פודטראקס להמונים: כך כבשו משאיות האוכל את הירידים והפסטיבלים בארץ
איך הפכו ה"גזלן" ואוטו הגלידה לדבר הכי חם באירועי אוכל ובפסטיבלים? פשוט מאוד: זה צבעוני, מושך את העין, סקסי ומציע את הדבר שישראלים הכי אוהבים - אוכל. השף גיא פרץ: "עומדת להיות פה מדינת פודטראקס"
גם אזעקת צבע אדום לא עצרה לפני שבועיים את 40 אלף החוגגים שהגיעו למתחם הפודטראקס המושקע בבאר שבע שהתקיים בפסטיבל "הזוהר הדרומי" בעיר. היו שם 26 פודטראקס, מכל הצבעים והגדלים, שהאכילו את כל החוגגים, שלא נתנו למצב הביטחוני להרוס להם את הביס. הכל שם נמכר בפודטראקס - המבורגר, שייקים, קפה, גירוס, סופלאקי, חומוס, גלידות, אוכל אסייתי, פיצה, ואפילו מים ובירה.
אבל הפסטיבל הזה שהתקיים בבאר שבע הוא רק אחד משורה ארוכה של פסטיבלים ואירועי אוכל שבמרכז החוויה שלהם נמצא המוצר הכי לוהט בימים אלה בתחום האוכל - פודטראקס, או משאיות אוכל, אם תרצו. המוצר (להלן "המשאית") צבעוני, מסקרן, סקסי, מושך את העין ואם כל זה לא מספיק בשביל להתאהב אז הוא מציע את הדבר הכי חשוב בתרבות הישראלית - אוכל.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
עתירה לבג"צ להפעלת משאיות אוכל בתל אביב
גונבים את ההצגה
אפשר להגיד שעד לפני שנתיים לא הרבה כאן בארץ שמעו על הטרנד שמוביל את תרבות אוכל הרחוב בערים מרכזיות בעולם, כמו ניו יורק ולונדון. מה שהכרנו היה "גזלן" ואוטו גלידה, אבל הרבה השתנה מאז, והיום ללא ספק הפכו משאיות האוכל גם בארץ לדבר הכי מבוקש באירועי קולינריה - מפסטיבל "אוטואוכל" בגיא בן ינום של הרשות לפיתוח ירושלים, שהתקיים במשך חודשיים בבירה, ועד הדוכנים שגנבו את ההצגה בפסטיבל "תל אביב איט" במתחם גן צ'ראלס קלור, דרך אירועים קבועים בפארק "אשדוד ים" ובאירועים נקודתיים כמו שהתקיימו השבוע בפארק "ארבע עונות" בהוד השרון.
אם עד לפני זמן לא רב הרשויות העירוניות היו אטומות לתופעה, היום בבירור אפשר לראות פתיחות והבנה של הצורך, ויותר ויותר רשויות עירוניות מאמצות בשתי ידיים פתוחות את הטרנד ומכשירות את הדרך, שלפי המומחים, אנחנו רק בראשיתה.
מעל 200 פודטראקס ייבאה לארץ בשנה האחרונה חברת "פודטראק קומפני", שפועל כבר כשנתיים. בבעלות החברה 20 משאיות אוכל והיא מחזיקה ברשותה מטבח קייטרינג מורשה ומסודר שיכול לתת מענה קולינרי לאירועים. מלבד זאת החברה משכירה גם פודטראקס לאירועים. אבל ללא ספק הביזנס הכי חזק הוא משבצת הייבוא של החברה, שמייבאת כיום את רוב רכבי האוכל בארץ, מסין, הודו ומאירופה, בהתאמה אישית לצרכי הלקוח. "אנחנו מוכרים כ-20 משאיות אוכל בשבוע", אומר השף גיא פרץ, המנהל הקולינרי של החברה. "יש לנו שני סוגים עיקריים של לקוחות - אלה שלהם זה עסק ראשון ואלה שלהם זה עסק אחרון. בשנה האחרונה, כשהלכו והתרבו כל הפודטראקס בארץ, רשתות המזון התעוררו והבינו שהן נעלמו מהפסטיבלים ומירידי האוכל כי אין להן מה להציע, ואז התחילו לבנות לעצמם משאיות. בשנה אחרונה עשינו משאית אוכל ל'פלאפל בריבוע', 'סוסו אנד סאנס', 'דלי קרים', גלידה 'בוזה' ובימים אלה גם ל'פיצה עגבנייה'. הקטע הוא שזה לא נגמר שם כי גם חברות היי טק כמו 'אינטל' ו-'HP', וגם המשטרה והצבא - הזמינו אצלנו פודטראקס. את המשאית הכי יקרה שלנו אנחנו בונים בימים אלה לחברת 'אפל'.
