עד גיל 37, גלעד מאירי, הייטקיסט לשעבר ו"חנון על", כהגדרתו, לא נגע בג'ויינט - לא בתור נער סקרן וגם לא בטיול הגדול להודו. היום, חמש שנים אחרי השאכטה הראשונה, הוא מוציא לאור ספר בישול ראשון מסוגו בארץ – ספר בישול עם קנאביס.
ולא, לא מדובר ב-CBD שהפך לסופר פוד החדש בעולם. מדובר כאן על קנאביס עם כל המשמעויות שמתלוות אליו, כולל מתכון ל"בראוניז המריחואנה הטובים ביותר שטעמתם אי פעם", כך לפי כותרת המתכון בספר. אז מה גורם לאיש משפחה בן 42, קצין בגולני עם תואר שני במנהל עסקים וכלכלה, שגדל בהרצליה והתרחק כל חייו מסמים, אלכוהול וסיגריות, להתאהב בעשור הרביעי לחייו בקנאביס ולהוציא ספר בישול חדש ופורץ גבולות – אבל לא מהסוג שתקנו לחמות לליל הסדר?
"בפעם הראשונה שעישנתי ג'ויינט הייתי כבר אבא לשלושה ילדים", מספר מאירי, שהיה אז באותם ימים מנכ"ל של סטארט אפ והתגורר עם משפחתו בקליפורניה. "בתור נערים היינו חבורה של ילדים טובים שגדלו בהרצליה, ולא התנסנו בסמים או באלכוהול. גם כשטיילתי בהודו ראיתי המון סמים אבל התרחקתי מזה. הגעתי מתפיסת עולם מאוד שמרנית על צריכת סמים, והיה לי סטריאוטיפ שלילי על מי צורך סמים וטאבו מחשבתי על הנושא – דין צרכן כדין עבריין".
אז מה קרה פתאום בגיל 37?
"קרו שני דברים: גרתי אז בקליפורניה, ושם מבחינה תרבותית זה קיבל סטטוס חוקי. היה שם קנאביס רפואי, בדיוק כמו פה אצלנו, אבל בשביל להשיג אז רישיון כל מה שהיית צריך זה לעלות בסקייפ מול גורם במשרד הבריאות, ותוך כמה דקות היו מוציאים לך רישיון. גם אם היית אומר שיש לך כאב ראש - היו מוציאים לך רישיון לקאנביס. היום בקליפורניה זה כבר חוקי לפנאי, ומוכרים קנאביס בבתי מרקחת של קנאביס. הדבר השני שקרה זה שבאותה תקופה הייתי יזם וכל מה שעניין אותי היה לעשות אקזיט. זה היה גם משבר אמצע החיים, וחוויתי שינוי של סדר העדיפויות שלי, והקנאביס היה אמצעי בשינוי הזה".
גלעד מאירי: "הגעתי מתפיסת עולם מאוד שמרנית על צריכת סמים, והיה לי סטריאוטיפ שלילי על מי צורך סמים וטאבו מחשבתי על הנושא – דין צרכן כדין עבריין"
ואיך הייתה הפעם הראשונה שלך?
"קניתי ג'ויינט באופן חוקי בחנות. הסיטואציה הזאת נראתה לי הזויה. אני זוכר שישבתי במרפסת עם חבר ושמעתי מוזיקה - עד אותו רגע רק שמעתי מנגינה, ומאותו רגע ואילך - התחלתי לשמוע מוזיקה, ומאז אני פריק של מוזיקה. זאת הייתה חוויה חיובית מאוד שגרמה לי לרצות לחקור את זה, ובהיותי חנון על נכנסתי לזה בצורה מאוד אקדמית והתחלתי לבחון את הטאבו מול האלמנטים המרפאים. למדתי את זה בשביל להתמודד עם האמיתות שהכרתי".
איך זה בדיוק עובד מנכ"ל ביום וסטלן בלילה?
"אף פעם לא הייתי סטלן. התחלתי לצרוך קנאביס באופן תכוף כשכבר לא הייתי מנכ"ל, אבל אני חושב שמנכ"ל שמעשן ג'ויינט לא שונה ממנכ"ל ששותה בירה או מעשן סיגריות. סיגריות, למשל, אף פעם לא עישנתי ואני גם לא צורך אלכוהול כבר שמונה שנים. אני מאוד לא טיפוסי בקטע הזה".
