חודשיים עברו מפתיחת המסעדות ובתי הקפה, ולכאורה אולי נראה שענף המסעדנות פורח, אבל מסעדנים מספרים לנו על מצוקה גדולה של כוח אדם, מה שמאלץ אותם לקצר את שעות הפעילות של המסעדות, לצמצם את כמות המבקרים ובחדרי חדרים מסעדנים אף מספרים שהמציאות הזאת מאלצת אותם גם לשלם לעובדים שבחל"ת "בשחור".
כמעט כל מי שניסה להזמין מקום למסעדה בשבועות האחרונים נתקל בקושי: רשימות ההמתנה מגיעות לשיאים של מאות ואף יותר מאלף ברשימת המתנה, המסעדות קורסות מרוב ביקוש ובהרבה מקומות פשוט לא עונים לטלפון.
"הופכים אותנו לעבריינים, זה עסק ביש", אמר לנו השבוע מסעדן שביקש שלא לפרסם את פרטיו. "יש לי שני עובדים שעובדים אצלי כבר כמה שנים, הם יצאו לחל"ת ובמהלך הקורונה עבדו אצלי שליש משרה בשחור. העובדים האלה לא הסכימו לוותר על דמי החל"ת בשביל שליש משרה. אבל המצב הוא שעכשיו חזרה המשרה המלאה, אבל לעובדים קשה להיפרד מהכסף. הכסף של החל"ת מגיע אליהם ישירות לבנק, וקשה לחזור אחורה".
מסעדן: "אני מבין שאני לוקח סיכון מאוד גדול, אבל אין לי עובדים אז מה אני יכול לעשות? לסגור את המסעדה? אם אני סוגר עכשיו אז אני נשאר עם החובות שהצטברו לי בקורונה"
מה זה אומר לחזור אחורה?
"זה אומר להגיד לעובד לוותר על 5,000 או 7,000 שקלים בחודש, ובתמורה אולי הוא יגיע אצלי עכשיו שוב למשכורת של 7,000 אבל, בשביל זה הוא צריך להגיע כל יום לעבודה. זו בעיה".
אתה לא חושש לשלם בשחור?
"אין לי ברירה אלא להעסיק את העובד בשחור. אני מבין שאני לוקח סיכון מאוד גדול, אבל אין לי עובדים אז מה אני יכול לעשות? לסגור את המסעדה? אם אני סוגר עכשיו אז אני נשאר עם החובות שהצטברו לי בקורונה. אצלי במסעדה אין שקל אחד שנכנס ולא מדווח. היום זה לא כמו פעם, כשהייתה מגירה והיו שמים בה מזומן, היום הכל עובר דרך בונים, אין שטיקים. אבל עכשיו אני בגדר עבריין".
ומה יהיה כשהחל"ת יסתיים?
"אני כל הזמן חושב על הכאפה שיחטפו כל העובדים כשייגמר החל"ת, במיוחד אלה שעובדים בשחור. יש לי טבחית שכבר שנה מקבלת כל חודש מהמדינה 7,000 שקלים, וחוץ מזה היא עובדת בשחור ומרוויחה עוד משהו כמו 6,000 שקלים. בעוד חודש-חודשיים כבר לא יהיה לה את החל"ת ואז היא תיאלץ להסתדר עם הרבה פחות. יש לי עוד טבח שסיפר לי שהוא עשה השבוע מינוי לבריכה. לי אין מינוי לבריכה. איך הוא ישלם את זה בעוד חצי שנה? המדינה חילקה כסף בזול, ובעצם כולם מרגישים שיש להם עכשיו כסף, אבל תכף יבוא הבום והם יבינו שאין להם. הענף שלנו אכל אותה חזק, גם כשלא היה טייק אווי וגם עכשיו כשחוזרים שוב אנחנו נדפקים עם העובדים".
מאות אנשים בסטנד ביי לשולחן
המחסור בעובדים יצר מצב שבו מסעדות מצמצמות את הפעילות - אם בהפחתת שעות עבודה ואם בצמצום מקומות הישיבה. "אנחנו לא מספיקים לענות לטלפונים", מספרת ענבר טוגנדהפט, המנהלת של מסעדת בית תאילנדי בתל אביב. "במקום שיהיו לנו שלושה עובדים שעונים לטלפונים, אז יש רק שניים והם לא מספיקים לענות לכולם - אחד צריך להושיב את האנשים במקום, ואחד צריך לקבל את האנשים בדלת, אז כמעט ואין מענה טלפוני.
