השנה היא 2020 ומדפסות תלת מימד נמצאות איתנו כבר מעל 20 שנה. אנחנו יודעים שאפשר להדפיס בהן חפצים מסוימים, אבל מדפסות אוכל הגיעו אלינו בשנים האחרונות ויש סקרנות רבה סביבן וסביב כמה הן הולכות להיכנס לנו לצלחת. אם היו אומרים לכם שממש בקרוב תוכלו להדפיס אצלכם במטבח את המזון האהוב עליכם ותוכלו להתאים אותו אישית לפי הרכיבים שאתם בוחרים, נשמע הגיוני?
מיכל אביתר, יוצרת חוויות אכילה, נתנה לנו הצצה לפרויקט שהיא עובדת עליו שעוסק ביצירת הביס האולטימטיבי על ידי הדפסה בתלת מימד. "מבחינתי הביס האולטימטיבי זה ביס שהוא נראה גדול אבל בעצם לוקח לי המון זמן ללעוס אותו למרות שאין בו הרבה אוכל", מסבירה אביתר. "המטרה שלי הייתה שאנשים יאכלו פחות וילעסו יותר, הם צריכים להיות נוכחים בתהליך האכילה, אבל אולי הביס האולטימטיבי יעזור לנו לאכול פחות, וכך נקשיב יותר לגוף שלנו".
לפני שאביתר יוצרת חוויות אכילה, היא שפית קונדיטורית ומעצבת תעשייתית בוגרת בצלאל. פרויקט הביס האולטימטיבי שלה הגיע מחיבור של שני העולמות המרכזיים בהם היא מתעסקת - עיצוב תעשייתי ואוכל. בפרויקט, המוצג בימים אלו בתערוכה של בצלאל במגדל התצפית במוזיאון ארץ ישראל בביאנלה לאומנות ועיצוב, היא מנסה לתת לקהל "טעימה" מהפילוסופיה שלה.
״זה מרגש להדפיס חומרים במדפסות תלת מימד", היא מודה, "וחשבתי שזו הזדמנות טובה להדפיס אוכל ולנסות להבין מה זה הטכנולוגיה הזו שנכנסה לחיים שלנו ועוד לא כל כך ברור מה אנחנו עושים איתה, אז החלטתי להדפיס את הביס האולטימטיבי בתלת מימד ולשלב אותו עם טכנולוגיה של ייבוש בהקפאה, שזו טכנולוגיה שאנחנו מכירות מאוכל של אסטרונאוטים, למשל. מוציאים מהאוכל את הנוזלים וככה הוא מחזיק להמון זמן".
איך חשבת על הפרויקט הזה? מה הניע אותך?
"לחקור אוכל ולהבין איך אנחנו אוכלות ואוכלים, זה כמו העיניים שלנו שאוכלות. אנחנו רגילות להעמיס בבופה ולמלא את הצלחת ולהרגיש תחושת שפע, ואז אנחנו אוכלות מהר כי יש לי המון דברים על הצלחת, אבל מגיעות למצב של תחושת שובע לא נעימה כזאת. אני רוצה לרגע להשהות את המקום של האכילה ולגרום לפה ללעוס ברגע שאני לועסת המוח מקבל איזשהן אותות שהנה, מתבצעת פה אכילה".
איך פיזית עובדת ההדפסה? עם אילו חומרים את עובדת?
״זה בעצם שני צינורות שמכניסים אוכל במצב צבירה נוזלי-סמיך. אלו מרקמים שיכולים לעבור דרך מזרק בלי בעיה ובעצם מה שאני חיפשתי זה איזשהו מרקם עם נפח מאוד גדול ופריך שמכניסים אותו לפה הוא ממש מתמוסס, למשל פירה תפוחי אדמה. והמרקם השני הוא מאוד צמיגי שגורם לי ללעוס, למשל תמר. בגלל שיש בו אחוזי סוכר גבוהים אז הוא נהיה מין צמיגי כזה שגורם ללעיסה ארוכה. ואת הצורה של הביס אני בעצם בונה בתוכנת תלת מימד במחשב".
כמה זמן לוקח להדפיס ביס כזה?
"כל ביס לוקח להדפיס 7-3 דקות, תלוי בגודל ובמורכבות. זה כל פעם מרגש מחדש, לא משנה כמה אני אדפיס".
אפשר להדפיס עם כל חומר גלם?
״אפשר להכניס לא מעט חומרים כמו בצק, מרנג, ביצים. החביתה לא חייבת להיות עגולה בצורה של המחבת, היא יכולה להיות גם באלף צורות אחרות. אולי זה דווקא יעזור לילדים לאכול יותר דברים בריאים. ובעצם כל חומר שיכול לעבוד דרך המזרק, אין לו שום בעיה להיות מודפס״.
מדפסות תלת מימד הולכות להחליף אוכל אמיתי, שמבשלים על כיריים, על אש חיה, בתנור או אפילו עם קרינה של המיקרוגל?
״שום דבר לא יחליף אוכל רגיל, וגם המיקרוגל וטכנולוגיות חדשות לא החליפו את המנגל מעולם כי אנחנו אוהבות ואוהבים אש ועשן. אני חושבת שזה כן משנה את ההסתכלות שלנו על אוכל ואיך אני ניגשת למזון מודפס לעומת מזון אחר, ואיך הגוף שלי מגיב לדבר הזה. אולי בעתיד זה כן יכול להיות איזושהי טכנולוגיה שאפשר לשלוח לך את האוכל שמותאם לגוף של בשקית שתדפיסי את זה בבית בהתאם לטמפרטורה שאת אוהבת. בעצם הרבה מהטכנולוגיות שאנחנו מכירות של אוכל מתועש הוא כמו המדפסת תלת מימד רק שהוא מתבצע במכונות ענקיות. למשל, ביסלי ובמבה - תחשב שבעזרת המדפסת אני יכולה לייצר במבה בבית בטעמים שלי, זה מדהים״.
אפשר להדפיס גם ירקות, חלב, בשר?
"יש הדפסות של חלבון וגם של דמוי חלבון. אבל מעניין מבחינה כימית אם למשל אני מכניסה שני חומרים לתוך המדפסת, מה יכול לקרות שם. אם אני מדפיסה חלב יחד עם חומץ נוצרת לי ריקוטה ישירות במדפסת. אפשר לשחק עם המון דברים מבחינה כימית, או עם סוגי מזון שאנחנו מכירות מהתעשייה, שניצל תירס, למשל - תוכלי להדפיס לך בבית שניצל ואחרי זה לטגן את השניצל תירס המושלם עבורך עם הרכיבים המתאימים לך".
בסופו של דבר, מה נותנת לנו הדפסת אוכל?
״שמעתי מישהו שאומר שאף אחד לא היה צריך את האייפון עד שסטיב ג'ובס המציא אותו. ברגע שהאייפון נוצר, כל הפלטפורמות בעצם תומכות בו כיום. אז אותו דבר מבחינת מדפסת תלת מימד - יכול להיות שהיא כן מייצרת איזשהי טכנולוגיה חדשה שעוד לא ברור מה שאפשר לעשות איתה אבל דברים יתווספו. מבחינתי זה עדיין מחקר בהמשכים, אבל כן מעניינת אותי התוצאה, בעצם כמה אני יכולה לשלוט במה שאני מבשלת והאם הפעולה הזאת של ההדפסה בכלל נקראית בישול, זה מעלה המון שאלות על אוכל ואכילה".