כשהילדות (שהן גם הנכדות) היו קטנות, מצאנו את עצמנו יושבות באיזו גינה ציבורית בקיץ. הייתה זו שעת ערב מוקדמת אבל השמש הישראלית לא התעדכנה וכולנו הזענו ברעש. את קריאות הילדים עצרה פתאום מנגינה מוכרת:
אנטולי הגיע עם האוטו-גלידה.
הילדים זורחים מאושר. ההורים פחות. כל קרטיב עולה כמו גלידת בוטיק, אבל מי יכול להתמודד מול הפיתוי כשכל הילדים רצים אל אנטולי?
הסתכלנו האחת על השנייה. היה ברור שאנחנו הולכות להשכיב עכשיו 50 שקלים מיותרים על ארטיקים מיותרים עוד יותר.
הילדות יאכלו, הארטיקים יימסו, הבגדים יתלכלכו והמרמורים יתמרמרו. על הדרך גם נדפוק את ארוחת הערב, כדי שבאמת יהיה סדר.
זו דרכו של עולם וזו דרכו של אוטו-גלידה.
באותו רגע עלתה בנו הברקה: אוטו-גלידה שמביא לגינות הציבוריות, איפה שהאוכלוסייה המוחלשת הזאת שנקראת הורים תשושים מתלהקת בשעות בין הערביים, לא רק גלידות במחירים מופקעים, אלא, תקשיבו טוב - ארוחות ערב מוכנות. חמגשיות עם אוכל כל-ישראלי, רב-גילי, לא מתחכם, טרי יחסית, חם ומוכן לאכילה. עם סכו"ם חד"פ ומפית פושטית.
שניצל, פתיתים, סלט, קציצות, פסטה אדומה, אורז צהוב, אפונה.
זורמות גם עם פיצה-פיתה וטוסט גבנ"צ.
כבר ליכלכתם את החולצה עם הגלידה? יופי, תלכלכו גם עם קטשופ.
כבר פירקתם כסף על ארטיק? לפחות תסגרו פינה גם עם ארוחת ערב.
ולצד ארוחת הערב המתוקתקת בגינה, בלי ללכלך שולחן ורצפה, יהיו לימונדה וסודה, מכונת אספרסו, והפתרון האמיתי לבעיות העולם: אלכוהול. בירה, יין לבן יבש ומרגריטה צוננת. פתאום אף ילד לא יהיה בערב על מסכים, באחריות.
ישבנו שתינו בגינה, אוכלות שאריות של ארטיק נטוש, פירטנו בלהט את התוכנית העסקית.
לא רק שזה יעבוד, זה הפתרון לכל בעיות האנושות, הסכמנו אחר כך על שפריץ אפרול של לפני השינה.
אלא שאז האנושות, שהיא לא פראיירית, עשתה לנו הולד מיי ביר, והראתה כמה בעיות עוד אפשר להביא לפתחנו. המיזם נגנז עם הקורונה ומת סופית עם המלחמה. כרגע, לאור המצב, ארטיק יקר מדי בגינה ציבורית ולכלוך של ארוחת ערב הם שגרה נינוחה וצרות שכולם היו שמחים לחזור אליהן.
* * *
בעוד יומיים אמורה להתחיל שנת הלימודים. המציאות היא כזאת ביצה מקושקשת, שאפילו התחזית שמנסה לנבא מה היה אתמול היא לא עד הסוף מדויקת. אין לנו דרך לחזות איך ייראה 1 בספטמבר 2024.
כמה ילדים ילכו לבית ספר?
מי מהם יהיה במקלט?
מי בכלל יישאר בבית בגלל שביתה?
לכן החלטנו, ללא השפעת כל אלכוהול, להתאים את המדור הפעם כמעט לכל תרחיש:
בית ספר? מוכנות.
שביתה? נולדנו מוכנות.
מלחמה? היא לא יכולה לפרוץ כי היא כבר פה, וכל מי שמלווה את תושבי הצפון יודע זאת.
