יש איזו מחשבה עממית שדבש הוא סמל לברכה של שנה טובה ומתוקה. אבל ביהדות לא מספיק הטעם, המהות היא העיקר. וזה יפה שהדבש מקבל את העומק שלו מהעמל הסיזיפי הכרוך בהכנתו ולא מכמות הסוכר. שלרגע לא נשכח את העבודה הקשה מאחורי העונג המתוק.
בטקסטים יהודיים הדבש הוא סמל לכוח-העל של היהדות - למידה, התמדה אינסופית, אינטלקט. כמו ששלמה בר שר בשיר המפורסם של "הברירה הטבעית", "אצלנו בכפר טודרא" על ילד שמגיע לגיל חמש ומתחיל ללמוד את האל"ף-בי"ת (לחן: שלמה בר, מילים: יהושע סובול):
וְאָז אֶת חֲתַן הַשִּׂמְחָה
שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל חָמֵשׁ,
אֶצְלֵנוּ בִּכְפַר טוּדְרָא,
מַכְנִיסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת,
כוֹתְבִים עַל לוּחַ שֶׁל עֵץ
בִּדְבָשׁ מֵאָלֵ"ף וְעַד תָּי"ו
אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת בִּדְבָשׁ,
וְאוֹמְרִים לוֹ:
חַבִּיבִּי, לַקֵּק!
מתודה קצת מוזרה מבחינה פדגוגית, אבל גם כל כך יפה מבחינה תרבותית. כמה דגש שמה היהדות על אינטלקט. כמה מפעים וחשוב האינטלקט הזה ואיך הוא שירת אותנו לאורך השנים, כולל עכשיו. אנחנו מעריצות השכלה ושכל חד ועשיר, במיוחד כאלו שבאים עם הומור. ונתנו פה במה לדבש, כי לא מספיק שתהיה לנו שנה מתוקה, היא צריכה להיות גם חכמה. ולא רק צודקת. מגיע לנו תיקון. נתחיל אותו עם קפוצ'ינו קר עם דבש קפה מוקצף. כי ככה אנחנו אוהבות את האינטלקט שלנו. פרוסטי.
עברנו שנה איומה. אנחנו באמת מאחלות לכל בית בישראל שיפה ושונה תהא השנה.
קפוצ'ינו קר עם דבש
על הנייר, מדובר במתכון שלוקח חמש דקות להכין. הוא כולל את שלושת המרכיבים הכי פשוטים שקיימים: דבש, קפה נמס ומים חמים. אבל בפועל, כמו כמעט כל דבר שאנחנו אוהבים להגדיר כ"פשוט", מדובר במנגנון מדויק להחריד, שבנקודת השבירה שלו (זו שחוצים כששמים מעט מדי קפה) הוא עדיין פשוט: פשוט לא עובד.
הקפה כאן הוא לא רק מרכיב, הוא נשק. גם הדבש. הדבש מעלה קצף אחרת מסוכר. הוא עוטף את הקפה במעטה קרמי שמנטרל את המרירות הברורה שלו (במיוחד זו של טייסטרס צ'ויס, שאין לנו מושג מה הם שמים בו, אבל הוא עובד בצורה מפחידה).
אם תרצו, אפשר להוריד כמויות ולהכין חצי או רבע למנה זוגית, אבל אז תגלו שהמיקסר לא מגיע לתערובת, ואפשר להקציף אותה רק עם מקציפי החלב הקטנטנים. עובד, אבל כמו קבלן איטלקי - זה לוקח זמן.
חומרים:
100 גרם דבש
2 כפות גדושות קפה נמס (אפשר גם בלי קפאין)
2 כפות מים רותחים
נגיעות של מלח, לא חובה
הכנה:
1. שמים את הדבש בכלי מתאים ומקציפים עם מיקסר. אידיאלי כאן מיקסר ידני חשמלי, בגלל הכמות הקטנה.
2. כשהדבש בהיר מאוד מערבבים בכוס את הנס קפה עם המים הרותחים עד שהוא נמס לגמרי ומוסיפים לדבש. מקציפים עוד 5 דקות (לא דקה פחות!) עד שמתקבל מוס תפוח יציב ואוורירי.
