השף הישראלי שמוכר עוגת שמרים בארצות הברית
(צילום: ירון ברנר)
מה המחיר הכי גבוה שהייתם משלמים על עוגת שמרים? השף שימי אהרון (46), ישראלי לשעבר המתגורר בלוס אנג'לס, התחיל למכור בתקופת הקורונה עוגת בבקה (עוגת שמרים פולנית) ב-85 דולר, והלקוחות מצביעים ברגליים.
רק חודשים ספורים מאז שהתחיל אהרון למכור בבקה באינסטגרם - בלי תקציב שיווק ובלי יחסי ציבור, וכבר תמונות של העוגה שלו מרוחות על עיתונים אמריקאים, ובהם הלוס אנג'לס טיימס. את העוגה היללו בתחנות רדיו מקומיות, וקהל המעריצים של הבבקה הלך וגדל, השמועה על האופה הישראלי התפשטה, והיום אהרון מנהל רשימת המתנה ארוכה מאוד.
שימי אהרון: "דברים מיוחדים עולים כסף - אוכל טוב ומצרכים טובים עולים כסף ואני לא מתפשר בזה. את הבבקה שלי אני לא מוכר בטייק אווי, זו לא עוגה שקונים בסופר"
בעקבות הביקוש לעוגה, אהרון הצטרף לטרנד סדנאות בישול בזום, ובמקביל לאפייה של הבבקה הוא גם עושה סדנאות לקהל האמריקאי. החודש אהרון עתיד להופיע באחת מתוכניות האירוח בערוץ הולמרק (Hallmark), ובימים אלה הוא גם מנהל משא ומתן על תוכנית אפייה בכיכובו.
החלום האמריקאי והעוגה
את הבבקה של אהרון אפשר לרכוש, כאמור, במחיר שמתחיל ב-85 דולר, באיסוף עצמי בלבד. בתרגום לעברית זה יוצא בולא פחות מ-278 שקלים. על הגרסה הטבעונית תשלמו 95 דולר, שזה 310 שקלים. לאהרון יש גם בבקה מפוארת עם חתיכות זהב טהור 24 קראט, ומחירה לא פחות מ-610 שקלים.
הקלישאה של החלום האמריקאי ליוותה את אהרון עוד כשהיה צעיר. "תמיד ידעתי שאני רוצה לחיות בארצות הברית. בגיל 14 כבר צפיתי בסדרות ללא תרגום וניסיתי ללמוד אנגלית", הוא מספר.
שימי אהרון: "באוקטובר כבר נכנסתי לחשבון הבנק שלי וראיתי שיש לי כסף. סוף סוף יכולתי לשכור רכב, לשכור דירה, לשלם ביטוחים"
"כשאנשים קוראים לבבקה שלי 'עוגה' פשוט בא לי להרוג אותם", הוא אומר, "נכון שאנחנו בשנת הטייק אווי אך יש הרבה מנות שלא יכולות לצאת בטייק אוו ואני חושב שזה פשע לשלוח עוגה במשלוח".
אבל לא תמיד הכל היה כל כך ורוד: אהרון נולד בחולון, ובגיל 17 כשיצא מהארון עזב את הבית ועבר לגור בתל אביב. בשנת 2002 אהרון הגיע לניו יורק עם כמה דולרים בודדים בארנק, חיפש את עצמו עד שלבסוף התמקם בלוס אנג'לס. הוא לא דמיין שמתכון של עוגת שמרים, שקיבל מקרובת משפחה בישראל, יהפוך לו את החיים מקצה אחד לקצה אחר.
אחרי שעבד במטבחים בארצות הברית ובאירופה, הוא הגיע באמצע הקורונה בחודש יוני האחרון ללוס אנג'לס והחליט להישאר שם. "הגעתי עם 500 דולר אחרי חצי שנה שבה לא עבדתי. כל הרכוש שלי הסתכם בחבילת בגדים שהייתה לי. ישנתי אצל חברים במשך ארבעה שבועות, ואז עברתי לחברים אחרים וישן על הספה שלהם עוד ארבעה חודשים. תוך כדי הנדודים התחלתי למכור בבקה, וזה עבר מפה לאוזן. יום אחד קיבלתי הודעה מכתב בכיר בלוס אנג'לס טיימס שעשה על הבבקה שלי כתבה.