"הבאתי עובדים שיענו לטלפונים מהבית, ומאוד קשה. בחודש הראשון בכלל לא ענינו לטלפון ואנשים הזמינו רק דרך האינטרנט. לאחרונה הלקוחות הבינו את המצב והם מזמינים הרבה מראש, וגם מצאנו שעות מתות שבהן אנחנו כן מצליחים קצת להיות זמינים, אבל אין את אותו מענה שהיינו נותנים פעם".
ענבר טוגנדהפט, בית תאילנדי: "בשביל מה העובדים צריכים לחזור מחל"ת אם משלמים להם כסף? פעם היו מגיעים אליי למסעדה שלושה דורשי עבודה ביום, היום יש אולי שניים בשבוע"
מה עם כל העובדים שהיו לכם?
"היו עובדים שלא רוצים לחזור מחל"ת, והיו עובדים שבמהלך השנה הזאת כבר מצאו עבודות חדשות - ולא בתחום המסעדנות ברוב המקרים. בגלל שהמדינה מאשרת להישאר בחל"ת אז יש פחות מחפשי עבודה, כי בשביל מה העובדים צריכים לחזור מחל"ת אם משלמים להם כסף? פעם היו מגיעים אליי למסעדה שלושה דורשי עבודה ביום, היום יש אולי שניים בשבוע".
איך המחסור בכוח אדם משפיע על הלקוחות?
"זה פשוט: יש ביקוש וכולם רוצים להגיע, וגם אתה בתור מסעדן מת לתת להם שירות ושיבואו לאכול אצלך, אבל אין צוות שייתן להם שירות ואין מי שיושיב אותם. זו הסיבה שאנחנו לא מושיבים אנשים בתפוסה גדולה יותר. טייק-אווי אנחנו כבר כמעט ולא עושים בכלל בגלל הבעיה הזאת. זה מבאס את הלקוחות והרבה לא מבינים, והלוואי שהייתי יכולה לקבל את כולם, אבל אין עובדים. אני נתקלת בזה גם כלקוחה במסעדות אחרות. אם פעם בשעה 18:00 ביום חמישי, שהיא שעה לא מבוקשת, יכולת למצוא מקום, היום גם במשבצת הזאת קשה".
והעובדים?
"עובדים בתחום המסעדנות מרגישים היום שהכל פתוח להם. יש מסעדות שפעם לא היו מקבלים ברמנים בלי ניסיון אבל עכשיו מסעדנים מציעים לעובדים הצעות מפתות עם תקופת הכשרה מועטה".
גם תום ויסמן, הבעלים של החומוסייה גרגר הזהב בשוק לוינסקי בתל אביב, מרגיש על בשרו את מצוקת כוח האדם בענף. "אני מרגיש שיש כאן דיסוננס כי כולם רוצים לבוא לאכול, כולם בארץ, יש מזג אוויר מעולה ואצלנו בלוינסקי בכלל יש פריחה, אבל מצד שני בכל מסעדה את רואה בכניסה שלט שמעיד על זה שצריכים עובדים. אנחנו לא עונים לטלפון וסוגרים את האפליקציה להזמנות, ולקוחות אומרים לי שאי-אפשר להשיג אותנו, אבל אני רק מקווה שתוך חודש-חודשיים זה יעבור. בינתיים זה קשה", אומר ויסמן.
לדבריו, שכר העובדים עלה "בטירוף" מאז פתיחת המקום. "אם לפני חמש שנים טבח היה מקבל 40-35 שקלים לשעה, היום לא בטוח שהוא יבוא לעבודה בשביל 50 שקלים לשעה. אתמול סגרנו מוקדם את החומוסייה כי היה חסר לי טבח ערב וטבח בוקר. נוצר מצב שבו מי שעובד נשחק ועובד קשה 12 שעות ביום, ומי שבחל"ת לא עובד בכלל, ושניהם מקבלים אותו שכר".