3. לא התקבל מוס? תוסיפו עוד קפה שהמסתם עם טיפונת מים רותחים.
4. הגשה: ממלאים כוס בחלב קר מהסוג האהוב עליכם. עורמים תלולית של מוס קפה מלמעלה. מגישים עם קש.
אגב, עובד גם עם חלב חם.
ממרח פטה עם דבש ועגבניות צלויות
הצלחת הזאת יכולה להיות חלק ממַּזָּה, על שולחן החג, להציל סנדוויץ' עצוב או להיות נאמנה לעצמה, עם ערימה של ירקות חתוכים או עם לחם קלוי בבינג'.
הנה העניין עם ממרחים: הם תמיד שם, ברקע. לא המנה שזוכרים אחרי הארוחה, לא הכוכב של השולחן, אבל כשהם טובים באמת - הם נוגעים בדיוק במקום הנכון. קחו את הממרח הזה, למשל: פטה עם גבינת שמנת, דבש ותבלינים. קל להכנה: מעבד מזון וזהו. אבל אז מוסיפים מלמעלה עגבניות צלויות ושמן זית, ובשנייה אחת הצלחת גונבת את הפוקוס. מלוח, מתקתק, עשיר, חמצמץ, מפתיע.
הדיפ של פעם עשה קאמבק, ברכות. עכשיו הוא רענן, טרי ומשלב טעמים מרובדים ולא אבקות מרק.
חומרים:
לעגבניות:
1 כוס עגבניות שרי
3 כפות שמן זית
1/2 כפית דבש
1/2 ראש שום לא קלוף
מלח בנדיבות
אפשר גם עשב תבלין טרי כמו מרווה, תימין או אורגנו
לממרח:
150 גרם פטה טובה
3 כפות גדושות גבינת שמנת, כמו נפוליאון
3 כפות שמן זית
1 כפית פלפל שחור גרוס (לא טחון)
1 כף תימין טרי (לא חובה)
2 כפות דבש
קליפה מגוררת מ-1/2 לימון
2 כפות מים
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום עליון גבוה (220 מעלות).
2. מסדרים את העגבניות בכלי מתאים, אפשר עם נייר אפייה כדי לחסוך ניקיונות.
3. זולפים עליהן שמן זית וטיפונת דבש, מתבלים בהרבה מלח.
4. מוסיפים את השום ומכניסים לתנור. צולים 10 דקות, מערבבים בעדינות ומחזירים לעוד 10 דקות או עד שעל העגבניות יש קצת כתמים שחורים של צלייה.
5. שמים את כל החומרים של הממרח במעבד מזון (אפשר גם ביד, קצת יותר מעיק), טוחנים 3 דקות שלמות ביחד - גם בלנדר מוט יעבוד פה. מתקנים תיבול אם צריך.
שדרוג: מוסיפים לפטה בשלב הטחינה 2 שיני שום שצליתם ו-3 עגבניות שרי.
6. הגשה: מסדרים את הממרח בצלחת. מפזרים מעל את העגבניות ומניחים את השום בצד. זולפים את הנוזלים שנותרו תחת העגבניות ומוסיפים קצת שמן זית ופלפל שחור. אפשר לקשט עם תבלין טרי.
עוגת דבש מושלמת
כל שנה היא כאן בגרסה כזו או אחרת שלה. הכנו אותה עשרות, אולי מאות פעמים. ומה לעשות, היא באמת עוגת הדבש המושלמת. והיא השיגה את התואר הקשה הזה בזכות וגם בחסד, בטח כשהמתחרות בקטגוריה דביקות, מתוקות מדי, ופשוט לא. לרוב, עוגת דבש היא בין הבודדות שנצליח לסרב להן. לא לזו. היא למעשה עוגה בחושה עדינה ואוורירית עם בושם דבש ופרחים וכמעט בלתי אפשרי לפגוע בה. הכנו אותה פעם בלי נוזלים (שכחנו), ועדיין היא יצאה מעולה.