למעשה, אנחנו מגשימות עכשיו את חלומו של כל עורך עיתון שהיה שמח להדפיס שלושה-ארבעה גיליונות שונים, ולהבטיח שהמוצר שלו יהיה רלוונטי גם בבוקר, בעידן שבו הכל קורה כל כך מהר והכל כל כך לא צפוי.
ארוחה בסיר אחד: עוף עם אורז וירקות
יש בית ספר? מעולה. שגרה בריאה ומבורכת. רק התמרון הזה בין עבודה־ילדים־אוכל עם ציפיות התזונה שלנו מעצמנו ומהעולם, זה תמיד בור ללא תחתית של רגשות אשמה. אין בנו שום ביקורת על פתרונות מהירים שסוגרים פינה. גם בבית רוסו היו רגעים נמוכים בתחום הזה. אבל מצאנו שעם מעט תושייה, סיר מלא באורז ועוף שהתבשלו לאט מהבוקר, סוגר את הפינה בצהריים - וגם בערב! מין קסם כזה של עצלנים.
מה צריך? סיר לבישול איטי או פלטה חשמלית שאפשר להשאיר לעבוד. או לקום מוקדם.
שימו לב: אפשר לדלג על שלב טיגון העוף והירקות, ולשלוח הכל ישירות לסיר. הטיגון מוסיף עוד טעם.
חומרים:
2 ירכי עוף ו-2 שוקי עוף
2 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ דק
2 גזרים קלופים ומגוררים (אפשר לקצוץ את הבצל והגזר בקוצץ או מעבד)
1 בטטה מגוררת
2 שיני שום
חופן עגבניות שרי
2 כוסות אורז בסמטי שטוף היטב במים זורמים
5 כוסות מים רותחים או ציר עוף
1 כף רסק עגבניות
1 כפית כמון
1 כפית פפריקה מתוקה
1/2 כפית כורכום
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
חופן פטרוזיליה טרייה קצוצה (לא חובה)
הכנה:
1. מטגנים את העוף וחלק מהירקות (אופציונלי): מחממים את שמן הזית בסיר. מתבלים את נתחי העוף במלח ופלפל, ומניחים אותם בסיר כשהעור כלפי מטה. מטגנים כ-4-5 דקות מכל צד, עד שהוא מזהיב היטב. מוציאים את העוף ומניחים בצד. מוסיפים לסיר את הבצל, הבטטה והגזר ומטגנים כ-5 דקות.
2. שמים בסיר לבישול איטי או בסיר רגיל את האורז. מערבבים את האורז עם הירקות שטוגנו, מוסיפים את התבלינים ואת רסק העגבניות ומערבבים, מוסיפים את המים או הציר, את שיני השום ואת עגבניות השרי ושמים מעל את העוף. מכסים.
3. שמים את הסיר על חום נמוך ומבשלים 4 שעות או עד שמישהו חוזר רעב. העיקר שהעוף רך ממש.
קראמבל קוקיז עם שוקולד צ'יפס
יש שביתה? לא נורא. אפשר להגיד שבמדינה הזאת למדנו להתמודד עם בלת"מים. וחשוב לזכור שמחאה היא ערך חשוב במדינה דמוקרטית! זכויות עובדים קודם כל! חינוך זה הכי חשוב! כמובן, כל עוד לא מדובר בילדים ביסודי שנופלים על ההורים. אז אנחנו בעד דיקטטורה, נגד חינוך ולעזאזל העובדים.
בואו נודה בזה, הם גם ככה לא סיימו את המשימה במתמטיקה, ולא יזיקו עוד כמה ימי רביצה וקניית ציוד בית ספר מיותר.
השביתה היא סוג של נס: תזכורת שהשגרה ממתינה לנו מעבר לדלת ושאפשר לנצל את הזמן הנוסף למטלות או לקניות שדחינו (וכולם דוחים מטלות לתחילת שנה, מעדיפים להתכחש). אז קדימה, לחדד עפרונות, לאסוף מחברות ובסוף לנוח ולצבור אנרגיות לשנה הקרובה.
