צפו: הסיפור העצוב של ינעל העולם
(צילום: טל שמעוני | עריכה: דוד ברקן)
גם אם מעולם לא ביקרתם בשוק הכרמל בתל אביב, בטח נתקלתם בו על המסך הקטן: בכתבות על מצב השווקים בארץ, בפרסומות או בקליפ המחאה המעולה שבו כיכב בזמן הקורונה. קוראים לו עבד שקרא אבל הוא מוכר יותר בשם "ינעל העולם" - הכינוי שהמציא לעצמו והפך אותו לסמל של השוק ולסלב שכולם רוצים לעשות איתו סלפי.
עכשיו, עם פתיחת השווקים והחזרה לשגרה החדשה בשוק הכרמל, בילינו איתו בדוכן הפירות שלו הממוקם במורד השוק, ואחר כך בביתו ביפו, שנמצא לא רחוק מהחומוסייה הכי פופולרית בארץ.
עבד שקרא נולד ביפו לפני 57 שנה, לאימא יהודייה ואבא ערבי. כשהיה בן שנה הוריו התגרשו. אימו נישאה בשנית ליהודי ונטשה, ואביו נישא בשנית לערבייה. עבד נשאר עם האבא, ועל אף שלפי ההלכה הוא יהודי (כי אימו יהודייה), הוא גדל כערבי עם משפחתו של האב.
בשוק הוא עובד כבר מעל 20 שנה. הוא מוכר בעיקר פירות ומגדל שישה חתולים. כל בוקר הם שומעים אותו מגיע לשוק, רכוב על אופניו, ורצים לדוכן לקבל אוכל. גם בשבת וגם בזמן הסגר - עבד לא מחסיר אף יום.
"אימא שלי לא רוצה שידעו שיש לה ילד ערבי. אני מבין אותה ולא מבין אותה. היא לא רוצה לקלקל את היחסים בצד השני. אז כשהיא מגיעה לשוק אני לא אומר זאת אימא שלי, אנחנו רק אומרים שלום, מה שלומך וזהו"
מי שפוגש אותו בדוכן, פוגש איש שמח, מצחיק, צבעוני מאוד. אף אחד כמעט לא יכול לנחש שמתחת כל זה, עמוק בפנים, הוא בעצם בסטיונר עם סיפור חיים לא פשוט בכלל, טרגי בכל מובן.
"בהתחלה כשהגעתי לשוק הייתי עובד בקרטונים", מספר עבד, "הייתי אוסף קרטונים ולאט לאט בעל הבית ראה אותי אמר לי שהוא רוצה שאני אעבוד איתו. לפני שהגעתי לשוק הייתי קצת בשטויות, הייתי בלאגניסט, ינעל העולם, בתי סוהר, בלאגן וברוך השם - עכשיו כל זה מאחורי".
אתה אוהב את העבודה בשוק?
"אני אוהב מאוד את העבודה, אני אוהב את השוק ואני אוהב את מה שאני עושה. אני אוהב שאני פוגש אנשים כל יום, יש לי אנשים קבועים.יש לי קליינטים קבועים אבל כל פעם יש גם פנים חדשות. אני מגיע כל בוקר ב-5:30 לשוק ואני מסיים את העבודה בשעה 18:30-19:00 תלוי לפי המכירה".
אתה נחשב לאחד הסמלים של השוק, למה דווקא אתה?
"לא יודע, הרבה אנשים אומרים לי שאני הסמל של השוק ואני לא יודע איך פתאום נהייתי הסמל של השוק, אולי בזכות ינעל העולם, המילה הזאת שהמצאתי. זה תפס בכל העולם, וכולם באים להצטלם איתי. גם בפולין בקרקוב בתוך מסעדה יש את התמונה שלי. הייתי המום, נסעתי לשם במיוחד בשביל לראות את התמונה שלי. כל יום הרבה אנשים מצטלמים איתי כשאני הולך ברחוב או בשוק הכרמל, או כשאני בתוך אוטובוס".
"הייתי מעשן חשיש וגראס, הייתי שותה, לוקח אקסטות, טריפים, וכל זה כאן בבסטה. אבל עזבתי את הכל, היום אני שאני שותה רק מים,קפה או תה. אני לא נוגע לא באלכוהול, לא בחשיש לא בסיגריות ולא כלום"
אפשר להגיד שאתה סלב?
"וואלה, אני לא יודע, ינעל העולם. אנשים אומרים לי שאני סלב ואני עונה להם שאני לא יודע מה זה סלב, אני בן אדם רגיל לא יודע מה זה, אני עבד. אבל זה כן נותן לי אדרנלין כשבאים ומבקשים תמונה, זה עושה טוב לבן אדם, זה עושה שמח".
