.07.24