בין הדברים שהנוער השובת לא הספיק החופש יש גם ציות לטרנד הטיקטוק והכנת עוגיות קראמבל קוקיז. השיגעון מגיע מארצות-הברית (ממותג עם אותו שם) בכמה שנים איחור: עוגיות עבות, פריכות מבחוץ, רכות ועסיסיות מבפנים, לרוב עם מילוי הפתעה ומלא תוספות מתחום הממתקים והשוקולדים. זה הזמן להגיד לנוער המתבטל שלא מספיק לשמור את הסרטון, צריך גם לקום מהספה ולהכין.
החומרים:
100 גרם חמאה רכה, לא נמסה
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר חום
2 ו-1/4 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
3/4 כפית מלח
1 ביצה
2 כפיות תמצית וניל
200 גרם שוקולד, קצוץ גס (אפשר לשלב כמה סוגים)
הכנה:
1. במיקסר עם וו הגיטרה מקציפים את החמאה הרכה עם שני סוגי הסוכר לתערובת חלקה יחסית. מדי פעם עוצרים ואוגרים את השוליים.
2. מוסיפים את הביצה והווניל ומערבבים.
3. מערבבים את הקמח עם אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח.
4. מקפלים את היבשים לתוך תערובת החמאה במרית. לא מגזימים. מוסיפים את השוקולד ומערבבים.
5. קורצים מהתערובת שמונה כדורים (כ-130 גרם לכדור). שמים בתבנית ומקררים שעה.
6. מחממים תנור ל-180 מעלות.
7. מרפדים שתי תבניות בנייר אפייה. מניחים בכל תבנית ארבעה כדורים ואופים 12 דקות, מסובבים את התבנית פעם אחת באמצע. הם ייפתחו, לא לדאוג.
רוצים עם מילוי? חוצים כל כדור באמצע, יוצרים שקע קטן באחד החצאים ושמים בתוכו כפית מילוי. סוגרים עם החצי השני ומכדררים שוב לכדור. אופים 12 דקות.
סלט טונה ישראלי עם שמן זית
האופציה השלישית שלנו היא מלחמה. למעשה זאת גם האופציה הראשונה. כי אנחנו כבר בתוכה, ופתיחת שנת הלימודים הולכת להיראות אחרת לגמרי לאוכלוסייה שהתפנתה מיישובי הגבול ושנלחמת מאז על מקומה, על שפיותה, על הקהילה שלה, ועל המקום שלה בסדר היום הציבורי. גם עבור אלו שנשארו ביישובים, 1 בספטמבר יהיה יום נטול חגיגיות ושמחה. ייתכן בכלל שהאירוע יתרחב ועוד חלקים של האוכלוסייה ייכנסו למעגל.
במצב של אזעקות תכופות ומטחי טילים אין הרבה תיאבון וקשה לבשל. האוכל צריך להיות עשיר, מזין ומהיר לתפעול.
זה המתכון של סלט הטונה הנהדר של דוד גרי מניו-יורק בגרסה המקוצרת שלו. במקור יש בו עוד 30 מרכיבים. הוא מתאים גם לימי שגרה, הלוואי שנגיע אליהם כבר.
חומרים:
2 קופסאות טונה במים, מסוננות
3 כפות שמן זית
1/4 כוס זיתים מגולענים
1 מלפפון חמוץ חתוך לקוביות
1 פלפל שיפקה כבוש, או לפי הטעם
1/4 כפית כורכום
1/4 כפית זרעי כמון
1/4 כפית מלח
אפשרות: 2 כפות פטרוזיליה קצוצה וענף סלרי
הכנה:
1. קוצצים היטב את הזיתים והשיפקה, ואם יש - את הסלרי והפטרוזיליה.
2. מערבבים בקערה את כל החומרים.
3. מתקנים תיבול.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
