העיר אילת ספגה בחודשים האחרונים מכה קשה יותר מכל עיר אחרת בארץ. זה התחיל מהסופה שהכתה בחופי העיר וגרמה להרס רב, ומייד אחריה הגיעה הקורונה, תנועת התיירים לעיר פסקה ובתי המלון נסגרו. עבור עיר שמרבית תושביה עוסקים בתיירות, זו הייתה סיטואציה שתפשה את העיר בדיוק בסוף החורף, ולקראת האביב הפורה בפסטיבלים, רגע לפני עונת התיירות.
שבועיים לפני שכל זה קרה, ביקרנו בעיר: הסתובבנו באזורי התעשיה וברחוב הראשי, פגשנו אנשי אוכל רחוב, דיברנו עם מסעדנים ולמדנו איפה אוכלים התושבים המקומיים. כל זה מתוך ניסיון להכיר את העיר לא דרך ה"הכול כלול" במלונות, אלא דרך העיניים של התושבים - אילת האחרת, זו ש"למעלה", הרחק מהקניון ומאזור המלונות, כי שמענו שדווקא שם נמצאים המקומות השווים באמת לאכול בהם - לא רק שווים, אלא גם זולים ואותנטים, כל מה שבדרך כלל תייר בעיר זרה, כמעט בכל מקום בעולם, מחפש בצלחת שלו. עכשיו חזרנו לשם, בניסיון לקבל תמונה על מצב המסעדות בעיר.
אין מספיק אנשים שצריכים מסעדת שף
אז מה קרה שם בחודשים האלה, מה נשאר ומה כבר לא? נתחיל דווקא מהסוף - מסעדת לויתן, שהייתה מסעדת שף מוערכת, הפכה להמבורגריה. וכן, זה בדיוק כמו שזה נשמע: המבורגרים של שף במחיר נגיש שמותאמים למתודה של "היום שאחרי".
השף ליאור רפאל (שכותב ומצלם ל-ynet טור אישי על אוכל) ובת הזוג שלו הקונדיטורית ענבר שפירא, היו חכמים מספיק וגם אמיצים בשביל להודות שלמסעדת שף יקרה אין מקום בעולם החדש שהולך ומתעצב לנו מול העיניים.
"בפנטזיה שלי תמיד רציתי שיהיו לי שני מקומות, ושאחד מהם יהיה לייט נייט, שבו אני אשב בסוף המשמרת על המבורגר טוב וכוס אלכוהול", מודה רפאל. "זה אולי קצת מבאס שאין יותר מסעדת שף באילת, אבל אני חושב שאין מספיק אנשים שצריכים כאן מסעדת שף, ואני בחרתי להיות כנה עם עצמי ולהגיד בכנות שהקהל שכן מגיע למסעדת שף באילת הוא לא גדול מספיק כדי שזה יצדיק את המשך קיום המסעדה. אני רואה בזה כורח המציאות, ומאמין שאי אפשר להמשיך וללכת נגד כוחות השוק. מסעדת לוויתן עבדה והתאפשרה, אבל הדרך לא הייתה קלה, וצריך לפעמים לשאול עד כמה אתה באמת מוכן להילחם על זה".
בהמבורגריה החדשה יש שלוש מנות ראשונות, ושבעה המבורגרים ששניים מהם כיכבו גם בגלגול הקודם של המסעדה - המבורגר שרימםס והמבורגר עם בשר אסאדו מפורק. המחירים נעים בין 80-50 שקלים, וכבר בשבוע הראשון לפעילות המסעדה אפשר להגיד שיצא לרפאל ולשפירא - בינגו. אז יש יינות שווים בכוסות, וצ׳יפס מושקע וטעים וגם קולקציית קינוחים שווה, אבל מי שרוצה לצאת משם עם חשבון של פחות מ-100 שקל יכול לעשות את זה בקלות. ההמבורגרים מגיעים על מגש ארוזים בנייר חום, הצ'יפס מגיע בתוך סירת קרטון והופ - רפאל חסך גם משמרת של שוטף כלים.
