השף אלברט רו, מי שהיה אחת הדמויות הנחשבות ביותר בעולם הקולינריה בלונדון, ואף כונה "הסנדק" וה"מנטור" לדורות של טבחים, הלך לעולמו השבוע, כשהוא בן 85.
לפני כשנתיים נפטר אחיו של אלברט, השף מישל רו, מי שנחשב לשף שהביא את המטבח הצרפתי ללונדון. מישל רו הלך לעולמו בגיל 79 אחרי מחלת ריאות ממושכת.
המסעדה הצרפתית שפתחו השניים בלונדון בשנת 1967, לה גאוורש, הייתה המסעדה הראשונה בבריטניה שזכתה לקבל שלושה כוכבי מישלן. הכוכב השלישי ניתן לה בשנת 1982. המסעדה של השניים נשענה על המטבח הצרפתי, והיא נחשבת למסעדה המפורסמת ביותר של משפחת רו. רוב המנות בתפריט קבועות, ויש מנות שמופיעות בו עשרות שנים, כמו מנת הסופלה המפורסמת. היום מנהל את המסעדה בנו של מישל, מישל רו ג'וניור.
תחת ידיהם של האחים רו עברו במטבח רבים וטובים מהשפים הנחשבים היום בלונדון, ובהם גורדון רמזי, מרקו פייר וייט ואחרים, וההשפעה שלה ניכרת על דורות שלמים של שפים וטבחים.
הקשר הישראלי
בשנת 2012 ביקר השף רו בישראל, ואף בישל במסעדת "כתית" המיתולוגית יחד עם השף מאיר אדוני. רו אף היה חלק מצוות השופטים בסדרת הריאליטי "רויאל שף" ששודרה ב"יס".
עם היוודע דבר מותו של רו, כתב השף אדוני בחשבון האינסטגרם שלו: אלברט רו האיש והאגדה ששינה את פני הקולינריה בלונדון הלך לעולמו. זכיתי לבשל לצדו בכתית בדצמבר 2012. תודה על הזכות היה שבוע מופלא והסופלה שלו יילך איתי לעולמים".
השף הלל טווקולי, ממסעדת אנימר בתל אביב, עבד בעבר עם השף אלברט רו, ואמש הוא ספד לו בעמוד האינסטגרם שלו: "לא ממש הבנתי בהתחלה לאן הגעתי כשהתחלתי לעבוד בלה גאוורוש, המסעדה הצרפתית הלונדונית, שהייתה היחידה שענתה לי בין עשרים מכתבים אחרים ששלחתי למסעדות נוספות באותה תקופה, בתקווה שמישהו יסכים לקבל אותי לסטאז'", כתב טווקולי, "וסטאז' בהחלט קרה, ומפה לשם חלפו כמעט שנה וחצי שהכי השפיעו על חיי המקצועיים, ולמי שהייתה יד בכך זה השף אלברט רו. עברתי הרבה שם בתוך המסעדה הזאת במייפר, שמאוד קרובה למארבל ארצ'.
לאחר מכן התברר לי שהמסעדה הזאת היא הראשונה לקבל שלושה כוכבי מישלן באנגליה, ושהיא נפתחה ב-1967. שף אלברט ואחיו, מישל, שגם הלך לעולמו לא מכבר, גידלו וחינכו את גדולי השפים בלונדון. מישל ג'וניור, בנו של אלברט, ניהל את המטבח כשהייתי שם, כמו ביחידה הכי קרבית, ממושמעת ויסודית שיש. ובתור אחד שעבר גם לא קצת בלבנון... אפשר לומר שאחרי חצי שנה ישבתי על המדרגות מחוץ למטבח, בחוץ גשם מטורף של חורף 2004 מה שנקרא ההוט סיזן, עם דמעות בעיניים, וחושב כבר אולי לוותר ולפרוש מהבית משוגעים הזה. הלחץ, התחרות, ההתמדה, השעות, הירידה לפרטים, השאיפה למושלמות והרצון בעיקר לא לעשות פאדיחות ולא לחטוף איזו הערה לא במקום, במקרה הטוב. למחרת בבוקר אלברט קרא לי למשרד הקטן שלו.
הוא ישב על כיסא השף, בידו מקל עץ מגולף, כיאה לג'נטלמן בריטי, אך צרפתי במאת האחוזים. כל כך התרגשתי כשהוא קרא לי למשרד. הוא שמע שאני אולי חושב להמשיך בדרכי, וכן - במטבח תמיד מרכלים... הוא הודיע לי שאני אשכח מזה, וקידם אותי להיות שף דה פארטי, כלומר - מנהל מחלקת הבשר במסעדה. אותה שנה נוספ שעברתי שם הייתה הכי חשובה בחיי המקצועיים, ובנתה לי את כל היסודות למקצוע המופלא, הקשה והמתגמל הזה. תודה לך על המורשת ועל הבסיס להכל, שף יקר ואהוב".