איך בכלל התחלת לצעוק ינעל העולם?
"עכשיו אני נקי כבר שש שנים וחצי, אבל לפני עשר שנים הייתי צעיר ובלאגניסט. הייתי אומר ינעל העולם על החיים. יום אחד ביקשתי מהדוכן חולצות שלידי בשוק שיעשה חולצה עם הכיתוב ינעל העולם, התחלתי ללבוש אותה וזה משך אנשים. מאז אני כל הזמן עם החולצה הזאת. אין לי אף חולצה אחרת בארון - לחתונות, לאירועים ולשוק - אני תמיד עם חולצה של ינעל העולם. מגיל חמש אני אוהד הפועל תל אביב, נולדתי במגרש האדום, זה מגרש שנמצא בגבול יפו בת-ים".
מה זה אומר בלאגניסט?
"הייתי מעשן חשיש וגראס, הייתי שותה, לוקח אקסטות, לוקח טריפים, וכל זה כאן בבסטה. אבל עזבתי את הכל, היום אני שאני שותה רק מים, קפה או תה. אני לא נוגע לא באלכוהול, לא בחשיש לא בסיגריות ולא כלום. אנשים אומרים לי שהם לא מאמינים שאני שהייתי מפרק בקבוקים, פתאום עכשיו אני לא נוגע בכלום. אבל אני יודע שאם אני אגע בכוס אני ארצה בקבוק, ואני אגע בסיגריה אני ארצה קופסה, אז עדיף שלא. אני גם עושה ספורט, הליכות בטיילת ו-20 ק"מ רכיבה על אופניים".
מה זה אומר בכלל ינעל העולם?
"אחד אומר שזה קללה, אחד אומר מילה מצחיקה, אבל אני אומר את זה כאילו זה ברכה. אשתי אומרת שזה קללה, אבל אני אומר לה שמהראש שלי אני מוציא את זה כברכה, כמשהו סבבה וכיף. אני לא מחשיב את זה כקללה, אלוהים יסלח לי".
עשית גם כמה פרסומות לאחרונה.
"הפרסומות באו בדיוק בזמן הסגר, אלוהים לא שוכח אף אחד, ינעל העולם, הוא דואג לכולם. ברוך השם זה עזר ובעזרת השם יבואו עוד פרסומות. זה התחיל יום אחד כשהתקשרו אלי ואמרו לי שצריכים אותי לפרסומת של בנק. הביאו לי את הטקסט לקרוא ולעשות ינעל העולם, ועשיתי. אחר כך קראו לי לעוד דברים כמו עכשיו עם המקררים והטלוויזיות".
הסיפור העצוב של האיש השמח
אבל שלא תטעו: מאחורי האיש השמח, זה שמרים את האווירה בשוק וגורם לכל אחד שעובר שם לחייך, מסתתר סיפור חיים לא קל. את אימא שלו הוא פגש לראשונה כשהיה בחור צעיר, כמעט במקרה.
"קיבלתי מכה חזקה בחיים, הלך לי בן. הוא השאיר לי שני ילדים, הגדול קופי הוא. כולם אומרים שהוא ילד חכם. אלוהים ישמור אותם, צריך להמשיך לחיות, זה לא ללכת ולנקום כי אין סוף לזה"
יש לו אחים יהודים ויש לו אחים מוסלמים. אבל עבד ככה באמצע. אתם יכולים לקרוא לו עבד או עובדיה. שניהם סבבה. "להגיד לך את האמת, אצל היהודים אני יהודי ואצל הערבים אני ערבי. אני חצי חצי, ככה אני מגדיר את עצמי. עבד ועובדיה. בדיוק ינעל העולם, שזה לא לגמרי בערבית ולא לגמרי בעברית, זה גם באמצע".
מה אתה יודע על אימא שלך?
"אף פעם לא הייתה חסרה לי הדמות של האימא כי הדודות שלי גידלו אותי יחד עם הסבתא. לא הרגשתי שמשהו חסר לי. כשגדלתי קצת והגעתי לגיל 12 התחלתי כב להבין את החיים ושאלתי איפה אימא כי ראיתי שלכולם יש אמהות. אז אמרו לי שאימא שלי יהודייה. פגשתי אותה בפעם הראשונה כשהייתי בן 18-19. החיים זה לא פיקניק, איך שאומרים".
איך הייתה הפגישה?