תשרתו את עצמכם
ואנחנו עדיין בגזרת ההמבורגרים: הדיינר האמריקאי ברביס, שפועל באילת מאז 2003, יהפוך בקרוב לדיינר בשירות עצמי. בעלי המקום, המחזיקים גם במסעדת חוף שנספתה בסופה, יתחילו בקרוב בתהליך הקמתה מחדש, וכנראה את קיץ 2020 הם ייאלצו להעביר בשיפוץ.
"משבר הקורונה לימד אותנו שמשלוחים באילת זה רק מכשיר הנשמה, ושזה שלא באמת מציל את העסק כי אילת זה לא תל אביב", אומר ליאור פייקין, אחד מבעלי המקום. "הבנו גם שההוצאה הכספית הכי גדולה של המסעדה היא על כוח אדם. בקיץ אני מוצא את עצמי חותם על 60 משכורות וזה עדיין לא מספיק. אנחנו ברדיפה תמידית אחרי כוח אדם, וזה יקר ושוחק את הרווחיות". וכך נולד הקונספט של השירות העצמי - בפעם הבא כשתגיעו לנפוש באילת כבר תראו את ברביס החדשה עם דלפקי הזמנה עצמית ואיסוף עצמי של ההזמנה, ולפייקין יהיו הרבה פחות צ'קים לחתום עליהם ב-10 בחודש.
"האווירה שכולם מכירים אצלנו תישאר וזה גם יהיה אותו האוכל, רק שזה יהיה יותר מהיר וקל, כי אפשר יהיה לעשות את ההזמנה באפליקציה, ולא תהיה תלות במלצרים", מסביר פייקין. "חשבנו על המהלך הזה כבר לפני שנה, והקורונה פשוט אילצה אותנו להחליט שהולכים על זה ולהזדרז. אני מקווה שבעקבות המהפך הזה אוכל להגיד בעוד שנה שאני נהנה יותר מהעבודה שלי ושהכל הרבה יותר קל".
אז מה מציעים היום בברביס שאחרי הקורונה? תפריט עם מבחר המבורגרים מיוחדים ושירות טייק אין במסגרתו מזמינים באפליקציה, אוספים את ההזמנה מהדלפק ויושבים לאכול במסעדה. החדשות הטובות באמת לקהל המבקרים הן שכחלק מתהליך התייעלות שעובר היום המקום, מבטיחים שתהיה גם הוזלה במחירים.
ממשיכים לאכול גם אחרי הקורונה
מאפיית לחמי המחמצת היחידה שפועלת בעיר היא לחם ברויטמן, השייכת ליובל זיו. במהלך משבר הקורונה פתח זיו בצמוד למאפיה קונדיטוריה חדשה. "במסעדות הייתה ירידה ממאה לאפס", אומר זיו, "אבל מאפיית ברויטמן המשיכה לעבוד כי מאפייה זה עסק חיוני. יום אחד הנכס שצמוד למאפייה התפנה, והחלטתי שאני מנצל את ההזדמנות ואת העובדה שיש היום בעיר כוח אדם איכותי ופנוי לעבודה, מה שלפני הקורונה היה בגדר דבר בלתי ניתן להשגה, ופותח מקום נוסף. אני לא נביא אבל אני בטוח שלאכול אנשים ימשיכו גם אחרי הקורונה".
הקונדיטוריה והמאפיה של זיו, שהגיע לאילת לפני 30 שנה לחודשיים כדי לצלול, ממוקמות הרחק מאזור המלונות. כשהוא פתח את המאפיה ב-2014 כולם חשבו שהוא השתגע, והספידו אותו. אף אחד לא האמין שאילתים יבואו עד אליו במיוחד כדי לקנות לחם ב-20 שקל. היום, לאורך כל שעות היום, המאפיה הקטנה שלו הומה. טווח המחירים של הלחם נע בין 26-17 שקלים לכיכר של 800 גרם.
אדם נוסף שהאמין כי אילתים ידעו להעריך איכות הוא ערן לס, מי שפתח בהאנגר באזור התעשיה את יינות אילת. כשנכנסים פנימה רואים בר, מולו ספרית יין עם מדפים מהרצפה ועד התקרה עמוסים בבקבוקים ומוצרי מעדניה. על הקירות תלויות יצירות אומנות, בקומת הגלריה יש מקומות ישיבה נוספים, ובחדר המיועד להדרכות יין יש דלת סתרים מאחוריה מסתתר היכל הקודש של לס: בחדרון הזה נשמרים בקבוקי היין המיוחדים והנדירים שלו.
