את נעלי הלכה הורודות שאותן נעלה ביום הראשון בכיתה ז', הקונדיטורית אסטלה לא תשכח לעולם: היא הייתה עולה חדשה שהגיעה לארץ עם משפחתה מברית המועצות, מולדובה. ההורים שלה דיברו רוסית, איידיש ורומנית. אבל אסטלה ידעה גם אנגלית, והיא הייתה הדוברת של המשפחה וגם המתרגמת וזו שאחראית על כל ענייני המסמכים. על הפאדיחה עם הנעליים הורודות, אמא הייתה אחראית.
"אחותי הקטנה רצתה מהר להרגיש צברית, והסתירה את המבטא", היא מספרת, "אבל לי הוא נשאר. היו אז הרבה סטריאוטיפים על עולים חדשים, חלקם קיימים עד היום: הרומני גנב, מאוקראינה מגיעות זונות ולגרוזינים יש ראש מרובע. היום אני צוחקת על זה, ואז זה לא הפריע לי, הייתי כמו טפלון.
"השיא היה שבכיתה ז' הגעתי לבית הספר בנעלי לכה ורודות שאמא קנתה לי, וכולם צחקו עליי. שאר הילדים הגיעו בנעלי גלי. לא הבנתי איך הם לא רואים שהנעליים שלי כל כך יפות, אבל בסוף הבנתי שיש לנו הבדלי מנטליות, וכנראה יש משהו שאני לא מבינה".
"מי שבא לתחרות אפייה וחושב שאם הוא יבכה אז אני אבכה יחד איתו – פה הוא איבד אותי. בתור אחת שלמדה נגינה על פסנתר וכל שיעור נגמר בדמעות, זה לא משפיע עליי. אני זוכרת את הבכי שאני בכיתי אחרי כל שיעור פסנתר ואיך זה לא עשה רושם על אמא שלי"
אבא שלה היה מהנדס, ואמא שלה הייתה אז כירורגית אונקולוגית שעבדה מסביב לשעון. הזמן היחיד שאסטלה יכולה הייתה לבלות עם אמה - היו השעות במטבח. "ניסיתי פעם לברר מאיפה הגיעה האהבה לקונדיטוריה", היא מספרת, "אמא עבדה שעות משוגעות, והזמן שיכולנו לבלות יחד היה במטבח, זה הזמן שהייתי יושבת לידה. היו לאמא שתי עוגות שהיא הייתה אופה – עוגת תותים שהפכה לעוגה ללא קמח בפסח, ועוגת שוקולד שגם הפכה לכשרה בפסח. וזהו".
אסטלה (59), נשואה ואם לשניים, בחרה להשמיט את שם המשפחה ולהתנהל עם שם פרטי בלבד, כמו רבים וטובים אחרים. בשנים האחרונות היא עשתה צעדים משמעותיים - מבעלת בית ספר לקונדיטוריה – הפכה לכוכבת. וכמו בריוש חם שזה עתה יצא מהתנור, היא הגיעה במהרה לקדמת הבמה: כשהיא על תקן השופטת הקשוחה בתוכניות אפייה, או כשהיא מככבת על המסך בפריים טיים ובפרסומות שבין התוכניות. ברזומה שלה - שופטת ב'בייק אוף ישראל', שופטת ב'הקינוח המושלם' וגם מתמודדת ב'רוקדים עם כוכבים'. בשנה האחרונה היא גם מייעצת לחברות פוד טק, והקמפיין הנוכחי שלה הוא לקינוח יוגורט חדש של דנונה.
את קשוחה כמו הדמות הטלוויזיונית שלך?
"תלוי את מי את שואלת, הילדים שלי יגידו לך שכן. מי שבא לתחרות אפייה וחושב שאם הוא קצת יבכה אז אני אבכה יחד איתו – פה הוא איבד אותי. בתור אחת שלמדה נגינה על פסנתר וכל שיעור נגמר בדמעות, זה לא משפיע עליי. אני זוכרת את הבכי שאני בכיתי אחרי כל שיעור פסנתר ואיך שזה לא עשה רושם על אמא שלי. להגיד על כל אחד גאון רק כי הוא הכין מופלטה? אותי זה מצחיק. מה זה גאון? אינשטיין וחתן פרס נובל הם גאונים. המלבישה ב'רוקדים עם כוכבים' אמרה לי שאני הפתעה בשבילה, כי היא חשבה שאני מרשעת. אז בתור אחת שלא רגילה לעשות סלפי ולחלק חתימות בכל פינה – זה ממש בסדר שמפחדים ממני קצת".
5 צפייה בגלריה
אסטלה על סט הצילומים לקמפיין של דנונה: "להיות קונדיטור זו עבודה קשה מאוד"
(צילום: שטראוס)
את צופה הרבה בתוכניות בישול?