לכל אחד יש את התקציב שלו, וזה כמו שמישהו קונה טלוויזיה של טושיבה ומישהו טלוויזיה אחרת אבל בסוף כולם יראו טלוויזיה. למען האמת, זה לא חשוב אם זה עלה חמישים אלף או 400 אלף, מה שחשוב זה שיהיו מים זורמים, שטחי קירור, רצפה למניעת החלקה, משטחים מנירוסטה שאפשר לנקות, מנדפים ששואבים את העשן ותנאי עבודה נאותים. וכן, גם שיהיה יפה".
איתן טרבלוס, הבעלים של רשת ההמבורגרים "אגאדיר", כבר עובד בימים אלה על משאית האוכל השנייה שלו. את הראשונה הוא בנה לפני כשנה אצל האומן איתן גייר (שבנה את משאית האוכל גם לתוכנית של השף ישראל אהרוני), ואותה הוא משווק באירועים שונים ברחבי הארץ. למשאית, מדגם GMC GRUMMAN, יש מיכלי מים, גנרטור ולוחות סולאריים שנותנים את האנרגיה למקררים, והיא מסוגלת להוציא 250 המבורגרים בשעה. בשבוע הקרוב יחנוך טרבלוס את עמדת הקבע שלו בטרמינל 1 בשדה התעופה בן גוריון, שם תעמוד משאית אוכל מושקעת שתציע המבורגר, סלט, צ'יפס ועוד למבקרים.
"אני חושב שקודם כל פודטראק זו פנטזיה של כל גבר, כי זה צעצוע מדהים", אומר טרבלוס. "נכנסתי לזה למרות שלא ידעתי אם יהיה לזה רישוי או צורך. למעשה מדובר במשאית שהיא כמו מטבח עומד - רק שהיא נוסעת".
לפני כשנה גם רשת ההמבורגרים BBB השיקה את מה שהיא קוראת לו "הסניף ה-31 של הרשת" – פודטראק שהוא מסעדה ממונעת שיכול להגיע לפסטיבלים ואירועים וכן אפשר למקמו בחללים סגורים.
בין רשויות
אבל מסתבר שבניגוד לנהוג במדינות אחרות בעולם, להפעיל משאית אוכל בארץ זה לא עניין כל כך פשוט, היות והרשויות עדיין לא מכירות בנושא באופן רשמי ואינן מספקות רישיונות עסק. בשלב זה דרוש מטבח קצה או רישיון יצרן בשביל לקבל אישור להשתתף ברוב הפסטיבלים וירידי האוכל.
אבל גם לכך המוח היהודי כבר מצא פתרון: "פודטראק סטיישן", מתחם שנותן מענה לכל מה שפוד טראק צריך - חנייה עם שמירה 24/7, חיבור לחשמל ומטבח משותף עם רישיון יצרן שנותן לכל אחד את פינת העבודה שלו, כך שבסופו של דבר המשאית יוצאת לשטח ממקום מאושר עם מערך לוגיסטי. מתחם אחד כזה כבר פועל באשדוד ועוד שני מתחמים אמורים להיפתח בקרוב באזור המרכז ובצפון הארץ.
"הרישיון הרשמי שצריך בישראל בשביל להפעיל משאית אוכל זה מטבח קצה יצרני", מסביר פרץ, "יש דברים אפורים כמו קפה וגלידה שבשבילם לא צריך מטבח קצה וגם אם כל המוצרים ארוזים אז יש מקומות שמאפשרים לעבוד עם זה, כי את לא מייצרת שום תהליך. אבל חשוב לזכור שכל זה עדיין בין רשויות. אם מישהו רוצה רישיון לפודטראק אז יש מספיק מטבחים יצרניים בישראל שמחפשים גם לעצמם עוד הכנסה. אפשר לשכור שטחי עבודה במטבח קצה - לפי יום, לפי שעה, לפי מחזור, לפי חודש - כל אחד והעסקה האינדיוידואלית שמתאימה לו. זה גם פתרון כי כל עוד את עובדת מסודר תחת מפעל מסודר אז אין בעיה".