"הליבה של העסק היא הפצה לבתי מלון ומסעדות, אז כמובן שספגנו פגיעה בקורונה, אבל מצד שני בגלל שהחנות הייתה פתוחה בזמן הסגר כחנות יין, אז זכינו כי הגיעו יותר אנשים מבעבר", אומר ליס. "בסיום הסגר, כשאפשרו טייק אווי, כבר אי אפשר היה לעצור את הלקוחות - אנשים הגיעו לכאן רק כדי לשתות כוס יין מחוץ לחנות. לפני שלושה שבועות כשהחלו ההקלות כבר הרגשנו שהחזרה לשגרה ממש התפרצה לחיים שלנו ואז והגיעו המון אנשים שהיו צמאים לבילוי בחוץ״.
ליס, שחלם להביא לאילת את תרבות היין, עורך בחנות שלו אירועים פרטיים קטנים, הצגות ובימי שישי טעימות לצד מנות טאפס. בפעם הבא שאתם באילת, אל תתעצלו להגיע לכאן, למרות שמדובר על אזור תעשייה, ולו רק כדי לראות את האושר הרעיוני.
בכניסה למקום יש פטיו שכיף לשבת בו לכוס יין עם כמה נשנושים, וגם לארוחת בוקר שלא תמצאו במלונות אילת כי היא מורכבת מגבינות ונקניקים מיובאים, וגם ברוסקטות עם דגים וסלטים.
כמו ערן ליס ויובל זיו, גם דן אוחיון הגיע לאילת לביקור מהמרכז, ונשאר. לפני 11 שנים הוא פתח את חומוסוף, חומוסייה קטנה שהפכה למוקד עלייה לרגל. המקום מאוד דומה לבעליו - צנוע ונעים. החומוס נהדר ואפשר לקבל אותו במנה או בחצי מנה. יש פיתות מקמח מלא ומנת הדגל היא חומוס פול (28 שקלים). חוץ מזה יש גם חומוס עם בשר (35 שקלים) ומנות בפיתה כמו סביח.
בגזרת הפלאפל יש באילת שני מקומות שווים: האחד נקרא בוטיק הפלאפל, המוכנה בפי האילתים "הבוטקה הכחול". את הפלאפל הזה מכינים בתוך בוטקה צנוע במרכז שדרת העסקים של הרחוב הראשון של אילת. איציק ביטון ממשיך כאן את מה שהוריו התחילו לפני 50 שנה, וגם עכשיו, אחרי סיום משבר הקורונה. ביטון כאן, במקום הזה, מאז שהיה בן 13, והיום הוא גם לא יכול ובעיקר לא רוצה לעשות שום דבר אחר. ככה זה כשמטגנים כדורי פלאפל במשך 40 שנה. הפלאפל שלו, אגב, מהונדס בצורה מיוחדת, כשכל המרכיבים נחים בשכבות כמו חיילים ממושמעים.
הפלאפליה השניה שמתחרה על התואר "אוכל רחוב אהוב על אילתים" נקראת אבשי, ובה יש מנת פלאפל בתוך פיתה עם כל התוספות. הפלאפליה הזו ממוקמת באזור שנקרא צופית תחתית, אזור שבו בשנים האחרונות צמחה סצנת דירות Air bnb, מתוך הצורך שנולד בעקבות התיירות לאילת, תיירות שכרגע נעלמה מהנוף. אבל לאבשלום בן סימון, הבעלים של המקום, לא חסרה עבודה, וגם בלי תיירים הוא ממשיך להגיש פלאפל במקום שזכה לנוף לים בקצה האופק.
בן סימון, הגיע לאילת באוטובוס בעקבות אהבה שהסתיימה אחרי שבועיים, אבל מאז חלפו 20 שנה והוא עדיין כאן. הוא אופה בעצמו את הפיתות ומלבד הפלאפל הוא מכניס במנה חצילים מטוגנים שמחליפים את הצ'יפס. יש כאן גם מנת בשם "בובי", למי שמחפש טוויסט בפיתה - מנת פלאפל עם ביצה. פלאפל כאן עולה 19 שקל, ויחד עם שתייה המחיר יכול להגיע ל-27 שקל. פלאפל בבאגט עולה 28 שקלים.
