היא רק בת 23 וכבר נחשבת לאחת מיוצרות התוכן הקולינרי הגדולות בישראל. עם יותר מ-650 אלף עוקבים באינסטגרם ו-1.4 מיליון עוקבים בטיקטוק. במונחים מקומיים, בעולם הרשתות החברתיות, עדי מרום היא לא פחות מסנסציה.
אנחנו נפגשות באמצע שבוע חם במיוחד בדירה החדשה שלה בפתח-תקווה, לשם עברה ממש לא מזמן. עם ג'ינס צמוד וגופיית ספגטי דקה היא פותחת לי את הדלת לבית מסודר למשעי. מדוקדק לפחות כמו המתכונים שלה. ביום-יום שתינו עוסקות ביצירת תוכן קולינרי לרשתות החברתיות. אני - שמייצגת את הדור הוותיק, זה שהקים פה את בלוגי האוכל הראשונים, והיא - שמייצגת את הדור הצעיר.
עדי מרום נולדה בפתח-תקווה, לא רחוק מיחידת הדיור שהיא מתגוררת בה היום. היא בת זקונים לאמא שעוסקת בחינוך ולאבא שניהל עסק. יש לה שלושה אחים ואחות. היא גדלה בבית מסורתי-דתי, ועד סיום התיכון למדה במסגרות דתיות. חשוב לה להדגיש את הקִּרבה שלה לדת. את החיבור השורשי שלה למסורת.
ואיך ההורים קיבלו את זה שאת כבר לא עם חצאיות?
"הבית שלנו מאוד פתוח, ואני יודעת שקצת קשה להגיד שאני דתייה כי אני לא נראית כזאת, אבל אני שומרת שבת, אוכלת כשר ושומרת מסורת. כשהפסקתי ללכת עם חצאיות לא היה משבר בבית. יש לי אח שלא שומר שבת והכול בסדר".
אלוהים נתן ברכה
כבר בגיל עשר נכנסה למטבח. בהתחלה בישלה פסטות ומוקפצים מלקטים מוכנים, ואחר כך עברה לקינוחים. "בגיל 14 ביקשתי מאמא שלי להכין את השבת והיא שמחה. בשבילה להכין אוכל היה משהו שצריך, לא כי היא אהבה את זה".
בתיכון התחילה להכין עוגות ולמכור מהבית. במקביל התחילה לעבוד במסעדה קטנה בפתח-תקווה בתור בריסטה, ואחר כך בתור מלצרית. גם שם המטבח קרץ לה ומהר מאוד עברה להכין קינוחים לצד העבודה במלצרות.
ואז הגיעה הקורונה. בגיל שבו רבים תוהים מה ללכת ללמוד, מרום החליטה לפתוח עמוד טיקטוק, לצלם את העוגות שלה ולפרסם. "לא באמת התפרנסתי מזה אבל אהבתי מה שאני עושה ודבקתי בזה. כולם שאלו ממה תתפרנסי, מה תעשי בחיים, לא תצליחי להרוויח מזה באמת כסף, אבל אני המשכתי", היא מספרת.
העמוד שאותו פתחה מרום בטיקטוק נקרא a.bake.and.cake והוא מלווה אותה עד היום. "החלטתי לפתוח עמוד אנונימי, אף אחד לא ידע שמאחוריו עומדת עדי מרום. התביישתי שיידעו שזאת אני. שלא יגידו מי זאת שחיה בסרט ומי היא חושבת שהיא".
בבקרים החופשיים מהעבודה התחילה לצלם. "כל מה שראו היה הידיים שלי והעוגות והקינוחים שהכנתי. מהר מאוד הצפיות עלו ואיתן התגובות הטובות. הרגשתי שאלוהים נתן לי ברכה בעמוד הזה".
בשלב הזה פתחה עמוד אינסטגרם, שם יכלה גם להעביר את המתכונים של הקינוחים שהכינה, ובתוך זמן קצר התווספו 7,500 עוקבים. "האמת היא שלא האמנתי שזה קורה. בשלב הזה עדיין לא התפרנסתי. לא הרווחתי שקל. כולם חשבו שאני הכי מצליחה בעולם אבל לא הרווחתי בכלל. זה הטריד אותי אבל לא מאוד, ידעתי למה אני עושה את זה. לא סתם עזבתי הכול. ידעתי שאני הולכת בדרך שלי ושזה יצליח לי ובגדול".
בזכות הכישרון והפנימיות
כבר שלוש שנים וחצי היא מצלמת מתכונים, זמן ארוך במושגים של הדור הצעיר אבל קצר מאוד במושגים של הדור שבו גדלתי אני. רק בשנה וחצי האחרונות התחילה להראות את עצמה באינסטגרם. "זה היה תהליך. בהתחלה היה לי קשה להצטלם. אבל בשלב כלשהו החלטתי שנמאס לי לדפוק חשבון".
