לא נמנה את הצרות. כולם יודעים אותן. חשים אותן בבית, על העור, במבט של הקרובים. הן על הכתפיים האישיות והלאומיות שלנו, וכמו אטלס, המשא כבד והדרך ארוכה. ואין לנו לוקסוס להתייאש.
רצינו להביא לכם מדור עם קצת תקווה, קצת בריחה, קצת חמלה, מגע של אור. סיפורים קטנים, ישראליים, מצחיקים ונוגעים ללב. שיש בהם קצת אוכל, אבל כמו תמיד באוכל - הסיפור סביבו הוא העיקר.
רמי כהן הוא אופה ישראלי שגר במרכז סקוטלנד בעיירה קטנה בשם בלייר אתול. לפני שנים הוא נישא לבחורה מקומית וביחד ירשו טחנת קמח עתיקה שפעלה מדי פעם, בעיקר במסגרת סיורים של בתי ספר. כהן הביא לעיירה המנומנמת את חוש היזמות הישראלי, למד אפייה, חקר, העמיק, השתלם, ופתח בין גבעות ירוקות לפסגות ירוקות עוד יותר, בין לוך לגלן, מאפיית בוטיק. זה קרה מהר - הטחנה והמאפייה הפכו ללב האזור, מופיעות בכל מדריך תיירים כנקודה שחייבים להגיע אליה.
אבל לפני חמש שנים דברים התהפכו בזה אחר זה.
כהן איבד את אמא שלו ועבר גירושים. ובתוך כל זה פתח לראשונה מאפייה משלו בפיטלוכרי, עיירה קטנה, שוקקת וקסומה, סמוכה לבלייר אתול. ביום הפתיחה קיבל את הבשורה הקשה שבנו אובחן עם סרטן.
רגע, ניתן את הסוף, כי באנו להרים. הילד בסדר. טפו-טפו. סיים עם הטיפולים ואפילו התקבל ללימודי רפואה.
אבל הסיפור היפה הוא באמצע.
כהן עם עסק חדש, שלושה כרטיסי אשראי במקום הלוואות, התחייבויות מפה ועד הודעה חדשה וילד חולה. שני דברים שכל אחד מהם שואב אותך ל-27 שעות ביממה.
האחים והחברים מישראל וגם מסקוטלנד התייצבו במאפייה החדשה שלו, תיפעלו, ניהלו, לשו, בחשו, התפיחו ומכרו.
אריאל כהן, אחיו התאום של רמי, ושף נהדר ומנוסה בעצמו ("פויקה" המיתולוגית למי שזוכר), העביר שם למעלה מחודש. מנצל את הניסיון הרב שלו בתחום כדי להשתלט על העניינים כשאחיו ישן בבית החולים. איתן הגיע, וגם רותם, ורורי ודוגי, המקומיים. בשלב מסוים היה במקום צוות של חמישה מתנדבים, כולם מתייצבים בארבע בבוקר, כי ככה זה חברות, נאמנות ואחריות הדדית. ככה הן נראות במופע המלא והמדהים שלהן. וכן, אנחנו מזהות בהתגייסות המוחלטת הזאת, לזמן בלתי מוגבל, משהו מאוד ישראלי. והאמת, גם סקוטי. כי הם האנשים הנחמדים ביקום. עוד נדון על כך בהרחבה במדורים הבאים.
לפני ארבעה חודשים רמי חזר סופית למאפייה, וכמו כל דבר שהוא נוגע בו, גם היא עכשיו נוסקת. לחמי השאור, הקרואסונים הפריכים, דפים דקיקים וביניהם שכבות של חמאה סקוטית - שהיא משהו נדיר, עשיר, קרמי, צהבהב, הסטיקי באנס עם הקינמון, בוהקים מקרמל צלוי - מביאים קהל מכל האזור וגם מרחוק שעומד בתור, שומע גלגלצ ותוהה מה זה (כי זה מה שמתנגן במאפייה) ולעיתים, אם הוא קבוע, שואל בעברית עם מבטא כבד "מה נשמע".
לשבת מול המסך ולצפות ב-Omnivore (אפל טי-וי), הסדרה החדשה של המגה-שף הדני רנה רדזפי, הבעלים השותף של "נומה", זה קצת כמו לפתוח ספר עיון ולגלות שהמחבר החליט לערוך שולחן ארוך באמצע היער, להזמין את הטבע ואת התרבות לשיחה על החיים, ואז קרא לכם להצטרף. עונג צרוף.
רדזפי, האיש שהגדיר מחדש מה היא מסעדת-על ואיך נראה מטבח מקומי, מפשיט בסדרה שלו את הרעיון של להיות "אוכל כל" - לא רק כמגדיר הדיאטה שלנו (שיעמום מחץ), אלא ממש כמשל פילוסופי על החיים עצמם, על המיקום שלנו בתוכם ועל חלקנו בשרשרת המזון.
זאת לא עוד סדרת פורנו-אוכל, ובוודאי שלא ריאליטי. אין פה מתכונים, אין מדריך טיולים ולא תדעו בזכותה מה יקרה לגוף שלכם אם תאכלו חודש פיצה. יש לה את הקצב שלה, קצת כמו מדיטציה באמצע שוק איכרים סואן לקראת סופ"ש - היא דורשת קשב, ריכוז, האטה. היא מבקשת מאיתנו לשים לב אליה, ולמה שאנחנו אוכלים או לא אוכלים.
הסדרה חוקרת חומר גלם אחד בכל פעם, הולכת אחורה להקשרים התרבותיים השונים שלו, מסתובבת בכל העולם ומתנקזת לתוך השאלות העמוקות של רדזפי - מה זה אומר להיות בן אדם בעידן שבו אוכלים יותר ממה שאפשר לשאת, וחושבים על אוכל כל הזמן, ובכל זאת פחות ממה שצריך.
