בשיאה של מלחמת "חרבות ברזל", ליחי זינו, מבעלי מסעדת פסקדו באשדוד, כבר יש תוכניות לעתיד: עם הכניסה הקרקעית לרצועה, הוא הדפיס על חולצות שחורות את הכיתוב שלא משאיר מקום לספק: "פסקדו עזה – הפתיחה בקרוב". את החולצות הוא חילק לעובדי המסעדה וללקוחות קבועים - ששניהם מהם גם סחבו אותן איתם אל לב הלחימה ברצועת עזה.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
באותה שבת שחורה, נרצח חברו הטוב של זינו, אלי אוזן ז"ל. אלי עבד בתור שף במסעדת "סלון יווני" של השף גיא פרץ במלון ווסט באשדוד, והוא נרצח בחוף זיקים, לשם יצא לדוג עם אביו כמידי יום שבת. אחרי שבועיים בהם הוגדר כנעדר, זוהתה גופותו.
"הייתה לוויה קשה מאוד, היינו קרובים. זו פרידה מבן אדם שכולו חיוך ולב", משתף זינו. באותה שבת הוא נפרד גם מארוסתו של חברו הטוב, שנרצחה במסיבה ברעים, שבוע בלבד לפני שהם היו אמורים להתחתן. "הם התחבאו במיגונית וכשנדב יצא ממנה לרגע, לבדוק את השטח – המחבלים זרקו את הרימון פנימה ורצחו את ארוסתו, איזבלה גנדלין ז"ל", הוא מספר.
כרגע חלק מעובדי המטבח של פסקדו גויסו בצו 8 ועלו על מדים, ביניהם מנהל המטבח, אושר כהן, שגוייס ללחימה בחטיבת שריון, והמלצרית נועה אדרי, שגוייסה לשירות במערך המודיעין. מי שלא גוייס לשירות צבאי – נרתם לסיוע במיזמים ובהתארגנויות עצמאיות של מסעדנים ועובדי מטבח אחרים באשדוד.
ומה הסיפור של החולצות? "תמיד אמרתי שאם נפתח סניף נוסף של פסקדו – הוא יהיה על הים", צוחק זינו. במסגרת אותה שאיפה, הוא החליט להדפיס את החולצות האלה, בעיקר בשביל לרומם את רוחם של החיילים בשטח ושל המתנדבים בעורף.
את החולצות קיבלו, כאמור, לקוחות, ובהם גם רז פרי ורמו בר גיג, שגוייסו ללחימה בצו 8. "הם צילמו את התמונה על רקע חורבות בניין בעזה, וזה הבניין שאמרתי לעצמי שבעתיד האופטימי שם ארצה לפתוח סניף של פסקדו", הוא אומר, ומסביר שכל זה מגיע בעיקר כמסר אופטימי אירוני, יותר מאשר תוכנית עסקית אמיתית.
שתי אזעקות – והערב נהרס לגמרי
יום לאחר תחילת המלחמה, התקבצו עובדי המסעדה ומתנדבים באולם "אהובת הספן" בעיר, והחליטו לאחד כוחות ולהפעיל מטבח מרכזי, שבו ישתמשו בכל חומרי הגלם שברשותם. המטבח פעל כשבועיים, ומדי יום הכינו שם כ-1,000 מנות חמות, שנשלחו בהתאם לבקשות שהתקבלו – למפונים מהעוטף או לחיילים בשטח.
בשבועיים האלה צוות מסעדת פסקדו השתתפו גם במיזם של מרכז האוכל "אסיף", המפעיל מטבחים מרכזיים ברחבי הארץ העומדים לרשות טבחים ועובדי מסעדות – שמגיעים ליום עבודה בתשלום ומכינים בו מנות שנשלחות ללוחמים בשטח. "בתור מסעדנים שהעסק שלהם סגור – היוזמה תומכת בנו - מאחר שאנחנו מקבלים תשלום עבור יום עבודה, והיא תומכת גם בלוחמים בשטח - כי ככה מגיעה אליהם ארוחה חמה".
השבוע פסקדו חוזרת לפעילות במתכונת מצומצמת, הרבה "בזכות האופי של המסעדה, שמיועד למצב מלחמה", כהגדרתו של זינו. "זה אוכל שנעשה מידי יום, מכינים היום מה שמוגש היום – זו הפעילות שלנו מאז ומתמיד וגם עכשיו בשגרת מלחמה", הוא מסביר. "המציאות הזו הביאה אותי, בתת-מודע, להיות טבח שמוכן תמיד למצב שבו מחר אנחנו סוגרים את המסעדה. ככה התעצב סגנון הבישול שלי ושל המסעדה כולה. יש לנו כאן מינימום זריקה של חומרי גלם, ואנחנו תמיד ערוכים לכל תרחיש".
ב-15 שנים בהם המסעדה פועלת, היא ידעה כבר לא מעט מבצעים צבאיים ואזעקות, וגם עובדי המסעדה וגם הלקוחות כבר מתורגלים בנוהל מלחמה: "מספיק שיהיו שתי אזעקות בערב – והערב נהרס לגמרי, ולפעמים זה גם משליך על היום שלמחרת. בתור מסעדן, זו תחושה שמלווה אותי כל השנים האלו, יש המון השלכות למצב הביטחוני פה".
כמה העסק נפגע?
"הפגיעה בעסקים בעיר קשה מאוד. וזה מגיע אחרי שהצלחנו להתאושש מהקורונה, אנשים רצו להשתחרר ולצאת לבלות. עכשיו המצב אחר לגמרי, המורל של האנשים נפגע, ייקח הרבה זמן עד שנצליח לחזור לשגרה אמיתית. יש מסעדות בעיר שכבר נפתחו, אבל זו החלטה לא קלה כי העלויות גבוהות מאוד לפתוח מסעדה אחרי שהייתה סגורה כל כך הרבה זמן. עד עכשיו לא פתחנו כי לא רצינו שהמסעדה תפעל במתכונת עצובה מדי, ועכשיו פותחים כי אנחנו רוצים לתת לאנשים את האפשרות להגיע ואולי לחייך קצת, לכולם מגיעה ההזדמנות הזו".