כשאני שואלת אותה על הפרסום שמגיע יחד עם כמות העוקבים, היא מדגישה שמעולם לא היה לה חלום להיות מפורסמת. "עשיתי את מה שאני אוהבת וזה הוביל לשם ואני מקבלת את זה בחיבוק גדול. היום אני מבינה שזה חלק מההצלחה שלי. היום אני מבינה שאנשים אוהבים אותי בגלל מי שאני ולא בגלל שאני מעלה תמונות שלי בבגד ים. הם באמת אוהבים את הכישרון והפנימיות שלי".
אז איך מעמוד אנונימי מרום כל כך הצליחה? היא הדוגמה לכך שהדרך להצלחה ברשתות החברתיות היא בעיקר בהתמדה, בכישרון ובתשוקה. "לא היה סרטון מיוחד שבגללו זה קרה. הלכתי בדרך שלי והתמדתי. צילמתי באותו סגנון כל הזמן. הלכתי עם זה עד הסוף. היו לי הרבה סרטונים שהתפוצצו, הגיעו לכל העולם, אבל לא היה משהו ספציפי שבגללו זה קרה".
ובכל זאת, יש במרום משהו אחר. התוכן שלה מדויק, סרטוני ה-ASMR (סרטונים שבהם שומעים את כל סאונד ההכנה והאכילה) הפכו להיות מזוהים איתה, האוכל והקינוחים שלה תמיד מאוד אסתטיים ומגרים ואי-אפשר להתעלם מזה שמדובר גם באישה יפה. מאוד יפה. כשפגשתי אותה לראשונה לריאיון, הדבר הראשון שחשבתי זה כמה היא יפה במציאות בדיוק כמו בסרטונים.
יש לרבים ברשתות החברתיות נטייה לשים פילטרים, להצטלם רק מול השמש או רק בתאורה מחמיאה, להעלות רק זוויות מסוימות, ואז במציאות מגלים מישהו אחר לגמרי. לא אצל מרום. לא זוכרת מתי נתקלתי במישהי שהמציאות רק מיטיבה איתה.
אז מה צריך כדי להיות עדי מרום? אני מנסה להבין ממנה את הנוסחה. "צריך להיות אסתטיים בטירוף בתחום האוכל", היא מדגישה. "אני לא רוצה לראות משהו מלוכלך, אני לא אגיש אוכל בצלחת פלסטיק. אני מתייחסת לאוכל בכבוד. לא תראי את השולחן שלי מבולגן. לא בא לי לראות ציפורניים מלוכלכות, לא בא לי לראות ידיים עם שוקולד. אם משהו יוצא לי עקום או לא מספיק טוב אני מוחקת ומתחילה מחדש יום למחרת.
"אם לא יעלה תוכן מחר אז לא יעלה. אני לא אעלה תוכן שהוא בינוני רק כדי שיעלה משהו", היא ממשיכה לשטוח את האני מאמין שלה. "זה לא העיקר להעלות תוכן. היום אנשים רוצים להעלות כמה שיותר תוכן, הם לא מבינים שזאת לא הכמות, זו האיכות. מבחינתי שיעלה סרטון אחד בשבוע אבל שיהיה טוב. למרות שאני יודעת שיש הרבה אינטרסים בתחום הזה, לי אין. ואני גם לא יודעת להתנהל ככה. לא תראי אותי עושה סטורי עם מישהו רק כי זה יביא עוקבים. גם אם זה יביא לי 100 אלף עוקבים".
בתור דמות דומיננטית ברשתות, היא רואה מקרוב את ההבדל בין החיים האמיתיים לבין אלה שמשתקפים מהמסכים. "אני רואה את הדיסוננס שיש בין החיים באינסטגרם לחיים במציאות. עם כל האהבה שאני מקבלת באינסטגרם, בסוף אני חוזרת הביתה לבד. עם הפער הזה אני מתמודדת באדישות, אני פשוט נעשית אדישה. אני יודעת לבדל את החיים שלי ממה שקורה באינסטגרם. האדישות זה לא ממקום סנובי אלא כדי לשמור על עצמי. אני מבינה שאנשים מחבקים אותי כי אני מפורסמת, ולא בהכרח כי הם יודעים מי אני.
"לא מזמן פגשתי ילד בקניון שהכיר אותי והתרגש מאוד. לעומת זאת הילד לידו לא ידע מי אני ולמרות שהוא לא ידע מי אני הוא רצה תמונה. למה? כי אני מפורסמת. קצת קשה לי עם זה. אני שמה מסך, מצטלמת וזהו. וכן, זה גורם לי לחשוד באנשים. אני חושבת שהעולם הזה הוא אינטרס אחד גדול אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה ולזהות".
