הוא עשוי מחלבון סויה, אבל בתהליך שונה קצת מהטופו הקשה, בלי כל דחיסה וייבוש. יש בו הרבה מים.
זהו טופו המשי. יש לו מרקם שמזכיר פנה-קוטה: קריר, קליל, לבן. אבל הטעם ניטרלי ועדין מאוד, לא מתוק, שקט.
והאמת המביכה היא שקנינו לא מעט קופסאות של טופו כזה במסגרת ההיערכות שלנו למצב של מלחמה בצפון.
עוד היו לנו בתיק דברים מוזרים ביותר כמו פאנל סולארי ומשרוקיות.
וזה קצת לא הוגן שהמדור הזה נכתב בלשון רבות, שכן קדחת הקניות המטורללת פגעה רק בדור הצעיר. הדור הבוגר נותר קוּל, בלי מצבורים של טחינה ואף לא משרוקית אחת.
היתרון של טופו משי למצבי מלחמה ואסון ממושכים הוא שהוא לא דורש קירור (חשמל) או בישול (גם חשמל, בדרך כלל), ויכול להחזיק בקופסה שלו זמן רב בלי להתלונן. אז מה אם אין לו באמת טעם. סיוע הומניטרי זו לא תמיד קולינריה גבוהה.
והנה עברו חודשים ועדיין יש חשמל, אבל התוקף של הטופו פג.
פתחנו חבילה אחת והכנו לה מִשְׁרֶה אסייתי קר, חמוץ ומתקתק וקצת פיקנטי ממירין, ליים וסויה.
את הטופו חתכנו לפרוסות. הוא מתפרק בדרך אבל עדיין יפה ובוהק. הכנסנו למשרה הקר.
טופו משי סופח טעמים ברגע, הוא הופך להיות מצע רך מאוד של כל טעם שתבחרו.
לפני ההגשה הוספנו תוספות פריכות מלמעלה: קצת בצל מטוגן ושומשום קלוי, והוצאנו לשולחן עם מידה של סקרנות.
שולחן עמוס זה היה. שישי. תחרות כבדה.
הטופו חוסל ראשון.
הפתעה מוחלטת.
בלי בישול, בלי השריה, בלי להמתין - יאללה, זמן טוב להכיר: טופו משי.
טופו משי עם רוטב אסייתי קר
החומרים:
1 חבילה של טופו משי (כ-350 גרם)
1/2 כוס מירין
3 כפות סויה (אפשר גם רוטב דגים תאילנדי)
3 כפות מיץ ליים סחוט (אפשר במקום 2 כפות חומץ אורז)
1 בצל סגול קצוץ לקוביות קטנטנות ויפות
1 צ'ילי טרי פרוס דק (כמה שאוהבים)
2 שיני שום כתושות
2 גבעולי בצל ירוק פרוסים
3 כפות שמן שומשום
תוספת לא חובה: שקית אחת של דאשי (ציר דגים יפני מיובש. קיים בחנויות אסייתיות וברשת טיב טעם)
לתוספות הפריכות:
3 כפות בצל מטוגן
2 כפות שומשום מלא קלוי על מחבת עם קצת שמן
אצות קלויות (אלה שמגיעות באריזות אישיות) גזורות לרצועות
צ'ילי יבש
הכנה:
1. מערבבים את כל חומרי המשרה.
2. פורסים את הטופו ומניחים אותו בקערה עם המשרה.
3. לפני ההגשה מפזרים מלמעלה את התוספות הפריכות וישר לשולחן.
בצל מטוגן מהיר:
החומרים:
1 בצל פרוס לטבעות
2 כפות קורנפלור
1/4 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
שמן
הכנה:
1. מחממים שמן בסיר קטן. השמן צריך להיות בעומק 3 ס"מ.
2. מערבבים את טבעות הבצל עם הקורנפלור, אבקת האפייה והמלח.
3. כשהשמן חם, מטגנים בכמה נאגלות. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר אפייה.
טארט תאנים וקרם יוגורט
התאנים בשיא שלהן עכשיו, והטארט הזה, שנראה חגיגי, עשוי מבצק פריך בסיסי, קרם פטיסייר-יוגורט (עם דרך קיצור) ותאנים טריות. על בסיס הטארט-קרם הזה אפשר להרכיב עוד הרבה שילובים של פירות ותוספות. הקרם עדין, לא כבד, חמצמץ טיפה. ואל תילחצו מהכנת הבצק - אפשר לרכוש בכל חנות בצק פריך מוכן, והנה דילגתם על עוד שלב בהכנה.
החומרים:
200 גרם קמח
קורט מלח
50 גרם סוכר
100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
1 חלמון
לקרם האפוי:
250 גרם קרם פטיסייר קנוי (של "גד")
150 גרם יוגורט יווני
200 מ"ל שמנת מתוקה
5-4 תאנים טריות, פרוסות
לברולה סוכר (לא חובה):
4-3 כפות סוכר
הכנה:
1. מכינים את הבצק הפריך: במעבד מזון - מכניסים את כל החומרים של הבצק ומעבדים בפולסים עד שמתקבלים פירורים די גדולים. במידת הצורך מוסיפים 2-1 כפות מים קרים. מעבירים למשטח מקומח קלות, ומהדקים לגוש. משטחים לדיסק, אורזים בניילון נצמד ושמים במקרר לשעה.
להכנה ביד - בקערה גדולה מערבבים את הקמח, הסוכר והמלח. מוסיפים את קוביות החמאה והחלמון ומפוררים הכל בידיים עד שיש פירורים גדולים ואין שאריות קמח יבש. מהדקים יחד את הפירורים ומשטחים לדיסק. עוטפים בניילון נצמד ושמים במקרר לשעה.
2. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות).
