"אמיר, אתה חייב לבוא איתי יום אחד לקריית-מלאכי. אכלתי הרגע קציצות מטורפות", התקשרה אליי יום אחד עדי רוזן, מלכת הסיורים הקולינריים בדרום, המודעת לחולשתי לקציצות. כדי לשכנע אותי היא שיגרה בווטסאפ תמונות שעוררו את תיאבוני. "מורות מקריית-מלאכי שהיו אצלי בסיור באחת הערים בדרום סיפרו לי על המסעדות אצלן. אז באתי לראות על מה הן מדברות ומצאתי אוצרות".
זמן קצר אחר כך, עיריית קריית-מלאכי פנתה אל רוזן וביקשה שתבנה סיור שיחשוף את האוצרות האלה. אבל אז הגיעה השבת הארורה של 7 באוקטובר. רוזן ומשפחתה התבצרו שעות ארוכות בממ"ד בביתה בנתיב העשרה, עד שפונו. אחרי חודשי התאוששות והשתקמות, רוזן חזרה לממלכתה ולסיורים, ועכשיו היא משיקה מסע טעימות בקריית-מלאכי. "נתמקד במרכז המסחרי הישן, המשופע במסעדות אותנטיות וביתיות והכול עם תעודות כשרות", היא מדווחת. "שבע תחנות עם טעימות משתנות. כמו כן, אדבר על ההיסטוריה וההתפתחות של העיר, שתחגוג בשנה הבאה יום הולדת 75, ועשתה דרך ארוכה מאז שהייתה מעברת קסטינה. כן נשמע על הסיפורים המרתקים של בעלי המסעדות. הסיורים מיועדים לקבוצות סגורות. מ-10 אנשים ומעלה", היא אומרת.
ראש העיר אליהו (ללו) זוהר, שהחל השנה את הקדנציה השלישית שלו, מתרגש מהסיור החדש. "האוכל בקריית-מלאכי הוא קיבוץ גלויות אמיתי. בשנות החמישים הגיעו עולים מכל הקצוות - עיראק, לוב, מרוקו, איראן, רומניה, ובהמשך מרוסיה ומאתיופיה, וזה בא לידי ביטוי במטבחים", הוא אומר. "פעם לא התייחסו לקריית-מלאכי כעורק ראשי של המדינה. אנחנו נמצאים ארבעים דקות נסיעה מתל-אביב, מירושלים ומבאר-שבע. השינוי עכשיו דרסטי - תנופת בנייה ואכלוס. צעירים עוברים לגור אצלנו ונפתחים מקומות אוכל ופנאי. לאחרונה נחנכה אפילו צ'ולנטייה, שפועלת באזור התעשייה בלילות חמישי".
לשיחה מצטרף ניסים גלעם, מנהל אגף לקידום ורישוי העסקים. "תאכל אצלנו מאכלים שלא חלמת עליהם. הרבה אנשים שההורים שלהם כבר לא בחיים, מתגעגעים לאוכל הזה והם שמחים למצוא אותו במסעדות. ראש העיר השקיע לאחרונה לא מעט בשיפוץ המרכז המסחרי, שהוא בן למעלה 60 שנה. עכשיו התשתיות חדשות - שולחנות, הצללות, עצים, ספסלים".
יצאתי עם רוזן וגלעם לטיול בעיר, ומצאתי מטמונים, גם קולינריים וגם מבחינה אנושית.
קפה אופל: מסעדת ההפתעות
רבים מתושבי קריית-מלאכי והסביבה נוהגים לפתוח את הבוקר ב"קפה אופל". "למה? זה הקפה הכי טעים. אני בא לפה שלוש פעמים ביום. אני לא שותה קפה בשום מקום אחר. לא בחו"ל ולא בארץ. רק פה", מתוודה טל, אחד הקליינטים הקבועים ובעל הבר היחיד בעיר. "לא יכול להסביר למה. זה כישוף. צילמתי סרטון שמראה את אילן הבעלים מכין עשרה ספלי קפה ב-41 שניות". אחת הלקוחות מתערבת ומדווחת: "לאילן יש יד. הוא עושה את הקפה באהבה. סופר קרמה של לוואצה. קפה איטלקי טוב לא מחליפים". גם גלעם מתייצב בכל יום, בשש בבוקר. "חברי כנסת ומפורסמים שהבאתי ל'קפה אופל' חוזרים כשהם עוברים באזור. בכלל, מכל הארץ באים".