נראה שיש היום קצת יותר פתיחות והבנה לתחום, זה משהו שלפני שנה-שנתיים לא יכול היה לקרות.
פרץ: "נכון. רישוי עסקים ומשרד הבריאות בעצמם אומרים שהייתה להם דעה קדומה כי הם לא ידעו בדיוק במה מדובר, והמילה פודטראק עשתה להם פריחה בגוף כי הם לא ידעו מה מתרחש שם בארבע מטר מרובע. אבל אם כל הדבר הזה נעשה בצורה מבוקרת ונכונה אז לאף אחד אין בעיה עם זה. זה כמו שתזמיני קייטרינג אלייך הביתה לחצר - מתבלים סלט במקום, אופים פוקאצ'ה, עושים מנגל - אז למה לא לעשות את זה בתוך מבנה מסודר עם מנדף ומים זורמים? רק בגלל שקוראים לזה פוד טראק?"
ומה עם רישיון רוכלות?
פרץ: "תראי, לא הגיוני שבנאדם שמשלם 40 אלף שכירות למסעדה שלו ויבוא מישהו ויעמיד מולו עגלה ויתחיל למכור אוכל. רשיונות רוכלות יש בארץ במקומות שאין בהם מענה של מסעדות כמו בכל מיני רשויות בצפון הארץ שחסר להן אזורי הסעדה. אז כן יש רשויות שמעודדות את זה. אבל מן הסתם כולם רוצים לבוא למקומות שיש בהם אקשן כמו בתל אביב אבל שם יש מסעדות. אני מאמין שגם שם זה יקרה, אבל לאט יותר. חשוב להבין שככל שזה גודל ומתעצם מעודדים את זה. רוב הרשויות המקומיות כבר ממש בעד זה בירידים, ואני צופה ששנה הבאה אין עירייה שלא תעשה אירוע עם פודטראקס".
לפני כשלוש שנים הגיש מסעדן תל אביבי בשם ליאור בן עדי עתירה לבג"צ בה ביקש להפעיל משאית אוכל בתל אביב. בקשתו של בן עדי נדחתה לרישיון נדחתה, בנימוק שבעיר תל אביב חל איסור על כל רוכלות שהיא מזה שנים רבות, הן מתוקף החוק והן מתוקף מדיניות העירייה. "על פי העולה מפניתך מדובר במשאית לממכר המבורגרים, עסק העונה לשם רוכלות", כך כתב לעותרים אלחנן משי, מי שהיה אז מנהל אגף רישוי עסקים בעיריית תל אביב, במכתב התשובה לפנייתם, "אשר הפעילות בו נעשית לא מתוך מבנה קבע שיש לו היתר בניה מאושר. רוכלות הינה פעילות אשר אסורה בכל רחבי העיר תל אביב יפו. לסיכום: לא ניתן לאשר מתן רישיון עסק למשאית לממכר המבורגרים. לאור האמור, לא נוכל להיענות לבקשתך ובקשתך לתיאום פגישה איננה נחוצה".
לטענתם של העותרים לא הופעל שיקול דעת בדחיית בקשת הרישיון לפתיחת עסק לרוכלות מזון ניידת, ודחיית הבקשה נעשתה בצורה כוללנית וגורפת. "לא קיבלתי תשובה מספקת מהעירייה", סיפר אז בן עדי, "יש לי תואר במשפטים ואני מתמצא קצת במדיניות ציבורית והבנתי שמה שהם עושים זה לא תקין כי הם צריכים להסביר למה הם לא מאשרים. הם קיבלו הסמכה משר הפנים להסדיר את נושא הרישיונות בעיר, כולל רישיונות לעסק נייד. הם מוסמכים להגיד מתי כן ומתי לא, אבל משרד הפנים בשום אופן לא אמר להם שהם מוסמכים לא לתת לאף אחד רישיון".