מאירי: "אני גם מניח שיהיו כאלה שיראו בספר משהו פחות מגניב. אני מגיע מארצות הברית ושם יש שנים של מידע על שימוש מדיקלי ושימוש פנאי בקנאביס. אם היו נבאות זעם – אז כולן עד היום לא התגשמו"
אבל שנה וחצי אחרי השאכטה הראשונה מאירי פרש מתפקידו כמנכ"ל בהיי טק. התוכנית שלו הייתה לקחת את כל המשפחה לסיבוב במדינות מתפתחות בעולם, אז הם בילו כמה חודשים בתאילנד ובקוסטה ריקה. את הספר הוא התחיל אמנם לכתוב בארצות הברית, אבל הפיק אותו בתאילנד, צילם ועיצב אותו בישראל והדפיס אותו בסין.
פופולריות חברתית
הרומן של מאירי עם אוכל היה שם תמיד, וברזומה שלו יש כבר שני ספרי בישול – נורמטיבים – שיצאו לאור בשנים האחרונות – "פויקה" ו"בישולי הדרך". בספר הנוכחי "מאנצ'יז", הוא שילב בין כמה מאהבותיו – בישול, כתיבה ומחקר.
עכשיו תדמיינו את העבודה על ספר בישול עם קנאביס: צריך לנסות, צריך לטעום, צריך לצלם – וכאן בדיוק נכנסת חבורת הישראלים מעמק הסיליקון, שהיו שותפים לכל התהליך, כשעוד היה בחיתולים. "בחצי השנה הראשונה בקליפורניה הייתי מזמין 15 חבר'ה ישראלים ומריץ עליהם ניסיונות", הוא נזכר, "אני מודה שאלה היו ימים שבהם הייתי מאוד פופולרי חברתית, כולם רצו להגיע לארוחות האלה".
מה בדיוק היה שם?
"הניסיונות הראשונים שלי היו להכין מאכלים מועשרים בקנאביס, וניסיתי אותם על הישראלים שהיו איתי. שם גם נקבעו המינונים למתכונים שבספר. זה היה תהליך קהילתי, היה לי בית גדול בפרבר אמריקאי, הייתה שם קהילה ישראלית ענפה וזה היה ממש פאן. זה לקח אותנו לכל מיני מקומות מוזרים, אפילו פילוסופיים".
יש בספר פרק שמוקדש כולו לשילובים מוזרים. מה בין זה ובין קולינריה? יש שם כמה דברים קיצוניים, למשל עוף עם אננס וסחוג תות שדה.
"התזה של הפרק הזה היא שכאשר אתה מסטול התחושות החושיות שלך משתנות. אנחנו בדרך כלל מתרכזים בתודעה ובראייה, אבל למעשה הריח והטעם גם משתנים, אז אמרתי שנעשה מתכונים סוטים, שכל הכוונה שלהם זה להביא סימפוניה של טעמים בביס אחד. אנשים עפו על זה. המתכון שציינת, אגב, היה אחד המתכונים המוצלחים, הסחוג תות הזה להיט".
קראתי לך מקודם סטלן ואמרת שאתה לא, אז אפשר לקרוא לך חוקר קנאביס?
"תראי, זה לא משהו שאני עושה, התעניינתי בזה וזה איתגר לי אמת שהייתה לי אז נכנסתי לזה. אני לא נופל תחת הגדרות, אני חי חיים רגועים. אני מאוד אוהב לכתוב, זו תמיד הייתה התרפיה שלי. מגיל 16 בישול זה התחביב המהותי שלי. אני לא שף אבל אני בשלן ביתי טוב. בילדותי הייתי ילד מפתח, גרתי עם אימא והיא הייתה מגיעה מהעבודה רק בערב. נהניתי לבשל והיא נהנתה מזה שאני מבשל אז התחלתי להתנסות. אישתי ואני יחד מגיל 16, ואני חושב שמאז היא לא בישלה, רק אני מבשל בבית. גם בצבא הייתי קצין קרבי ובשבתות בבסיס אני הייתי זה שמבשל. אני מאוד נהנה מזה".
מה היו התגובות שקיבלת מקולגות, בני משפחה וחברים, כשסיפרת שאתה מתכוון להוציא ספר בישול עם קנאביס?
"בדרך כלל היו תגובות סופר חיוביות או מופתעות. אשתי תמכה, וההורים כבר הבינו שאני עושה מה שאני מרגיש שאני צריך לעשות אז לא התעכבו איתי על זה. התגובה הכי קיצונית שקיבלתי הייתה שסיפרתי לאנשים על זה והם פשוט עברו מיד לנושא אחר באופן בוטה. אבל עוד לא הרגשתי מאף אחד שאני עושה משהו פסול. מה שכן, הרבה אנשים מהדור של ההורים שלי הביעו דאגה במובן של האם כתיבת הספר היא בכלל עניין חוקי או לא חוקי".