את "קפה אופל", השיק אילן פינטו, לפני 23 שנה, כשנולדה בתו אופל. כיום אמנית ומורה לאמנות, שמרבה לבוא ולעזור לאביה. מלבד קפה, אפשר ליהנות מארוחות בוקר וצהריים. אל תפספסו את הקבב ממחלקת על האש ("אין דברים כאלה", משתף לקוח משולחן סמוך שהאזין לשיחה) ואת המאכל הביתי המשתנה בכל יום.
אילן הוא בן למשפחה ברוכת ילדים (שמונה במספר), ואחיותיו הקטנות - רותי ורחל קופצות לסייע. מאחר ומדובר במשפחה ממוצא מרוקאי הם מתקינים תבשילים מבית אמא, מבשר ראש בפרנה ועד קציצות בשר או דגים בפרנה. בימי שלישי הלהיט הוא כריך הדג טונה (40 שקל) - בתוך לחמנייה שנאפית במקום, הדג משתכשך במטבוחה חריפה, חצילים וגרגירי חומוס - ביס מושלם. "בכל יום שישי סבתא חנה המנוחה, שגרה איתנו, הייתה מאכילה את כל השכונה עם הכריך הזה", מספרת רחל הססגונית, שנולדה להשתתף בתוכניות ריאליטי. “כל יום יש פה הפתעה, משהו חדש בתפריט. תרשום שזו מסעדת ההפתעות".
אפשר לרכוש כאן גם בורקסים, אלכוהול, סיגריות וכרטיסי הגרלה של מפעל הפייס. "בקיצור, זה קניון פה", צוחק אילן. "המגוון שיש לנו להציע - זה סוד ההצלחה שלנו. התמחור - עממי. אנחנו לא יקרנים. המנה הכי יקרה - 70 שקל וזה כולל לחם וסלטים טריים".
קפה אופל, שדרות דוד בן-גוריון 6
אצל רחלי: קציצות וקוסקוס שמיימי
הסיפורים על קציצות הבולט התוניסאיות של "אצל רחלי" הן אלה שפיתו אותי לעלות על רכבת. כשאני נכנס למטבח הקטן והמצוחצח של רחלי כהן, היא בדיוק מטגנת קציצות. אני מבקש לזנב אחת מהן. "בטח!", אומרת רחלי בלבביות. "אני מכינה את הבולט עם חזה עוף וירקות. קודם מבשלת ואחר כך מטגנת. יש כאלה שמבקשים שאעשה אותן מבשר בקר". הטעם שלהן נפלא וממכר ואני חוטף עוד ועוד. בנוסף, רחלי הכינה לי הפתעה - קציצות עוף מטוגנות בעודן עטופות בפלפל ירוק חריף. אחרי שתי נגיסות, הסתבכתי. "וואו, זה חריף", אני זועק וממהר ללגום מים. אף פעם לא אכלתי כאלה קציצות, והתגלית משמחת אותי. "זו המצאה של אמא או סבתא שלי", חושפת רחלי.
רחלי (72) ובעלה אלי (80) המקסימים עלו מתוניס בילדותם. הם הכירו בקריית-מלאכי והתיישבו במושב עזריקם הסמוך. במשך שנים עסקו בחקלאות - רפת, מטעים ועגבניות. כשקצו בקשיים שמערימים על החקלאים, העבירו את מושכות המשק לידי בנם, ופנו לעסקי המסעדות. לפני עשרים שנה הם חנכו את "אצל רחלי", שהפך למוסד. "מגיעים אלינו מכל המושבים מסביב", מספר אלי. "גם אנשים מפורסמים. אני פשוט כבר לא זוכר שמות. חברי כנסת ואנשי תקשורת. תמיר סטיינמן שהיה כתב חדשות 12 בדרום, היה קבוע אצלנו. הוא והצוות שלו. תמיר עזב ועבר למרכז. אם תראה אותו תמסור לו דרישת שלום".
