נושא הכשרות היה ויהיה נושא רגיש במסעדות. מדי פעם עולה לכותרות סיפור מעניין על כשרות, ופותח שוב את תיבת הפנדורה בכל הקשור ליחסים של שפים ומסעדנים עם הממסד האחראי על הכשרות בארץ. הרבה לפני שפלאפל התאומים החליט לוותר על תעודת הכשרות וסחף אליו אלפי מבקרים מכל קצוות הארץ כתגובה לכך, פרסמנו כאן את סיפורה המדהים של מסעדת פדרו באילת שבמהלך חצי שנה בלבד עברה לא פחות משלושה מהפכי כשרות - היא הפכה ממסעדה לא כשרה לכשרה, וזמן קצר לאחר מכן שוב הפכה ללא כשרה; לפני כשנתיים פרסמנו גם את הסיפור על מהפכת הכשרות של מסעדת זיגל מרמת הגולן, שבינתיים נסגרה.
אז עד כמה שהסיפורים האלה מעוררים מחשבה, חשוב להבין שבירושלים המצב חמור עוד יותר כי עסקים שמעוניינים לעבוד ללא תעודת כשרות מפונים על ידי בעלי הנכס כמו במקרה של הבר ז׳בוטינסקי, או סופגים אש מצד הציבור החרדי כפי שקרה ל- R&R dinner שפועל ברחוב דרך עזה הנחשב לרחוב "חילוני" בעיר.
פתוחים בשבת - בלי עובדים יהודים
רחוב עזה בבירה גדוש בעסקים הפועלים גם בשישי ושבת, והוא נחשב גם לרחוב החביב על סטודנטים שנוהגים לשתות בבר יין או לאכול המבורגר לא כשר בהמבורגריית שף של השף ניר לוי Burger room JLM.
בין המקומות האלה, שמנציחים את ירושלים החילונית, פועל גם הבר באב אל ימן. על פניו זה נראה כמו עוד אחד מהברים המגניבים של ירושלים: הוא פותח את שעריו ב-18:00 ונסגר בשעות הקטנות של הלילה. במקום מגישים אוכל תימני צמחוני עם קובנה, ג'חנון ומלאווח.
אבל מסתבר שמה שמיוחד בסיפור הוא שהבר, שמבקש להקבל כשרות, פתוח גם בשבת - מהבוקר ועד אחר הצהריים, אלא שהעובדים שעובדים בשבת אינם יהודים. לא זאת ועוד, את האוכל מכינים שם לפני כניסת השבת, וגם אם אכלתם שם ג'חנון בשבת בבוקר, את התשלום תשלמו רק בצאת השבת. לכאורה, אין סיבה לחילול שבת, כי כל כללי הכשרות נשמרים בו.
אבל למרות השמירה על כל כללי הכשרות, המקום הזה אינו יכול לקבל את התווית של מקום "כשר" מהרבנות. "החזון שלי הוא לאחד בין כל החלקים של ירושלים ולאפשר לדתיים, חילוניים, ערבים ויהודים לשבת יחד בשבת, וליהנות", אומר יהונתן ודעי (38) מייסד המקום. בתור מי שנולד להורים ילידי תימן שעלו לארץ ב-1949, היה חשוב לודעי להיות גם מחובר למסורת התימנית.
מאבק שהגיע עד בג"ץ
אבל באב אל ימן הוא לא המקום היחידי של ודעי: מול הבר יש לו כבר 11 שנה גם בית קפה שכונתי בשם קרוסלה, אבל לעומת באב אל ימן, קרוסלה פועל בהשגחת צהר - המקום פתוח רק בימי חול וסגור בשבת.
"הרצון שלי בבאב אל ימן הוא לשמר את התרבות של יהודי תימן ואת שירת הקודש היהודית, כי זה חלק משמעותי מהתרבות שלי, חלק שלא קיבל ביטוי בתקשורת ולא סופר כראוי על ידי מערכת החינוך", אומר ודעי.
למה בעצם לא לעשות בבאב אל ימן השגחת צהר כמו שיש לך בקרוסלה?
"חד משמעית בגלל השבתות. היה לי מאוד חשוב שנוכל לפתוח בשבת, כי החלטתי שבמקום שלי אני רוצה לממש רעיון ישן לחבר את כל קהילות ירושלים במקום אחד - מקום שהוא גם כשר וגם עובד בשבת".
אתה באמת מאמין שזה יכול לעבוד ביחד?
"בהחלט. אנחנו לא משמיעים מוזיקה בשבת והעובדים אינם יהודים. הם רושמים שם וטלפון של כל מי שמגיע וגם את הפירוט של כל מה שהזמינו. בצאת השבת או ביום ראשון בבוקר אני שולח לכולם בקשות תשלום מתוך אתר ייעודי, ואת האוכל מכינים לפני כניסת השבת והוא מחומם על פלטה. כל כללי הכשרות נשמרים".