הצדדים המפתיעים של עיר הנופש
עד לפני שנתיים היה ניתוק כמעט מוחלט בין תרבות הבילוי שנוצרה באזור המלונות, האזור ששייך לתיירים, לבין "אילת של האילתים". בשנתיים האחרונות, הודות לתיירות, התרחש בעיר מהפך, ונולדה יוזמה שהחליטה לחבר את הקהילה המקומית לתיירות, במטרה לגלות את הצדדים המפתיעים של עיר הנופש. היוזמה הזאת קידמה את אזור שדרות התמרים - הרחוב הראשון של אילת הלא מתויירת - וכך גם את הרחובות הסמוכים אליו. יזמים צעירים (שרובם בכלל לא ילידי אילת) התחילו להקים שם עסקי מזון שכדאי להכיר בביקור הבא באילת.
את הגל החדש של אוכל רחוב צבעוני וטרנדי פתח באילת "עומר'ס", שמגיש מנות בשר מטורפות בתוך לחם. אבל השחקן האחרון שהצטרף לסצנה הזו נקרא פיתגורס, והוא שייך לגיא ולימור, בני זוג בחיים ושותפים בעסק. גיא גדל לא פחות מאשר במסעדה של אבא שלו - המפלט האחרון - ולימור מלצרה בה.
לפני שנה הם פתחו מקום משלהם, שבו הם מגישים מנות בפיתה מרובעת שנחצית לשניים ומוגשת בתור משולש. התפריט מציע פלאפל דג (חצי מנה 18 שקלים, מנה שלמה 32 שקלים), דג מרוקאי (22 או 42 שקלים) ומנה של בורי קלמטה (22 או 42 שקלים). בימי שישי יש חלה עם דג מרוקאי, חצילים מטוגנים, חומוס ותפוחי אדמה בסגנון מרוקאי (42 שקלים).
צעדים ספורים משם ממוקם מוסד אילתי ותיק - הלב הרחב - שווארמיה גדולה עם דלפק ארוך של תוספות, הרבה מקומות ישיבה ושיפוד שווארמה אחד, ששמו יצא למרחקים. המקום הזה פועל מאז 1978, ומי שממשיך את האימפריה של מומי ובת שבע בנדאו הם הדור השני, האחים עמית ומירית, שמכירים כמעט כל לקוח שנכנס למקום שלהם, כי ככה זה כשאתה גדל בעסק של ההורים.
בתחילת הדרך זו הייתה פלאפליה שבה כל לקוח היה מקבל פיתה ומעמיס בתוכה בעצמו את כל מה שהוא רוצה. היום עדיין מגישים במקום פלאפל, אבל כדאי לבוא לכאן בעיקר בשביל השווארמה המעולה מבשר הודו עם שומן כבש (36 שקלים בפיתה, 42 שקלים בלאפה). יש בתפריט גם קבב (35 שקלים), אנטרקוט בפיתה (50 שקלים) ושיפודים. למסעדה סניף נוסף באזור המלונות, שם כל ארוחה מתחילה ממבחר סלטים וקנקן לימונדה.
ללו היא מיתולוגיה אילתית נוספת, שממוקמת בשכונת יעלים, שכונה שבעבר נחשבה לאזור פחו אטרקטיבי בעיר. ללו היא מסעדה מרוקאית משפחתית, שנפתחה ב-1972, והיא גם מסעדה הכי ותיקה באילת.
בהתחלה מגיעים לשולחן מקבץ סלטים, ואחריהם תוכלו להזמין את אחת מארבע המנות השונות של הקוסקוס (65-52 שקלים); קציצות או תבשיל ביתי. בימים אלה היא חזרה לפעול בשעות הפעילות הרגילות ומחכה לחזרתם של הלקוחות הקבועים.
אזור נוסף בעיר ששוקק מקומות לאכול בהם הוא אזור התעשיה. כאן פועלת קונדיטוריית אלימי, ובחוץ יושבים פרלמנטים שונים. בפנים על הדלפק נחים קרואסונים שחרוטים בזיכרון ילדות של כל אילתי בן 30. את המקום הזה פתח אבי אלימי שנולד בעיר, חי 20 שנה בצרפת, שם גם למד קונדיטוריה, וחזר לעיר הולדתו בשביל להראות לכולם מה הוא למד.