ואיך חלוקת התפקידים ביניהם? "רחלי מבשלת ומגישה לאורחים, ואני עושה את הסלטים. אני המלצר, המארח ורושם הזמנות", מעיד אלי, ומגיש צלחת פולקעס. "תטעם את העוף", הוא מצווה. אפילו השוקיים השמנמנות והשחמחמות מפתיעות. "העוף נעשה לפי מתכון של סבתא של רחלי. מה הסוד? אי-אפשר לגלות", שולח אלי את חיוכו החם. "אגלה רק שרחלי מבשלת אותו עם הרבה בצל. אנחנו עושים אוכל עם נשמה".
התפריט מהודק, וכולל מלבד מה שהזכרנו גם פריקסה, שניצל, שקשוקות, סנדוויץ' טוניסאי וספגטי. המנה המבוקשת היא הקוסקוס. בתור מי שבלס קוסקוס בכל פינה בעולם, כולל במרוקו, עליי להתוודות שהקוסקוס של רחלי הוא מהטובים שטעמתי. "הקוסקוס התוניסאי קל ואוורירי", אומרת רחלי. "המרוקאי יותר עבה, אצלנו חתיכות קטנות. שלנו אדום והמרוקאי צהוב".
המקום פתוח בימים שני-חמישי. עד 14:00. המחירים הוגנים (התשלום במזומן). מנה עיקרית עם שישה סוגי סלטים טריים, פשוטים ושווים: 50 שקל.
אצל רחלי, רש"י 7, כיכר הנשיאים
פלאפל תמרה: אוכל בוכרי במיטבו
כשניצבים מול התפריט שתלוי בגאון בכניסה ל"פלאפל תמרה", קשה להחליט במה לבחור. שם המסעדה מטעה - היא מציעה הרבה יותר מכדורים זהובים בפיתה. ברשימה יש ממולאים (כמו הפלפל הממולא המעולה), מוסקה, מפרום, סטייקים, שיפודים, שווארמה, על האש (כולל מעורב) ושקשוקות. אבל מבחינתי, מה שצד את העין והלשון זה האגף הבוכרי: מאכלי האורז האהובים אושפלו ובחש ומאפים - סמוסה, צ'יבורק, רול כבד ופירושקי.
אחד הסועדים מציע לנסות את הפלאפל, "אני מעדיף פלאפל טוב מסטייק", הוא אומר. "אני מכינה את הפלאפל שלי מחומוס, כוסברה, בצל ופטרוזיליה", מגלה תמרה מלאייב. "זהו פלאפל פשוט ולא מתחכם".
תמרה שמנהיגה את המסעדה עם בניה החרוצים והנחמדים, אפרים, משה ושי, עלתה לפני 50 שנה מסמרקנד. היא הבכורה במשפחה שבה שמונה ילדים, ויצאה לעבוד בגיל 16 כדי לעזור בפרנסת הבית. מאז היא עובדת בבישול, והייתה שנים אחדות טבחית בפנימייה של נוער בסיכון. "כשהקמתי את 'פלאפל תמרה' הגשתי רק פלאפל", היא משחזרת. "וכל פעם הגיעו אנשים, ושאלו: 'יש לך אושפלו?', 'יש לך אורז ירוק?'. אז עברנו לחלל גדול יותר והרחבנו את התפריט. הבנים עזבו את המשרות הטובות שלהם והצטרפו אליי. אני באה למסעדה כל יום בשש בבוקר. אנחנו מסתדרים בינינו נהדר. אפרים למשל מכין את הסלטים ואני את התבשילים. לפעמים הבנים ואני מתווכחים ולפעמים רבים, אבל הכול בסדר. אנחנו מבשלים מהלב"
המחירים שפויים והטווח מתרוצץ בין 5 שקלים ל-70 שקל.