וזה חוקי?
"לפי החוק בישראל אסור לצרוך קנאביס. לספר שלי אין אמירה חברתית, והאמירה שבו היא קולינרית לפני הכל. אבל בואי לא נשכח גם שישראל במגמה לקראת הלגליזציה. יש הרבה צרכנים רפואיים בארץ, וגם צריכה של קנאביס לצרכי פנאי בצריכה עצמית היא בסטטוס שלא יקרה לך כלום מבחינה משפטית. יש בישראל ספרים לגידול קנאביס, גם בחנויות כמו סטימצקי, וזה נראה לי כמו תקדים מרגיע לספר שלי. אני לא אומר לאנשים לכו תצרכו קנאביס, אני פונה לאלה שכבר צורכים. אבל אם את רוצה ללכת לפן המשפטי אז מבחינתי זה ספר לאנשים עם סרטן וסכרת, לצרכנים של קנאביס רפואי שמותר להם להשתמש במתכונים האלה".
מאירי: "היום אנשים שצורכים קאנביס הם אנשים נורמטיבים, רובם ככולם הם שיא המיינסטרים. העולם, בחלקו, כבר מבין את זה לגמרי"
ואיך חנויות הספרים קיבלו את זה?
"גם פה היה סימן שאלה אם יפיצו בארץ את הספרים ואם כן אז מי. לא יודע איך חנויות הספרים יקבלו את זה, אבל כמעט מיד אמרו לי כן. בגלל שזה לא הספר הראשון שלי אז היה לי כבר מפיץ שהפיץ לחנויות את ספרים הקודמים שלי. האמת שבהתחלה הוא לא ידע איך הם יקבלו את זה, אבל מהר מאוד הוא חזר אלי ואמר שהם מהמרים על זה בגדול והזמינו כמות גדולה של ספרים. הדפסתי 5,000 ספרים וכאן בישראל זה נחשב מלא. בינתיים התגובות שאני מקבל מהחנויות הן משוגעות ואני תוהה אם אני כבר צריך להדפיס עוד 5,000 כי לוקח לזה חודשיים להגיע מסין".
ואיפה היום עומד הרומן שלך עם קנאביס?
"היום אני מרגיש שיש לי איתו איזון נכון. לי זה לא טוב צריכה יומית, אבל יש אנשים שזה מתאים להם. לי זה פוגע באמביציה".
אתה לא מרגיש לפעמים שיש דיסוננס בין הדמות שלך והחיים שלך לבין הסטריאוטיפ של צרכן הקנאביס הממוצע?
"השאלה שלך היא שאלה שמגיבה על סטריאוטיפ. היום אנשים שצורכים קאנביס הם אנשים נורמטיבים, רובם ככולם הם שיא המיינסטרים. העולם, בחלקו, כבר מבין את זה לגמרי".
אתה חושב שהקורונה השפיעה על צריכת קנאביס?
"היו מדינות שברגע שהיה בהן סגר פתחו רק מקומות חיונייים, ובהם בתי מרקחת של קנאביס, אז זה כבר אומר משהו על הצורך החיוני של זה. אני קורא ביזנס קנאביס ומדברים שם על עלייה משמעותית בצריכה, ויש לי תחושה שגם בישראל זה עלה".
את הספר הזה הוצאת כבר לפני כמה חודשים בארצות הברית. איך אתה חושב שהוא יתקבל כאן?
"בארצות הברית לא מרימים גבה על זה, הוא אחד מבין עשרות ספרי בישול עם קנאביס שיש בחנויות. בישראל הוא הראשון, ואני מרגיש שהסנטימנט בישראל הוא די חיובי. עם זאת אני גם מניח שיהיו כאלה שיראו בזה משהו פחות מגניב. אני מגיע מארצות הברית ושם יש שנים של מידע על שימוש מדיקלי ושימוש פנאי בקנאביס. אם היו נבאות זעם – אז כולן עד היום לא התגשמו. גם כאן אצלנו יש כבר מסה קריטית של אנשים שצורכים. ברמה האישית אני יכול להגיד לך שבין ניקוטין, סוכר, קפה וקנאביס – אני חושב שקנאביס הכי לגיטימי".
בשורה התחתונה אתה מגדיר את הספר הזה כספר בישול?
"לגמרי, זה רק ספר בישול. יש בו קצת אלמנטים אלכימיים, כי בסוף בשביל להעביר צמח למשהו שאפשר להכניס אותו לתוך מזון, הוא צריך לעבור תהליך, אבל זה כמו אפייה, צריך לעקוב אחר ההוראות".