"דודה שלי עבדה באיזה מקום באלנבי. יום אחד היא באה אלי ואמרה לי 'אתה רוצה לראות את אימא שלך? היא עובדת בחנות באלנבי אני אגיד לה שאתה בא', וככה זה היה. להגיד לך את האמת, אין רגשות. חשבתי שכמו בסרטים אני ארוץ אחבק אותה ונבכה, אבל זה רק בסרטים. הלכנו אליה הביתה וישבנו שם קצת, היא הראתה לי תמונות של האחים שלי, וזהו. שלום שלום ולהתראות.
"מאז ראיתי אותה הרבה פעמים בשוק, אבל היא לא רוצה שידעו שיש לה ילד ערבי. אני מבין אותה ולא מבין אותה. היא לא רוצה לקלקל את היחסים בצד השני. אז כשהיא מגיעה לשוק אני לא אומר זאת אימא שלי, אנחנו רק אומרים שלום, מה שלומך וזהו. עכשיו בגלל שהשוק היה סגור הרבה זמן לא ראיתי אותה. אני אלך לברר מה איתה. הילדים שלי לא מכירים אותה. אני יודע שזה קשה, זה כמו סרט תורכי, אבל בחיים לא הכל קל. אני צוחק ומחייך כי אני חייב להמשיך, חייב להמשיך לחיות את החיים".
אתה מרגיש חצוי בין העולם של היהודים לבין זה של הערבים?
"לא. בן אדם העיקר שלו זה שהוא בן אדם, לא משנה אם הוא ערבי או יהודי, אשכנזי או עירקי או מרוקאי. לא יודע למה הכניסו לאנשים את הדבר הזה של הגזענות".
אבל הסיפור העצוב של עבד לא נגמר כאן: לפני שלוש שנים בנו של עבד, נאדר שקרא, נרצח ביריות ביפו בגיל 32. נאדר השאיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים.
"קיבלתי מכה חזקה בחיים, הלך לי בן. הוא השאיר לי שני ילדים, הגדול קופי הוא. כולם אומרים שהוא ילד חכם. אלוהים ישמור אותם. תשמעי, צריך להמשיך לחיות, זה לא ללכת ולנקום כי אין סוף לזה. את רואה מה הולך ביפו, ולא רק ביפו בכל המגזר הערבי, זה לא נגמר, את מתחילה עם נקמה ואז עוד אחד ועוד אחד ואין לזה סוף. אני הפסדתי בן, זה קשה, זה כואב, אבל צריך להמשיך את החיים למען הילדים, למען הנכדים. יש עוד חיים. אללה ירחמו, מסרתי אותו לאלוהים. אני לא אעשה כלום לאנשים שרצחו אותו, אבל אלוהים יעשה איתם את החשבון, הוא יעשה את העבודה שלו, אני לא אעשה עבודה של אחרים של אלוהים".
אתה כועס?
"אין לי על מה לכעוס. אני אומר אללה ירחמו וזהו, חלאס. קרה מה שקרה, זה מכתוב".
החיים שלך השתנו מאז הרצח?
"החיים השתנו, אבל אני לא מראה את זה. כשהוא היה חי הייתי חושב עליו פעם פעמיים ביום, אבל עכשיו כשהוא הלך הוא כל הזמן איתי ובמחשבות שלי, כל דקה אני חושב עליו. בכל צעד שאני עושה אני נזכר בו. אז הוא כאילו הוא לא הלך, הוא איתי כל הזמן. זה לא נתפס, אי אפשר להסביר את זה. צריך כוחות, זה לא קל, אבל צריכים להמשיך למען הילדים והנכדים, צריך להמשיך לחיות ולא להראות להם כמה שאתה סובל בפנים. יש כאב בפנים, אבל אני לא יכול להישבר, אני צריך להראות שאני חזק, זה אומר לגלות אחריות. כשאני שומע על רציחות בחברה הערבית, וזה לא קורה פעם בשנה, זה לפעמים קורה כל שבוע, ישר עולה לי לראש המקרה שלי".
החזרה לשגרה החדשה בשוק
אנחנו פוגשים את עבד ימים ספורים אחרי פתיחת השווקים. שלושה סגרים עברו על הסוחרים, ועכשיו כולם מקווים שם לטוב. את הפוליטיקאים אגב, הם לא רוצים לראות שם יותר.
