כך עושים שמ"ק בפלאפל בנס ציונה
(צילום: מתוך פייסבוק)
שמ"ק (שליח מרחק קצר) זאת אולי המילה הכי משעשעת שנולדה בשנה האחרונה: עד לפני הסגר השני לא רק שלא היה צירוף כזה בשפה העברית, אלא מי חשב בכלל שאפשר לחבר את שלוש האותיות האלה לכדי מילה אחת - קצרה מצחיקה.
אבל אז הגיע הסגר השני והמסעדנים נדרשו ליצירתיות בתוך המצב, והשמ"ק תפס. למי שפספס זה הולך ככה: הלקוח עומד במרחק סביר מבית העסק, מבצע את ההזמנה בצעקה או בטלפון או על ידי איש צוות, והאוכל מגיע לספסל הקרוב, לאוטו או לכל מקום שבו הלקוח בחר לשבת ולאכול. מוזר? מאוד, אבל כמו שאמר הבעלים של הפלאפל (צפו בסרטון בראש הכתבה) בנס ציונה - "כמעט הוצאתי את העובדים לחל"ת, ברגע האחרון שמעתי על הרעיון של השליח למרחק קצר, אז אמרתי להם 'אתם לא יוצאים לחופש, תעבדו, מה שנקבל נגיד תודה לאל".
אם פעם כשהיינו רעבים היינו פשוט מזמינים פיצה, עכשיו לא מעט מסעדות מציעות את הדור החדש של המשלוחים - מארזים של חומרי גלם כמעט מוכנים בשיטת - בשלו זאת בעצמכם בבית.
את המשלוחים האלה אי אפשר לשבת ולזלול במיידי, אלא צריך קודם לחמם, לאפות או להרכיב את המנה בעצמכם - כמה פעולות פשוטות שכל מאותגר מטבח יכול לעשות. העבודה הקשה נעשתה כבר מראש, ואתם יכולים להתגאות בריחות המגרים שבוקעים מהמטבח, מבלי שטרחתם.
אם זה נשמע לכם כמו סדרת אימה חדשה בנטפליקס, אז סימן שלא נחשפתם עדיין לפיצוח הלוגיסטי של המסעדנים, שהתחיל בארצות הברית ועם הקורונה קיבל בוסט והפך להיות לעתים קרובות הקלף שמאפשר למסעדנים להיות או לחדול. הרעיון פשוט: מטבח למשלוחים. דמיינו מסעדה שאין בה מקומות ישיבה, אין בה מלצרים ואין בה מארחת, אבל יש בה רק דבר אחד פעיל - מטבח.
יש המכנים את המטבחים האלה גם "מטבח ענן" או "מסעדה וירטואלית", אבל לא משנה באיזה שם תבחרו לכנות את התופעה, היא זו שמובילה כרגע את המהפכה הגדולה בתרבות האוכל. כך יכולים היזמים, גם בתקופה הזאת, להמשיך לייצר חוויות קולינריות חדשות.
לא מדובר כאן על עמדה לאיסוף החבילות שהזמנתם מעלי אקספרס אלא בעמדות איסוף מאולתרות לטייק אווי שלכם. יש מסעדות שמשקיעות בעמדה מדוגמת ויש כאלה שמסתפקים בשלט עקום על שולחן, אבל כך או כך, למדנו לעמוד בתור ולחכות בסבלנות - גם כשאנחנו רעבים.
עד תחילת הקורונה היינו קונים ירקות ופירות בסופר מרקט השכונתי או אצל הירקן, אבל הקורונה לימדה אותנו לא רק להעדיף תוצרת חקלאית ישראלית אלא גם להכיר את המגדלים שלנו, ולהתחבר לירקות לפני שהם עוברים לא מעט ידיים עד שהם מגיעים למדף בסופרמרקט. זו בעצם תמצית הרעיון של חקלאות ישירה - החלקאים מרוויחים מזה, הצרכנים מרוויחים ויותר ויותר שווקים חקלאים נפתחים מסביב, כשהרעיון ברור - מהחקלאי עד הבית. בצורת שיווק כזאת של תוצרת חקלאית אין פערי תיווך ואין אף אחד שגוזר קופון על המחיר של המלפפון.