3. מכינים את הקרם האפוי: בקערה בינונית, מערבבים את הקרם פטיסייר, היוגורט והשמנת המתוקה עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה.
4. מוציאים את הבצק, מרדדים אותו על משטח מקומח לעובי של 3 מ"מ. מרפדים תבנית טארט או פאי. דוקרים את קרקעית הבצק עם מזלג, מכסים בנייר אפייה ומוסיפים משקולות אפייה או שעועית יבשה ואופים 10 דקות.
5. מורידים את נייר האפייה ואופים בלעדיו עוד 5 דקות.
6. מקררים 5 דקות, מוסיפים את הקרם המעורבב ומסדרים מעל את פרוסות התאנים.
7. אופים 25 דקות או עד שהקרם יציב.
8. לא חובה: מקררים את הטארט, מפזרים מעליו את הסוכר בשכבה אחידה ועם ברנר מקרמלים את הסוכר בזהירות (עדיף רק אם יש לכם ניסיון עבר, בשלב הזה) עד שיש שכבת קרמל זהובה וקשיחה.
קרם ברולה קל
קניתם כבר קרם פטיסייר מוכן? מערבבים אותו ביחס של 1:1 עם קרם מסקרפונה, שמים בכלים אישיים, מפזרים סוכר מלמעלה ומקרמלים עם מבער, ויש לכם את קרם הברולה הקל ביותר להכנה (וטעים באמת! לא כמו גרסאות הרשת שיש היום).
ויטמין שיא
כשהחזאים עולים בסוף מהדורת החדשות כדי לדווח מה מתוכנן פה מבחינת מזג האוויר, אנחנו עוצרות לרגע שתינו להתעכב על המושג הזה, "מזג אוויר".
א. הוא כולל בתוכו את המילה "מזג". שיש לה אותו שורש כמו למזגן.
ב. הוא כולל בתוכו את המילה "אוויר". מה שיש בחוץ לא כולל אוויר.
אומרים את זה כל שנה, אבל בוודאות קיץ כזה חם לא היה פה.
אולי זאת המלחמה, אולי החטופים, אולי מרחצי השנאה והאלימות, אבל כשמוסיפים לכל הסחלה הזה גם גיהינום של כבשן שמרגיש כמו מרק עוף סמיך שעמד בחוץ, הדרך הלא-הוגנת להשלים את האירוע היא לקנח עם מגפת קורונה שכבר איש לא מדבר עליה.
כולם חולים.
והקורונה, דומה לשפעת או לא, מפילה אנשים מסביב במחלה קשה, עקשנית, ממושכת. כמו הקיץ עצמו.
לשם כך מצאנו דרך מעולה לפנק ולשמח אדם שנפל בחולי וקץ בקיום: ערכת מיצים.
אפשר להזמין, אפשר להכין במסחטה הביתית, אפשר גם וגם.
מה אנחנו מזמינות:
מיץ תפוזים - כולם אוהבים
מיץ ירוקים קליל - נגיד סלרי, מנגולד, תפוח ולימון
בוסטרים של ג'ינג'ר (בקבוקים קטנים עם ג'ינג'ר סחוט)
מיצים אחרים שיש בהם ג'ינג'ר או כורכום או שניהם
רוב האנשים מדווחים על שיפור במצבם כבר כשהשליח עמד בדלת. ולו רק בגלל המחשבה עליהם.
(שימו לב שלהרבה חנויות מיצים יש כבר ערכות מוכנות לאנשים חולים שמכילות הרכבים דומים למה שהצענו.)
עוד מהטוב הזה
לפני כמה שבועות המלצנו פה על הפופ-אפ של שף אלעזר טמנו, "סטודיו גורשה", שנפתח בקן הקוקייה ביפו והציע לקהל הרחב טעימה חד-פעמית, ייחודית, אנדמית לישראל, של תפריט פאן-אפריקני פיוז'ן אתיופי-מקומי, שעל סמך הנתונים שיש בידנו, שף טמנו הוא היחיד בעולם שמבצע.
אנחנו מאמינות שיש מקום לאוכל כזה, שהוא מסקרן, עשוי נכון ומתאים לחך המקומי. אבל יודעות גם שבאוכל אנחנו שמרנים, וטמנו ודנה אשתו הסתובבו בשנה האחרונה בין הרבה מסעדנים וקיבלו לא מעט הרמות גבה לגבי הקונספט הזה.
ובכן, שולחנות הפופ-אפ (המקום גדול!!) התמלאו עד אפס מקום, לחודש שלם, עוד לפני שנפתח הערב הראשון. רשימות ההמתנה הלכו והתארכו, ולהצלחה, כי יש לה כריזמה אבל גם כנפיים, נוצרו עוד הדים וגלים וטלפונים מתחננים לשולחן.
למה רק חודש?? שאלו אותם.
והתשובה האמיתית הייתה שאחרי שנה של הרמות גבה מסביב, טמנו חשב שאולי גם עם חודש הוא מגזים.
"הרגע המרגש ביותר מבחינתי היה", סיפרה לנו דנה שגם ניהלה את כל האירוח, "כששמעתי בערב הראשון את אחד המלצרים בא למטבח וצועק שנגמר האינגודיי (שיפוד הפטריות, אחת ממנות הדגל של טמנו). לא רק כי נגמרה המנה, כי אנשים התלהבו ממנה; אלא כי הנה מלצר, תל-אביבי, קצת היפסטר, עושה את מה שהוא הכי רגיל לעשות, אבל אומר מילה באמהרית. ממש כמו שערב קודם הוא אמר טרטר או סביצ'ה או טטאקי. כמעט בכיתי בשנייה הזאת".
התרגשנו איתה, איתם.
נעדכן בהזדמנות הבאה, בתקווה שתגיע בקרוב.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.08.24
