כבר כמעט 20 שנה ששלומי סלמון הוא הבעלים הגאה של מסעדה איטלקית פופולרית במרכז תל אביב. ביום שישי האחרון הוא החליט לעשות מעשה, ופתח בשביתת רעב בתוך המסעדה שלו. בלילות הוא ישן עם כלבו על מזרן על הרצפה ואת הימים הוא מעביר בחלל המסעדה. ככה כבר ארבעה ימים ושלושה לילות, ונראה שעם כל הקושי - סלמון נחוש להמשיך בשביתת הרעב.
הכל התחיל מוקדם בבוקר ביום שישי, כששלומי התעורר למשמע הבשורה - סוגרים את כל המסעדות בשעה 17:00, על פי הוראת משרד הבריאות והממשלה. "קמתי בבוקר, שמעתי חדשות, ומשהו נשבר לי בלב", אמר לנו סלמון ביום שישי האחרון, כשהחליט לפתוח בשביתת רעב. הבוקר, הלכנו לבקר אותו במסעדה, שהפכה לו לבית בימים האחרונים. לצד אמורה מיו מחזיק סלמון בעסק נוסף בן 30 שנה, פיצה פצה, שם הוא מעסיק בעלי מוגבלויות. בשבוע שעבר הוא גם נאלץ לעשות לאותם עובדים שימוע לפני פיטורים, בעקבות המצב.
"אני מסעדן שובת רעב", אמר הבוקר בריאיון לאולפן ynet, "אין לי טייטלים גדולים, אני כולה מסעדן, כבר 30 שנה, מסעדן שאוהב את המדינה הזאת ושובת רעב כי הרגו אותי ושברו אותי".
מה בדיוק גרם לך לפתוח בשביתת רעב?
"אחרי שכל השבוע אמרו לנו שאנחנו יכולים לעבוד, הזמנתי ביום חמישי בערב סחורה לסוף שבוע, והלכתי לישון בידיעה שאני פותח את המסעדה ביום שישי בבוקר. לתדהמתי, נוכחתי לדעת בשישי בבוקר שבאישון לילה, כמו גנבים, החליטו על סגירת המסעדות. זה שבר אותי, התרסקתי, הרגשתי שאני לא יכול יותר. באותו רגע החלטתי שאני מתחיל בשביתת רעב".
יש מסעדנים שהודיעו כי ימרדו בהחלטות הממשלה אם יבקשו לסגור, אתה מצטרף אליהם?
"אני אזרח שומר חוק, תמיד הייתי ותמיד אהיה. איזו החלטה שהממשלה תקבל, זה מה שאעשה. אני לא מורד ואני לא עובר על החוק אבל אני אמשיך לשבות רעב עד שיקיימו את כל ההבטחות של המדינה כלפי העצמאים. זה לא רק מאבק של מסעדנים זה מאבק של עצמאים, יש יותר מחצי מיליון עצמאים במדינה ורובם לא קיבלו כלום, רובם רעבים ללחם. מאות חנויות נסגרות ביום, אנשים פושטים רגל כל יום, שם למעלה חיים בלה לה לנד, אין פתרון, אין אופק, אין תוכנית. הם עשו אתמול ישיבה מחר יש ישיבה, כל שבוע ישיבה, אבל מה התוכנית? כל פעם עושים תוכנית ליום אחד? אפשר לנצח את הקורונה עם תוכנית ליום אחד? צריך תוכנית רב-שנתית כי זה ייקח עוד שנתיים לפחות".
כשאתה שומע את החלטות משרד הבריאות והזיגזג, אתה מאמין באנשים שמנהלים אותנו? אתה מרגיש שאתה סומך על הממשלה?
"אני לא מתייחס לממשלה, אני מתייחס למדינה, מדינה זה הכל ביחד כולל כל המשרדים. יכול להיות מצב שמשרד הבריאות יוצא בהצהרה ואז מקבל כל מיני נגחות מבתי חולים אחרים שאומרים שמשרד הבריאות טועה ומטעה ומשקר, אז למי אני צריך להאמין? זו מדיניות? אין שום גוף, זו ממש בושה וחרפה. לצמרת מקבלי ההחלטות אין כיוון, זה אפס אחד גדול".
אתה סומך על ראש הממשלה? לדעתך הוא מנהל את המשבר בצורה נכונה?
"אני מדבר על המדינה, אני לא יודע מי מנהל, יש שם הרבה משרדים. אני לא מתייחס פוליטית לאף אחד, אני לא איש פוליטי ולא נכנס לפוליטיקה. כל מה שקורה עד עכשיו, יש לנו 36 שרים ועוד מלא סגני שרים – מה כולם עושים? מה עושים כל האנשים האלה? למה עשו את כל המשרדים האלה? לא בשביל לפתור את הבעיות האלה? הם כולם ביחד לא עושים כלום, אפס אחד גדול".
כעצמאי, קיבלת מענקים מהממשלה?
"עד עכשיו קיבלתי 20 אחוז ממה שמגיע לי, יכול להיות שאקבל את השאר בקרוב, אבל זה רק על מרץ ואפריל, מה עם מאי, יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר? מה יהיה בחורף הקרוב כשנצטרך לסגור הכל? ומה קורה עם האומנים? ומה עם בתי מלון? ולמה מחליטים לסגור מסעדות ובתי כנסת, מסגדים ובתי מלון לפתוח? זה לא נורמלי".
תצליח לשרוד עד החורף?
"אין לי מושג, איבדתי את האמון במדינה, אין כיוון ובמצב הזה המדינה תתמוטט, זה לא אם אני אשרוד או לא - המדינה מתרסקת".
עד מתי אתה מתכוון להמשיך לשבות רעב?
"אני חלש אבל אני ממשיך עד שהעצמאים יקבלו את מה שיבטיחו להם ועד שאדע וארגיש שיש פתרון קדימה, שיש תכנון, שיש אופק למדינה, עד שכולם יקחו את האלונקה הזאת. כי כרגע רק מגזר אחד לוקח, אבל מה עם שאר הסקטורים?"
המשפחה מודאגת משביתת הרעב שלך?
"המשפחה שלי מודאגת מאוד, אבל הם איתי ביחד. זה לא דבר פשוט לעשות, אבל אני נחוש להמשיך משום שאני הרבה זמן הולך על הברכיים. הם שחטו אותנו, גם עכשיו יש עלינו מיסים מיותרים ועדיין לא מקילים עלינו. יכולים להקל עלינו אבל אף אחד לא עושה שום הקלות".