פלאפל תמרה, שדרות דוד בן-גוריון
תבליני הקריה: כוח נשי
"שמת לב שאנחנו בחנות כוח נשי?", אומרת שרונה גוהרי הכובשת והפעלתנית, בעודנו משוטטים בין מדפי התבלינים, שקי הפיצוחים ועמדת החמוצים בסטייל עיראקי של "תבליני הקריה". "אני מאוד מאמינה בניהול נשי, בנוכחות נשית ובהעצמה נשית. בן זוגי רוני שהקים את המקום לפני 20 שנה, שמח שרוב הצוות בנות, הוא יודע שהכול מתוקתק".
שרונה מעידה שבהתחלה החנות הייתה קטנטנה. "מה שהנחה את רוני זה שהוא לא רצה להיות עוד חנות תבלינים. הוא רצה לעשות הכול בעצמו, עירבב טעמים ונתן ללקוחות לנסות. לא עבדתי בעסק. רק ליוויתי ועזרתי. במשך שנים הקמתי מערכי שירות לקוחות ועסקתי בסחר בינלאומי. לפני שבע שנים הצטרפתי לחנות, הרחבנו אותה ועשיתי מהפכה במגוון ובפנייה לקהלים חדשים".
הזוג גוהרי אף הקימו מפעל. "כל המוצרים הם מאה אחוז תבלינים. בלי חומרים משמרים. הכי מבוקשת זו הפפריקה. וכך תערובת הזעתר - שלה מרכיב סודי, שאנחנו לא מגלים. יש לנו תערובות לאורז פרסי, לפיצה, למרק עוף. הכול מיוצר לפי מתכונים משפחתיים. מה הכי נדיר בחנות? תבלין מזרעי עץ המחלב, שטוב למאפים מלוחים ולעוגיות כעכים".
בחנות יש אגף הודי ואגף סיני והיא גם מציעה מוצרי אפיה, מארזים, תערובות פיצוחים קלויים (הקרויות על שם הילדים של הזוג ועל שם עובדות "תבליני הקריה") וסלסילות לחגים.
ניתן לרכוש את התוצרת גם ברשת. "המחירים שלנו טובים ונוחים. בהחלט יש תמורה".
תבליני הקריה, הנגב 1
הממלכה של יואל: ערק ביתי וקובה במיה
יואל כחלון היה במשך הרבה שנים קבלן בניין, עד שמסר את החברה לידי בנו. לפני עשור הוא פתח ממלכה, שבה הוא מוכר מכל טוב: פיצוחים, סלטים, ממתקים, ריבות, שוקולדים, חמוצים, עוגיות, תערובות תבלינים וגם משחות וסבונים, שנוצרו על פי תורת הרמב"ם. ולצד כל אלה כחלון מציע פריט מפתיע - בקבוקי ערק תוצרת בית, למשל מרימונים, מרוזטה ומלימונים. "שמעת פעם על ערק קוקוס ואננס?", תוהה רוזן, "זה ייחודי". כשלוגמים אותו, מבינים למה כדאי לקפוץ לממלכה. סיבה נוספת: בימי שישי, טובה, אחותו של יואל, פותחת עמדת מכירה, שבה היא מעמידה סירים, בהם מתבשלים מאכלים עיראקיים טעימים ("אמא שלנו היא עיראקית", מסביר יואל החייכן. "ממנה העיניים היפות שלי"): עלי גפן, קובה במיה, בצל וכרוב ממולאים וגם תירס.
הממלכה של יואל, רש"י 1/שדרות דוד בן-גוריון 6
מרכז הדגים: אוהבים טונה
ציון זרי עלה לארץ בילדותו משיראז באיראן ב-1961. במשך שנים אחדות הוא הנהיג מעדנייה. לפני 34 שנה הוא ובנו מוטי לקחו חנות דגים, שבעליה עקרו לעיר אחרת. "כשקיבלנו את ההצעה לא היססנו לשנייה", מספר מוטי. "למרות שלא היה לנו שום רקע וידע בתחום".