חומרים לעוגה:
3 ביצים
2/3 כוס סוכר
2 ו-1/2 כוסות קמח תופח
קורט מלח
150 גרם חמאה נמסה או 3/4 כוס שמן
1/3 כוס דבש
250 מ"ל תה / מיץ תפוחים / חלב
לזיגוג (לא חובה):
1 כוס אבקת סוכר
2 כפות מים או חלב
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום בינוני (180 מעלות). משמנים תבנית קוגלהוף בקצת חמאה או שמן ובוזקים עליה מעט סוכר. אפשר גם שתי תבניות אינגליש.
2. מקציפים את הביצים עם הסוכר לקצף רך ובהיר. מורידים למהירות איטית ומוסיפים את הדבש, החמאה והנוזלים. מוסיפים את הקמח והמלח ומקפלים יחד בעדינות עד שהבלילה אחידה.
3. יוצקים לתבנית ואופים 35-40 דקות או עד שהעוגה זהובה ויציבה ועשויה מבפנים (נעזרים בקיסם). מוציאים את העוגה לקירור.
4. כשהעוגה התקררה הופכים אותה על צלחת הגשה.
5. מערבבים את אבקת הסוכר עם המים או החלב וזולפים מלמעלה.
לשקוע בכורסה
שתינו אוהבות את בית הוצאת "הכורסא". יצאו בו לאור שלל תרגומים בעברית לסופרות וסופרים בריטיות ובריטים, וגם אחרים.
הבשלה-הילדותית זקוקה לסוף טוב למרות הטרגדיות הקשות המלוות את הגיבורות. הבשלה זקוקה נואשות גם לנקמה נוראה במנוול שהתעלל בגיבורה טובת הלב לאורך העלילה והיא סבלה בסתר, בכתה תמרורים אך לא נקמה. עם השנים נמאס לגיבורות ליילל ולחלות. כיום הן מספקות לקוראות שלהן נקמות אכזריות והשפלה כלל-עולמית. ולבשלה נכונה שינה מחייכת, כמעט כמו ברגע נקמת הביפרים.
למרות זאת, אלה אינם רומנים-רומנטיים. הסופרות בבית הוצאה זה אינן מוותרות על תחקיר מפואר הצמוד לנושא הסיפור. והן גוררות את הקוראות גם אל חקירות רצח משולבות בנתחי היסטוריה. גיבורת ספר זה, "הנשף של מגדלת הדבורים", היא דבוראית מעמק סונומה, השואפת מילדותה לברוא כוורות, לגדל דבורים וכמובן לייצר דבש נפלא. הכול משתבש כששב לחייה צורר שטני, אבל הנקמה מתוקה בדיוק כמו הסוף. בדרך אנו לומדים המון על נפש הדבורים, תבונתן וכוחן, ועל התוצר הפלאי והכה-טעים שלהן - הדבש וחלות הדבש. וגם על שריריו המפותחים לתלפיות של קורמק, הגיבור התחקירן.
ועוד ממתק: סוזן ויגס, הסופרת, שקעה בתחקיר ענף סביב דבש אך נמנעה לרפד את הספר בסדינים של טקסט. במקום זאת היא שוזרת בספר כעין גלויות של
מתכונים מקומיים ופיסות של תיעוד ומחקר.
לאכול את הכול ולא לשבוע.
קוקטייל בלה ויסטה
חומרים:
45 מ"ל קוניאק משובח
15 מ"ל קלבדוס
30 מ"ל סיידר תפוחים
מעט ביטרס
15 מ"ל סירופ דבש
פרוסה עבה של קליפת תפוז
הכנה:
1. להכנת סירופ הדבש מרתיחים 1/2 כוס מים עם כוס של דבש עד שהדבש מתמוסס.
2. מודדים את כל החומרים בשייקר ומוסיפים כמות נדיבה של קרח. מסננים את המשקה לכוס שקופה ונמוכה, מעטרים בפרוסת תפוח.
3. משפשפים את פרוסת התפוז סביב שולי הכוס.
4. אנחנו נוהגות לגרר את הקליפה לכף גדושה של גרד ולערבב בכוס המשקה ליצירת טעם הדרים מודגש.
הנשף של מגדלת הדבורים / סוזן ויגס, הוצאת הכורסא. תרגום: ניצן לפידות
