אחרי 29 שנות פעילות נסגרה אתמול (ג') מסעדת פת קואה בהרצליה, אחת מהמסעדות הסיניות הראשונות בארץ. את המסעדה פתח השף ישראל אהרוני בשנת 1992 יחד עם גדי ליבל ואשתו לוק, באזור התעשייה בהרצליה, שהיה אז אזור שומם מפעילות קולינרית, ובו היו מוסכים ומבני תעשייה לרוב.
בשנת 2000 סגר אהרוני את רוב המסעדות שלו ואז גם יצא מהשותפות בפת קואה, אבל עד יומה האחרון של המסעדה הוא שימש בה כיועץ ושמו התנוסס על דלת הכניסה למקום. התפריט של פת קואה היה זהה לתפריט שהוגש אז במסעדה אסייתית אחרת של אהרוני - מסעדת יין יאנג, שהייתה ממוקמת בגלגולה הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב.
גדי ליבל: "לא רק שהעובדים לא רוצים לחזור מחל"ת, אלא יש לי גם שני עובדים ערבים שעובדים אצלי 14 שנה והודיעו לי עכשיו שהם פוחדים לחזור"
"אנחנו שוקלים כבר שנתיים לסגור את המסעדה", אמר ל-ynet גדי ליבל, בעל המקום. "ההחלטה לסגור דווקא עכשיו הייתה שילוב של כמה דברים יחד: הבניין שבו ממוקמת המסעדה נמצא בתהליכי מכירה ויש תוכנית להרוס אותו; בנוסף יש במקום גם בעיות קשות של רישוי עסקים ובהן חריגות בנייה במבנה. כל שיטת רישוי העסקים השתנתה, הדרישות השתנו, והרשויות פחות גמישות עם המסעדנים. אנחנו מסעדה שעושה את כל ההכנות אצלנו במטבח, אז אם אני רוצה להכין כאן אצלי דים סאם ולא לקנות מוכן מספק אני צריך בשביל זה רישיון יצרן. אסור לי להכין במסעדה דים סאם, להקפיא אותו ואז לאדות ולהגיש ללקוח. חוץ מזה לא רק שהעובדים לא רוצים לחזור מחל"ת, אלא יש לי גם שני עובדים ערבים שעובדים אצלי 14 שנה והודיעו לי עכשיו שהם פוחדים לחזור. גם בהיבט האישי אני מרגיש שאין לי כוח להמשיך עם מלחמות, חליתי לאחרונה ואני רוצה לטפל בעצמי".
עד כמה אהרוני היה מעורב במסעדה בעשורים האחרונים? "בשנת 2000 הניהול עבר לידיים של אשתי ושלי, אבל אהרוני נשאר בתמונה והיה היועץ של המסעדה כל השנים ומאוד מעורב בכל מה שקורה כאן. עד הרגע האחרון הוא היה קשור למסעדה על תקן של עוזר ויועץ ואנחנו בקשר הדוק, רק שהוא כבר לא בעל הבית".
לסגור מסעדה זה אף פעם לא נעים, איך זה לסגור מסעדה משפחתית?
"אשתי ואני כאן כמעט 30 שנה, ומאז שפתחנו בקושי שבת אחת היינו בבית. להחזיק מסעדה זה קשה לכולם, אבל במסעדה משפחתית זה תובעני מאוד. גם הילדים עוזרים ובקורונה הבת שלי הייתה אחראית על כל מערך המשלוחים. אני כבר בן 58 ולא בריא אז החלטתי שהגיע הזמן לסגור ואנחנו לא מצטערים על ההחלטה".
איך התגובות של הלקוחות על הסגירה?
"התגובות קשות. אחת הסיבות שהיה לי קשה לסגור זה הלקוחות המבוגרים שהיו באים לאכול כאן כל שבוע. הם היו אומרים שנוח להם כאן כי שקט אצלנו והם אוכלים בלי רמקולים באוזניים. אלה היו לקוחות של שנים, אפילו יש לקוחות שאכלו כאן בתור ילדים ועכשיו הם באים לאכול עם הילדים שלהם. אתמול והיום נכנסו לכאן שני לקוחות ששמעו על הסגירה ובכו עם דמעות. היו גם לקוחות שהיו קונים לאשתי מתנות בחגים. זה קשה".
איך הקורונה ומבצע שומר החומות השפיעו על ההחלטה לסגור?
"בקורונה כל העובדים היו בחל"ת ולוק והבת שלי עבדו בטייק-אווי ובמשלוחים וככה הסתדרנו. לא הרווחנו, אבל הצלחנו לשלם לספקים ולא נשארנו חייבים שקל לאף אחד. אל תשכחי שעברנו פה גם את מלחמת שלום הגליל אז אפשר להגיד היו כאן תקופות קשות יותר, כמו כל תקופות הפיגועים. אחרי רצח רבין, למשל, כלב לא נכנס למסעדה במשך חודש, אבל גם את זה עברנו".
בפרספקטיבה של הזמן - מה השתנה מאז ועד היום במסעדנות בארץ?
"ללא ספק היום הרבה יותר קשה להחזיק מסעדה מבעבר. הרגולציה מטורפת, ויש היום דברים הזויים שמבקשים מהמסעדות לעשות. אני אישית קיבלתי מתאגידי המים מאות אלפי שקלים קנסות. למשל, הלבישו על המסעדות תקן של מפעלים ואם יש חריגות בשומנים ובשפכים את מקבלת קנס מטורף. מעבר לכך הם פרסמו את שמות המסעדות עם החריגות באתר שלהם וארגונים ירוקים התלבשו עלינו. בגלל עודף הרגולציה שיש היום, בתור מסעדן גם לא נשאר לך זמן ללקוחות, לשיווק, לטיפול בתפריטים. זה קשה".
השף ישראל אהרוני מסר בתגובה: "המסעדה החזיקה מעמד 29 שנה, זה יפה ולכל דבר יש סוף".