שימו לב, שעות הפתיחה של המקום דומות לשעות הפתיחה של מקומות באירופה: 13:00-8:00 ואז 20:00-16:00. אחרי הקורונה נוסף מוצר חדש לויטרינה אותו אי אפשר היה להשיג עד כה באילת - עוגיית אמסטרדם ממולאות בקרם שוקולד פרה.
ממש ממול פועלת כבר למעלה מארבע שנים המסעדה ההודית טיקה מסאלה, של ראג' שנולד בפנג'אב בהודו ושל אשתו ילידת אילת. יש בתפריט המסעדה שילוב בין מנות מצפון ומדרום הודו, ואווירה של מסעדת פועלים הודית קלאסית.
יש בתפריט סמוסה, מנות בשריות ודגים (75-50 שקלים), מבחר מנות בריאני עם אורז, ומומו ממולא עוף (35 שקלים). את לחם הנאן ראג' אופה בתנור מיוחד שהביא מהודו, וכך גם את אלו פראטה הנהדרת שהוא לחם הודי ממולא בתפוח אדמה. עכשיו נוסף לתפריט הצהריים גם דיל חדש של נאן ממולא בעוף טיקה המגיע יחד עם שתייה מוגזת ב- 38 שקלים.
מקום שווה נוסף באזור התעשיה הוא פינצ'יטו, והוא שייך לסהר פרטוש שלפני שפתח את המקום היה מוכר ואחת לשבוע מהבית כריכים. בישול הוא למד במהלך שיקום אחרי פציעה בצבא, וכבר שלוש שנים הוא מכין במקום הצנוע כריכים, שראויים להופיע ברשימת כריכי הבשר המצטיינים בארץ.
פרטוש מגיש בתוך לחמניית בגט חלה מעורב נפלא עם לבבות, טחול, פרגית, שווארמה ושומן כבש, שלפני הצלייה עוברים השרייה במרינדה (37 שקלים). מנה נוספת שכדאי לטעום כאן היא עראיס - חצאי פיתה מקופלים לצורת סירה שעוברים צלייה, והתוצאה קראנצ'ית ועסיסית, כשהבשר שממלא את הפיתה הוא בעל ארומות מעולה הודות לצלייה על גריל פחמים. בימי שישי מגישים במקום תפריט שישי מיוחד עם כריכי שניצל וקציצות בתוך חלה (35 שקלים).
מקום נוסף שנפתח ממש לפני משבר הקורונה הוא סניף של רשת וואפל פלאפל, הממוקם צמוד לחנות ניצת הדובדבן. כאן מכינים וואפל מבלילת פלאפל, ואותו ממלאים בתוספות - כלומר, ויתרתם על הפיתה. הצ'יפס שמוגש כאן מאודה, קציצות הירק לא מכילות ביצים והמלבי עשוי מחלב קוקוס. בריא וזול, זה הדיבור.
כתובות
המבורגר בלויתן: טיילת מלון הרודס המזרחית החוף הצפוני, 08-9209393, לא כשר
ברביס: תרשיש 19, 08-6342404, לא כשר
לחם ברויטמן: אלמוגים 17, 08-6340007, כשר
יינות אילת: הבורסקאי 17, 08-6330155, לא כשר
חומוסוף: המלאכה 5, 077-7992120, כשר
בוטיק הפלאפל: שדרות התמרים 107, כשר
אבשי: נביעות 4, 08-6371637, כשר
עומר'ס: שדרות התמרים 83, 08-6521646, כשר
פיתגורס: אלמוגים 88, 08-6223342, כשר
הלב הרחב: שדרות התמרים 41, 072-3341126, כשר
ללו: החורב 7, 08-6330578, כשר
אלימי: האורגים 5, 072-3945548, כשר
טיקה מסאלה: האורגים 3, 08-6336631, לא כשר
פינצ'יטו: הסתת 7, 08-6336688, כשר
וואפל פלאפל: המוצר 17, 053-4242120, כשר