ואז הגיעה המלחמה
כשאני מרגישה שהיא כבר פחות לחוצה מהשיחה בינינו, אני שואלת אותה על כסף. נושא שלא רבים בתעשייה מרבים לדבר עליו. "אני לא מסתכלת על כסף. הכסף לא מעניין אותי. אבל כן, מתפרנסים מזה. מי שמצליח - מצליח בגדול", היא ספק מספרת על אחרים ספק רומזת. "אבל מאוד קשה להגיע לזה. צריך להתמיד ולהיות מאוד טוב. ושיאהבו אותך ויאמינו בך.
"תחום האינסטגרם לא מתאים לכל אחד", היא מדגישה. "אפשר להצליח ואפשר להתפרנס אבל כשהתחלתי לא הסתכלתי על זה כעל פרנסה. לא חשבתי איך אני עושה כסף. עשיתי את מה שאני עושה כי זה עשה לי טוב. כי נהניתי מזה. הסיפוק שלי היה שאנשים יכינו. התוצאה היא כסף אבל הדרך היא הסיפוק והתשוקה".
יש מישהו מיוצרי התוכן שהוא השראה בשבילך?
"איתי אדרי. אני חושבת שהוא סופר-מוכשר, אני מאוד אוהבת את הקו שלו. הוא מקצוען".
ומה לגבי קנאה וריבים עם הקולגות? אני ספק שואלת-ספק קובעת, כמי שבעצמה חווה את זה.
"אני אישית לא מרגישה אבל יודעת שזה קיים", אומרת מרום. "אני לא לוקחת חלק בתחרות הזאת. מה ששלי שלי ומה שלא שלי, הכול בסדר. יש הרבה קמפיינים שאני לא תמיד מקבלת, אבל אני שמחה שאני לא עושה את אותם קמפיינים כמו של כולם. אם אני רואה שמישהו העלה מתכון שאני מתכננת לצלם, אני אגנוז את זה. שלא יגידו שעשיתי כמוהם. קרה לי המון שהעתיקו ממני אבל אני לא אומרת להם כלום. זה מחמיא לי. יש לי מספיק ביטחון עצמי כדי לדעת שאני מקורית. לכולם יש עוגות שוקולד ואף אחד לא ממציא את הגלגל, אבל הסגנון של הצילום שלי שונה, גם סגנון העריכה. לפעמים אני רואה סימנים שאנשים עושים בדיוק אותו דבר כמוני אבל לא אגיד להם כלום. אני מצליחה. אף אחד לא מאיים עליי".
יש לך חברים אמיתיים בתוך התעשייה הזאת?
"כן. יש לי כמה חברים שהגיעו בעקבות האינסטגרם. יש אמנם הרבה אינטרסנטיים, וכולנו בסוף קצת כאלה, גם אני, אבל יש אנשים שהפכו לחברים ממש".
אני מבקרת אצל מרום בימים שבהם המגעים לעסקת חטופים בראש החדשות, ולא יכולה שלא לשאול איפה תפס אותה 7 באוקטובר וכמה היא מעורבת בהסברה. "הייתי בחופשה ביוון ב-7 באוקטובר ואני שומרת שבת. אז גיליתי את זה דרך הישראלים", היא מספרת. "הרגשתי שאני בתוך סרט. אני בחו"ל, הכול שם מדהים, ופתאום אני קולטת שבארץ מלחמה. כל מה שרציתי זה לחזור לארץ. כל הדרך הביתה הייתי בחרדות. לא ידעתי לאן אני חוזרת.
"אני מבינה שליוצרי תוכן יש חשיבות בפרסום תוכן שקשור במצב, אבל קצת קשה לי לשתף את זה. אני יודעת וחושבת שצריך, ויודעת שזה לא בסדר, אבל אני מרגישה שאין לי מספיק ידע. שיש נושאים שאני בעצמי לא סגורה עליהם. אני לא שם כדי להיות מובילת דעת קהל בתחום הזה".
ומה עם זוגיות?
"אני רוצה מאוד. אני בן אדם מאוד זוגי. אני מחפשת את הפינה השקטה שלי. אני מאוד אוהבת לתת. אני מחפשת גבר מצליחן, עם ערכים, כזה שיהיה לצידי. שאנחנו נהיה אחד בשביל השני. אחד ששומר שבת. שיבין ויכיל אותי".
ומה החלום הגדול?
"מה שבטוח זה לא לפתוח מקום".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.07.24