אז אולי משאית לממכר פיצה עוד לא נולדה מהפרשה, אבל הסיפור רק מוכיח עד כמה לא ששות הרשויות המקומיות להסביר פניהן לטרנד.
"הם קודם כל אומרים 'לא' כי הם לא מבינים מה זה פודטראק", מסביר פרץ. "מה היה פה לפני 20 שנה? איזה יקבים היו פה לפני 20 שנה? מי ידע אז לשתות יין? היו שותים מה שהיה, אבל פתאום נהיו יקבי בוטיק ונהיה דיבור על יין והיום כל אחד יודע לזהות את מידת העפיצות בכוס. ואיזה אוכל עשו פה לפני 20 שנה? אם היית אומרת 'קרפצ'יו' לפני 20 שנה היו חושבים שזו קללה. אז גם פודטראק לא ידעו מה זה לפני שנתיים. זה הכל שאלה של תודעה וככל שזה גדל ובאים עוד ועוד פודטראקים לארץ זה מקבל הכרה ממסדית. לדעתי בקרוב יקום אירגון בתוך משרד הבריאות שידע לאכוף את זה ולטפל בזה".
יכול להיות שבמצב המסעדנות כיום בארץ, פודטראק זה הפתרון?
"ללא ספק כן. מצב המסעדות בקרשים ואנשים מחפשים השקעות נמוכות. אנחנו כבר עובדים במספר מתחמי עסקים שיש בהם קומות שלמות שמוקדשות לאוכל שנסגרות והופכות לשטחי מסחר, ובמקומן בונים מתחם פודטראקס קבוע בסמוך על מנת לצמצם את התקורות של בעלי עסקי המזון. אין ספק שזה גם גימיק חדשני שמושך את העין, אבל זה קודם כל בא מזה שאלף מטר של חנות רהיטים בקניון יביא לבעלים הכנסה גבוהה יותר יותר מפיצה ושווארמה".
ומה צופן העתיד?
מומחים בתחום טוענים כי נכון להיום אנחנו פוגשים רק אחוז אחד מהתופעה, ושבהחלט יש לאן לגדול. בשנה הקרובה כבר נודע על שיתופי פעולה נדל"ניים כמו מתחם "פוד טראק ויליג'", שעתיד לקום באילת, באשדוד, בירושלים ובבאר שבע (המתחם הראשון ייפתח במרץ 2019). במתחם יחנו דרך קבע 6-10 פודטראקס, חלקם פופ-אפ וחלקם עגלות שף קבועות. זה יהיה מתחם בילוי לואו קוסט עם מנות במחיר מוגבל ועם די.ג'יי שיינגן כל ערב, כך שלפי התכנון זוג יוכל להגיע וליהנות מאווירה מגניבה, אוכל ובירה בפחות מ-200 שקלים.
"אנחנו בתחילת הדרך בתחום", מסכם פרץ. "עומדת להיות פה מדינת פודטראק. אנשים אוהבים פה אוכל, אוהבים גימיקים ואוהבים להציץ למטבח, זה חלק מהתרבות הישראלית. בכל אירוע רוצים אוכל - גם בתערוכת ציורים וגם במירוץ אופנועים - והפודטראק נותן מענה. אחד הדברים החזקים שאני רואה שיהיו בקרוב זה חתונות פודטראק שיחליפו את הקייטרינג. זה שונה, לא שיגרתי וזה מהמם. זה עושה אווירה וזה ללא ספק אחד הדברים שעומדים לקרות בקרוב. בואי לא נשכח גם שזה נגיש וזה נותן פתרון לכל צורך".
מה אתה צופה שיהה עוד שלוש שנים מהיום בתחום?
"אני צופה פי שתיים משאיות אוכל בשנה הבאה, שזה אומר עוד 400 לפחות, אני רואה את זה מתעצם בכל מקום כי זה כל כך נגיש וכל כך נוח שאין אף פתרון שמתקרב לזה".
כמה זה עולה לנו?
השכרת פודטראק לאירוע, לא כולל שף ואוכל - 5,000-12,000 שקלים
בניית פודטראק לפי התאמה אישית - 50-150 אלף שקלים
דמי שכירות לפודטראק בפסטיבלים וירידי אוכל - 500-1,500 שקלים
חנייה ב"פודטראק סטיישן" - 3,000-6,000 שקלים בחודש