הכל התחיל בתחילת הקורונה, כשלעזרת המשקים והחקלאים שנתקעו עם סחורה, קמו עשרות קבוצות פייסבוק וקבוצות וואטסאפ שכונתיות, שהולידו פלטפורמת מכירה חדשה לצרכן, שבה כולם מרוויחים - גם החקלאי וגם הצרכן.
כולם נרתמו למשימת ההצלה של החקלאות המקומית, ונראה שהיום כמעט ואין שכונה שבקבוצת הוואטסאפ שלה לא מככבים חקלאים שמגיעים למכור את הסחורה.
קוקטיילים אפשר להכניס לבקבוק, מי היה מאמין. מסעדות רבות החלו להציע לאחרונה קוקטיילים מבוקבקים שאותם אפשר לאסוף במקום וללכת איתם הביתה, או לשבת איתם על ספסל בשדרה.
חוץ מהעובדה שזה מצטלם נהדר לסטורי, יש בזה גם מימד של שפיות בתוך הכאוס - אנחנו רוצים להרגיש, ולו רק לשעה קלה - כאילו הכל אפשרי.
לשיא הגיעו הקוקטיילים המבוקבקים השבוע, בערב הנובי גוד, שם הם כיכבו, וזכו לביקוש גדול מהחוגגים שנאלצו לוותר השנה על המסיבות הפרועות ולהסתפק במה שיש.
ארגז תנובה ירוק או גלון צבע הפוך של טמבור הפכו לאביזר ישיבה, ומהר מאוד הישבנים המפונקים שלנו, שנהגו עד היום לשבת על כיסא ולאכול, די התרגלו לשיטה החדשה. העיקר לשבת רגע ולנשנש, כבר פחות חשוב על מה.
אותם ישבנים, שרק עד לפני חודשים ספורים ישבו על כסאות במחיר של מאות שקלים, אומרים תודה על מה שיש. אז אם למדנו עוד משהו מהשנה האחרונה זה ששום דבר בחיים לא מובן מאליו, גם לא כיסא.
הפוקוס של חובבי הקולינריה עבר בשנה האחרונה מהשפים והמסעדות לחקלאים ולבישול הביתי. הגורמה במסעדות נעלם ופינה את מקומו לאוכל של בית.
הכל התחיל מיד עם הסגר הראשון, שממנו כולנו נזכור לפחות דבר אחד משמעותי מאוד שקרה - פתאום באמצע החיים היינו צריכים לעמוד במטבח ולהכין ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב לכל בני המשפחה, כל יום. לא פשוט, לא קל ואם אחד מבני המשפחה צמחוני והשני בררן - לכו תצאו מזה. אבל לאף אחד לא ממש הייתה ברירה, וגם המאותגרים הגדולים במטבח נאלצו ללמוד לבשל.
ריזוטו, סביצ'ה, לחמנייה עם שניצל או סביח - פתאום הכל לגיטימי להזמין, הכל זמין, ובכמה לחיצות על הסמארט פון אתם שם.
אם פעם היינו מסתפקים בפיצה או בסושי, עכשיו התאילנדית שאתם אוהבים עושה משלוחים וגם החומוסיה השווה עושה משלוחים, וכל מה שאתם צריכים זה להתעצל לבשל לעצמכם.
גידול מחמצת זה תחום התעניינות העומד בפני עצמו. במבט ראשון נראה כי הוא אינו שייך למטבח או לאוכל, אלא יותר לתחומי המדע, אבל יותר ויותר אנשים התחילו לגדל בזמן הסגר מחמצת טבעית.
אולי בהתחלה זה עלול להזכיר לכם ניסוי מכיתה ח', אבל מהר מאוד תתאהבו בשמרים שלכם, והמחמצת שלכם תהפוך לטמאגוצ'י. אתם צריכים להאכיל אותה, לטפל בה, ואם נוסעים מהבית לכמה ימים אז גם להביא לה בייביסיטר, אבל התמורה שאתם מקבלים - שווה את הכל - ריח של אפיית לחם.