"הקורונה פגעה בשוק, פגעה באנשים, פגעה בנו, פגעה גם בי. שלוש פעמים היה סגר והפסדנו הרבה כסף והרבה סחורה הלכה לפח", הוא נזכר. "זרקתי הרבה. גם הפסדתי הרבה כסף, בסגר הראשון 50,000 שקל, אחר כך 70,000 שקל, ופעם אחת גם 80,000 שקל. קיבלנו מכה חזקה, אני מקווה שהשוק יתאושש ונחזור למה שהיה לנו פעם. כולם היו פה עצובים כשהכל היה סגור. הדוכנים היו שוממים, כואב הלב. זה היה הזוי לראות את השוק סגור, זה כאילו איזה חורבה.
"אמרו שצריך לסגור בשביל לשמור על האנשים כי זה מדביק, אבל אם זה היה כל כך מדביק אז למה השארתם את הקניונים פתוחים? למה השארתם את שדה התעופה פתוח? למה נתתם לכולם לנסוע לדובאי? אתם רוצים לשמור עלינו או להרוג אותנו?"
"אני זוכר את הימים הראשונים לפני שנה, היה בדיוק פורים ובפורים אנחנו רגילים שהשוק מפוצץ והמסעדות מלאות. ופתאום הגיע פורים ואני לא האמנתי למה שקורה פה, לא יכול להיות שככה השוק נראה בפורים, איפה כל האנשים? שוק הכרמל התחיל להתרוקן עד שפתאום החליטו שיש סגר. הסגר הראשון היה הכי מפחיד. אנשים לא ידעו איך להתמודד עם זה, כולם התחבאו כולם בבתים ולא יצאו. אני רכבתי על האופניים, יצאתי לשחות בים והכל היה ריק, רק משטרה הייתה שם. הם לא אמרו קחו חודש אנחנו הולכים לסגור את השוק אלא מהיום למחר סגרו. זה לא הולך ככה, יש סחורות. באו לכאן שוטרים ופקחים, והסופר מרקטים חגגו".
הרגיז אותך לראות את השווקים סגורים ואת הסופר מרקט פתוח?
"אמרו שצריך לסגור בשביל לשמור על האנשים כי זה מדביק, אבל אם זה היה כל כך מדביק אז למה השארתם את הקניונים פתוחים? למה השארתם את שדה התעופה פתוח? למה נתתם לכולם לנסוע לדובאי? אתם רוצים לשמור עלינו או להרוג אותנו? הם הרגו כלכלית, ינעל העולם. אם אתם באמת רוצים לשמור על האוכלוסיה תסגרו הכל, תעשו סגר כללי כזה שאף אחד לא ייצא ולא ייכנס. אתה לא יכול להשאיר את הסופרים פתוחים ואת השאר לא, בסופרים אין קורונה ובשווקים יש קורונה? זה רק פוליטי. שוק בצלאל שני מטר מכאן והוא היה פתוח. אני אומר - אם כבר סגר אז תסגור את כולם. אל תעבדו עלינו, שחלק יתעשרו וחלק לא תהיה להם פרנסה. פה דווקא באוויר הפתוח הכי בטוח, בסופר את מתעטשת ומדביקה את כולם. עשו מאיתנו צחוק".
אתה זוכר מצב כזה שכל השוק סגור ככה?
"כל מה שעברנו פה בשוק הזה - מלחמות, פיגועים, שריפות, גשמים - אף פעם הוא לא נסגר לשעה, ופתאום הקורונה הזאת סגרה אותנו לשנה. עבדנו חודש פה, חודש שם אבל עכשיו זה בדיוק שנה. זה הרג אותנו, אבל ברוך השם נצא מזה, עכשיו אנחנו עובדים והשמחה חזרה לנשמה".
ועכשיו כשאנחנו לפני בחירות, מה יהיה כשהפוליטיקאים יבואו לסיבוב הקבוע שלהם בשוק? איך תקבלו אותם?
"פעם היינו מוחאים להם כפיים ועושים להם חאפלות, אבל היום הם יכולים לעבור כאן ואנחנו לא נתייחס אליהם כמו פעם כי הם לא עשו בשבילנו כלום. כל אחד דואג לעצמו בפוליטיקה, אנחנו לא מעניינים אותם. תראי איך הם נלחמים אחד בשני. לפי דעתי כל המדינה צריכה לשים פתק לבן, להראות להם שהם צריכים אותנו ולא אנחנו אותם. אני לא כועס על אף אחד, לא על ביבי ולא על ההוא ולא על ההוא. אני אוהב את כל העולם. אלוהים נתן לי את העונש הכי קשה בעולם ואני אומר ברוך השם וצריך להמשיך לחיות. אני לא כועס על אף אחד".