מיליוני שנים של אבולוציה יצרו אותנו כאלה, אוכלי בשר וצמחים, דגנים וקטניות ודגים. לא תלויים בכלום ובאף אחד. ולראשונה - ניצבים בפני שפע אין-סופי שמערער את כל מנגנון קבלת ההחלטות שלנו ומעוות אותו.
ובגלל שזה רדזפי, שף מהפכן, יצירתי, מוקצן, צנוע, מצחיק - אז גם פה יש איזו קריצה עקומה, איזו הבנה פנימית שהחיים עצמם הם סוג של מתכון מסובך שאנחנו מנסים לפענח, וכל מרכיב חדש שאנחנו מוסיפים רק מסבך את העניינים עוד יותר. רדזפי לא נותן לנו עוד מנות לאינסטגרם, אלא מציע לנו סוג של אנטיתזה לעולם שבו הכל נאכל במהירות, מסונן דרך מסך ונשכח ברגע שהמנה הבאה מגיעה. זהו מסע של גילוי עצמי דרך המזון, שמזמין אותנו לשאול שאלות מורכבות, ולפעמים גם לא למצוא תשובות.
* * *
ט"ו באב, חג האהבה היהודי, חל בתחילת שבוע הבא. לרוב זהו יום צלייה רגיל באוגוסט, עם קצת יותר ורדים ויין.
השנה הוא מרגיש אחרת.
איבדנו כל כך הרבה חיילים וחיילות השנה, נותרו כל כך הרבה בנות ובני זוג ואהבות שנקטעו לפני שהספיקו להתחיל את החיים.
ולמרות שאין לכך קשר לאוכל, אנחנו רוצות לספר על הארגון המדהים הזה שנקרא "הותיר אחריו חבר.ה" - העמותה לתמיכה נפשית לבני ובנות הזוג של חללי צה"ל. אלו שנותרו ללא סטטוס רשמי, בלי טבעת, ועולמם חרב. העמותה הוקמה ב-1998 ומאז 7 באוקטובר עובדת באינטנסיביות. לכבוד ט"ו באב הוציאה העמותה שיר בביצוע של מירי מסיקה (שהמדור מעריץ), עם מילים מרגשות עד כאב של משה קלוגהפט ולחן מדויק של אוהד חיטמן.
"ועוד לא הספקנו להתאכזב
אפילו לא הספקנו לריב
עוד לא הספקנו להתרגל
עוד לא השתעממנו מריחות האביב
ועוד לא זנחנו חלומות
עוד לא גידלנו ילדים
לא מספיק אמרת אני אוהב
עוד לא הסמקתי
אוי אתה מגזים
הוא הותיר אחריו חלומות
ולא הותיר אחריו הגדרה
הוא הותיר אחריו פתק
בכתב סתרים
בור בלב ואת חפירה"
* * *
לחם קופים עם בננות ואגוזי מלך
מדובר בכדורי בצק שמרים רכים ותפוחים, ארוזים במעטפת חמאה וקרמל קינמון, ואפויים בתבנית פלא עם חור באמצע למקסימום פריכות ומייאר (Maillard) מסביב. נראה מישהו מתנגד להם.
פתרון לט"ו באב, לח' בניסן וסתם ליום במזגן. הוספנו גם בננות ואגוזי מלך. מה רע.
החומרים:
לבצק:
500 גרם קמח לבן
1 כף סוכר
1 כף שמרים יבשים
1 כוס חלב חמים
80 גרם חמאה מומסת
2 ביצים
קורט מלח
לציפוי הכדורים:
100 גרם חמאה מומסת
2/3 כוס סוכר חום כהה
2 כפות קינמון טחון
2-3 בננות בשלות, פרוסות לעיגולים עבים
100 גרם אגוזי מלך קצוצים גס
לקרמל מייפל (לא חובה):
50 גרם חמאה
100 גרם סוכר חום כהה
50 מ"ל מייפל
הכנה:
1. מכינים את הבצק: בקערה גדולה מערבבים את הקמח, הסוכר והשמרים. מוסיפים את החלב החמים, החמאה המומסת, הביצים והמלח. לשים את הבצק עד שהוא הופך רך וגמיש. אפשר גם במיקסר כמובן.
מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים להתפחה במקום חמים כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
2. בינתיים מכינים את הציפוי: בקערה קטנה, מערבבים את הסוכר החום והקינמון. בקערה נפרדת שמים את החמאה המומסת.
3. כשהבצק תפח מחלקים אותו ל-12-24 כדורים, תלוי בכם.
4. טובלים כל כדור בחמאה המומסת ואז מגלגלים בתערובת הסוכר.
5. מניחים במרכז סיר פלא או תבנית קוגלהוף (לא קלוגהפט. דברים שונים) ובין הכדורים מפזרים את הבננות ואגוזי המלך. איך שיוצא. מכסים ומתפיחים 15 דקות.
6. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות) ואופים 30-35 עד שהכדורים זהובים ותפוחים.
7. בינתיים מי שרוצה יכול להכין גם קרמל מייפל: ממיסים את כל החומרים יחד עד שהסוכר נמס לחלוטין. שומרים להגשה.
8. כשלחם הקופים מוכן, מוציאים, מצננים 10 דקות ואז הופכים על צלחת גדולה. יוצקים את קרמל המייפל מלמעלה. מגישים חם עם גלידה ותקווה.
פסוקו של טוב
פסוק אחד יפה שנכנס לנו כמו חץ ללב. תעשו טוב. גם אנחנו ננסה.
"וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם"
(ישעיהו נ"ח, י)
פורסם לראשונה: 00:00, 16.08.24