"אחרי פרסום הכתבה התווספו לי 3,000 עוקבים לאינסטגרם, והתחילו להיכנס מלא הזמנות. הייתי מוכן לזה, אבל לא ציפיתי להתעניינות בסדר גודל כזה. הייתי אופה 150 בבקות בשבוע בבית של חברים, לא במטבח שלי. עבדתי 19 שעות ביממה: אפיתי, ניקיתי וניהלתי את האינסטגרם. החברים פירגנו ועודדו אותי להמשיך.
"שבועיים אחרי זה התקשרו שוב מהמערכת של העיתון והפעם ביקשו לצלם אותי עם העוגה לכתבה. אמרתי להם שכבר פורסמה הכתבה, אז הם אמרו לי שהכתבה פורסמה באתר ועכשיו הם רוצים לפרסם אותה בעיתון. לא ידעתי איך להגיב. באותו זמן בישלתי ארוחות שף אצל אנשים עשירים בבית, וביקשתי רשות לעשות אצלם במטבח את הצילומים לכתבה. באוקטובר כבר נכנסתי לחשבון הבנק שלי וראיתי שיש לי כסף. סוף סוף יכולתי לשכור רכב, לשכור דירה, לשלם ביטוחים".
אם לומר את האמת, 300 שקל בשביל עוגת שמרים זה קצת יותר מדי, לא?
"דברים מיוחדים עולים כסף - אוכל טוב ומצרכים טובים עולים כסף ואני לא מתפשר בזה. את הבבקה שלי אני לא מוכר בטייק אווי, זו לא עוגה שקונים בסופר. אני רוצה שאנשים ירגישו כל פעם את מה שאני מרגיש כשאני מוציא את הבבקה מהתנור בגלל זה צריך להגיע לאסוף אותה מהבית שלי. אני קונה פיסטוקים אירנים מחברה שממוקמת בקנדה, ורק שקית של פיסטוקים עולה לי 80 דולר. אני לא מוכן להתפשר על איכות, על חוויה ועל אסתטיקה. בכריסמס האחרון הגיעה אלי משפחה אחת וקנתה ממני 20 בבקות, אותן שלחו עם שליחים לכל קרובי המשפחה שלהם. זה ריגש אותי. לא מזמן גם הייתה בחורה ישראלית שניסתה במשך תקופה ארוכה לשריין תאריך לרכישת בבקה והיא לא הצליחה להזמין. רק בחלוף כמה חודשים היא הצליחה להזמין את הבבקה שלה, וכשהיא הגיעה לאסוף אותה היא פרצה בבכי ודיברה איתי בעברית. מרגש אותי לפגוש אנשים שמתרגשים יחד איתי".
איך אתה מספיק גם לבשל אצל אנשים בבית וגם לאפות עוגות?
"אני מרכז את האפייה שלי בשלושה ימים, ובשאר הימים אני מבשל לכמה לקוחות שונים. במקביל אני עושה מלא סדנאות בזום ומדריך אנשים לאפות בבקה. אנשים כועסים עלי כשנגמרת הבבקה או כשאני רוצה לנוח ועוצר את ההזמנות. מי שנהנה מכל האוכל שאני מכין אלה תכל'ס השכנים שלי. אחרי כל סדנה שאני מעביר צריך לעשות משהו עם האוכל, אז אני מוזג אותו לקופסאות ומחלק לשכנים".
אתה לא חושש שהבבקה זה רק טרנד?
"כל דבר יכול להפוך לטרנד, אבל ברגע שאתה מוכר המון אתה תמצא את האיזון. כרגע יש לי יותר משמונה סוגים של בבקה, ועכשיו אני מפתח עוגת גבינה. אני מדמה את הבבקה שלי לשיר - זה כמו זמר שמוציא את הסינגל הראשון ואחריו הוא מוציא אלבום".
ומה התוכניות לאחרי הקורונה?
"אני מתכנן בקיץ לפתוח בבקה בוטיק, אבל אני עדיין צריך לחשוב על זה עוד קצת".