וכך האב ובנו מאירי הפנים, כוננו את "מרכז הדגים", שם הם מוכרים דגים טריים וקפואים, מסול ופורל ועד מרלוזה ובקלה. "מה מבוקש אצלנו? הסלמון אמר להרבה דגים: זוזו הצידה", מספר מוטי. "לברק ודניס הולכים הרבה. בקריית-מלאכי אוהבים טונה, שטובה לחריימה. חריימה מכינים גם מבורי או ממוסר ים. אפשר גם מנסיכת הנילוס. גם דג מרוקאי עושים מטונה. מרוקאים של פעם עדיין נעולים על הקרפיון. הרבה עולים מרוסיה ומושבניקים אשכנזים באים לקנות קרפיונים לגפילטע פיש, ואני טוחן להם".
מוטי מבשר שהברמונדי, קרוב משפחה של נסיכת הנילוס, מחולל קאמבק. "זהו דג טעים, מזין, אין לו הרבה קוצים. לוקוס אין אצלנו כל הזמן. לפעמים חסר", הוא אומר.
מרכז הדגים, הנגב 8
מאפה הנדיב: שקשוקה וחצ'פורי
כדי להמתיק את חיינו נסענו ל"מאפה הנדיב", התחנה החותמת את הסיור. זהו המקום הכי חדש במסלול שלנו וגם היחידי שמחוץ למרכז העיר.
מאחורי העסק הדנדש ניצב יעקב בן אהרון, איש נדל"ן ופיננסים צעיר ונמרץ. הוא זיהה את הפוטנציאל ב"כרמי הנדיב", שכונה חדשה שמתאכלסת כעת, ופתח מולה מאפייה ובית קפה. בתוך שנה "מאפה הנדיב" צברה לקוחות מרוצים ומרוצות. "אנשים אומרים לי: החיית את האזור", מדווח אהרון, שמבין לא מעט במתוקים ובבצקים ("למשפחה המורחבת שלי מאפיות ברחבי הארץ"). ניתן לרכוש כאן עוגות, עוגיות, כדורי שוקולד, רוגלעך, בורקסים, חלות לשבת ועוד ועוד ("אנחנו אמנם לא מייצרים כאן, אבל המוצרים איכותיים מאוד").
מבחינתי תפארת התפריט הם המאפים והקינוחים הגיאורגיים המסורתיים, שסימה, אמא של בן אהרון, מכינה לעיתים בימי שישי ובערבי חג. אסור להחמיץ את מאפה הגבינה המעולה שלה, ואי-אפשר כמובן בלי החצ'פורי, הלובאני (פאי שעועית) והפחזניות. סימה מצטיינת בשקשוקה מעולה. "מה מיוחד בה? האמת - הטעם. טעמתי הרבה שקשוקות בחיים, וזאת של אמא היא הכי טובה", מתגאה בן אהרון. "אין לי מושג מה היא שמה בה".
והמחירים? הוגנים. "לדעתי, אנחנו בין הזולים בארץ. שקשוקה בבגט עולה 25-18 שקל, חצ'פורי - 20 שקל".
מאפה הנדיב, שדרות רוטשילד 18
אוכל ואנשים
"סיפור קולינרי" הוא מותג של סיורי טעימות טעימים ומרתקים, שכוננה עדי רוזן מנתיב העשרה לפני שש שנים, "על מנת להראות את הטוב שיש לדרום להציע", לדבריה. במהלך השנים האחרונות רוזן והצוות שלה הובילו סיורים ברחבי הדרום: שדרות, אשקלון, אשדוד, נתיב העשרה ונתיבות.
אחרי פסק זמן בעקבות ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, רוזן שבה להפעיל את הסיורים (מלבד זה של נתיב העשרה), שכוללים מלבד בליסה גם קצת היסטוריה וסיפורים אנושיים. ניתן לסגור סיורים פרטיים מ-10 משתתפים ומעלה ,וכן ניתן להצטרף לסיורים, עבור הקהל הרחב ללא מינימום משתתפים. רוזן לא עוצרת וחונכת כאמור את הסיור החדש בקריית מלאכי.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.09.24