אבל לודעי לא הספיק להיות כשר ב"אופי", והוא פנה עם הרעיון פורץ הדרך הזה לרבנות, שאחרי דיונים ארוכים דחתה את הבקשה שלו לקבלת תעודת הכשרות.
אבל היחסים של ודעי עם הרבנות לא התחילו עכשיו: כבר בשנת 2013 כשבבעלותו היה אז רק בית קפה קרוסלה, הוא חבר לתנועה דתית ליברלית בשם "נאמני תורה ועבודה", והתחיל מאבק מול הרבנות, מאבק שהוביל לעתירת לבג"ץ. עכשיו הוא מתכוון לפנות שוב לבג"ץ, כדי לדרוש שהרבנות בכל זאת תעניק לבאב אל ימן תעודת כשרות.
"העתירה הראשונה שלנו לבג"ץ נדחתה אמנם, אבל היא שלחה את הרבנות לעשות שינויים גדולים בטווח של השנתיים הקרובות", אומר ודעי. "נכון שהשינויים עדיין לא נעשו, אבל מבחינתי זו כבר פריצת דרך, כי זה אפשר למנגנוני הכשרות האלטרנטיביים לתת לעסקים תעודת כשרות תחת הגבלות לשוניות".
לא חששת לצאת למאבק הזה?
"הרבנות הוא מנגנון כלכלי משומן שעובד כבר המון שנים באותה השיטה, והמאבק שלי נתפס, גם בעיני הליברלים, כקריאת תיגר על הממלכתיות של הממסד הזה. אבל אני לא בא לקרוא תיגר וגם לא לעורר אנטגוניזם, כן חשוב לי להראות שהמנגנון הזה לא מתפקד כמו שראוי היה שיתפקד".
אחת ההחלטות המרכזיות בעתירה הייתה דרישה מהרבנות לנתק את הקשר הישיר בין המשגיח למסעדה - או במילים פשוטות - שהתשלום עבור שירותי המשגיח לא יגיע מבעל המסעדה אלא מהרבנות. "זה טרם קרה", אומר ודעי, "אבל אני יודע שבפתח תקווה התחיל פיילוט במסגרתו הוקמה חברת כוח אדם שמעסיקה משגיחים, כדי למנוע ניגוד אינטרסים בין בעל המסעדה שמשלם למשגיח לבין המשגיח שעובד אצלו".
אתה מאמין שתצליח לנצח?
"תראי, אנחנו כשרים בהכל ועדיין הבקשה לכשרות נדחתה על ידי הרבנות, שהציגה רשימה ארוכה של נימוקים להחלטה שלה. אני מאמין שאם אנחנו רוצים להשיג כאן שינוי, אנחנו צריכים להמשיך ולפעול. קודם כל אני חושב שזו אפליה, כי אם בתי מלון שבהם אפשר לעשות צ'ק אין וצ'ק אאוט בשבת, ואפשר גם לשלם בשבת, יכולים להיות כשרים עם תעודה, אין סיבה שאני לא אקבל תעודת כשרות. מה שאני עושה נועד בראש ובראשונה לחבר בין דתיים לחילוניים, ואני מאמין שאנחנו נצליח לגרום לשינוי כי אנחנו מבינים את הצורך בטיפוח הקרבה בין הממסד הדתי לבין הציבור החילוני. אחד הסעיפים החשובים בחוק הרבנות שמדבר על קירוב העם לדת, אבל מה שקורה בפועל זה ההפך המוחלט. אני חושב שאם כן נצליח לקבל תעודת כשרות זה ייצור תקדים. אם אני לא אאמין שאצליח לשנות, שום דבר לא ישתנה כאן. נכון להיום היחסים בינינו לבין הממסד הדתי לא טובים, וחבל כי זה רק מרחיק אותנו ממנו. פעילות של יחידים חשובה ומבורכת, כי רק ככה יש סיכוי שהדברים ישתנו כאן לטובה".
הדסטארט בשביל להשאיר את הראש מעל המים
גם ודעי, כמו כל המסעדנים בארץ, נאלץ לסגור את שני העסקים שלו עם תחילת מגפת הקורונה. בקרוסלה הוא עשה טייק אווי, אבל באב אל ימן היה סגור לחלוטין שלושה חודשים. עכשיו, כדי להרים את הראש מעל המים, הוא עושה פרויקט מימון המונים בהדסטארט, שם הוא מגייס כסף לעסק.
"צמצמתי מאוד את כוח האדם ואני משתדל לעבוד בעצמי כמה שאפשר, אבל יש לי הלוואה גדולה להחזיר ולכן פרויקט מימון המונים נועד לתת לעסק קצת חמצן, ולאפשר לנו להיות קצת יותר יציבים. אני מאמין שהמיזם שלי חשוב לחברה ולכן חשוב שהוא ימשיך לפעול ולחבר בין ערבים ויהודים ובין חילוניים לדתיים. אז נכון שיש שבתות קשות ויש שבתות טובות יותר, אבל אני משתדל להסתכל על הרווחיות בצורה שנתית ולא להישבר בימים החלשים".