"אני צופה לא מעט. אני רואה בזה בידור נטו. מעניין אותי לראות איך אנשים מתמודדים עם לחץ ואיך אנשים מעיזים או לא מעיזים להגיד משהו לשופטים".
מזהים אותך ברחוב?
"לפעמים מזהים אותי. אחרי 'בייק אוף' התחילו לזהות אותי כי שם הייתה תפנית והביאו 'שופטת רעה'. זה היה עוד לפני שרותי ברודו הגיעה למסך. הגישו לי שם דברים בלתי אכילים שאת חלקם סירבתי לאכול, ואני חושבת שמישהו היה אמור להגיד למתמודדים שזה לא אכיל. מי שמתעקש להיפגע מזה – זה שלו. אני גם יכולה להיפגע מזה שמגישים לי לאכול משהו שהוא לא אוכל".
בקורונה היו הרבה קונדיטורים שעבדו מהבית כי המסעדות נסגרו, אבל הם המשיכו למכור מהבית גם אחרי שהקורונה נגמרה והמסעדות נפתחו. את יכולה להבין אותם? עובדים קשה נורא בקונדיטוריות בשביל שכר מינימום.
"כל מקצוע שדורש סוג של טוטאליות צריך לבעור לך בדם. בשביל להיות קונדיטור צריך להקריב הרבה דברים. אני קוראת לזה לימודים. כשאני הייתי קונדיטורית מתחילה ועבדתי בקונדיטוריות, הבנתי שזה השכר לימוד שלי. אין ספק שמאז הקורונה אני רואה יותר ויותר תלמידים שלנו שבאים ללמוד ורוצים לפתוח קונדיטוריה ביתית. אנשים צריכים להבין שהפנטזיה הרומנטית שבה אני אכין שתי עוגות מוצלחות בבית וכל השכנים יגידו לי שאני חייב לפתוח בית קפה, זה לא מה שקורה במציאות. להיות קונדיטור זו עבודה קשה מאוד, זה לימודים קשים מאוד, וזו עבודה פיזית - אנשים שלא יכולים לעמוד על הרגליים בקיץ מול תנור בוער לא יכולים לעשות את זה. אהה, וגם לפני חגים עובדים 24/7. אז מי שלא יכול להתחייב לכל זה הוא לא יכול להיות חלק מהמקצוע. כאן נעלמת הרומנטיקה".
5 צפייה בגלריה
צוות בייק אוף (מימין לשמאל): קרין גורן, מאיר אדוני, אסטלה וקורין גדעון
(צילום: משה נחומוביץ)
יש כמה מאות בוגרים שמסיימים לימודי קונדיטוריה – אצלך ובמקומות אחרים – אז איך זה שבכל זאת יש מחסור גדול בידיים עובדות בקונדיטוריות?
"וכמה מורים חסרים בבתי הספר? זאת אותה תסמונת. ברגע שלא משלמים טוב יהיו חסרים עובדים. הסיבה שאנשים יותר ויותר עובדים מהבית ולא בקונדיטוריות זה גם בגלל הנוחות - יותר נוח לקום מתי שבא לי לקחת את הילדים לגן ואז להתפנות לעבוד במשהו שאני אוהבת. הרבה אנשים מתעסקים בזה בקטע של הכנסה קטנה ונוחה בזמן שאני מגדלת ילדים. בשיטה הזאת של עבודה מהבית קשה לצבור ניסיון כי אין מי שמפרה אותך ואין מי שמדריך אותך, קשה ככה ללמוד מטעויות. אני מכירה בטרנד הזה שקיים אצל קונדיטורים לעבוד מהבית, ואני חושבת שאם משיתים עליי ועל קונדיטוריות אחרות את חוקי משרד הבריאות אז צריך לבדוק האם הם חלים גם מעבודה מהבית".
איפה כל הטבחים והאופים?
"רובם הלכו לעבוד כשליחים בלי תנאים סוציאליים, ומתישהו הם יבינו שזה דיל לא טוב. כשמסעדנים ייתנו תנאים טובים לקונדיטורים ולמלצרים, וכשיעשו הסדרה של התחום, אז יהיו עובדים. אבל אסור לשכוח שכאשר קונדיטור צעיר מסיים את הלימודים והולך לעבוד בכלום כסף כי הוא עדיין לא יודע מספיק, והעובדים צריכים להבין שהם באים ללמוד. באופן מסורתי בצרפת החינוך הוא כזה: קודם כל אתה עומד כמה שנים ליד הקונדיטור ולומד ממנו הכל, אתה גם שוטף כלים וגם את הרצפה ובעוד שנה תקלף תפוחי עץ, ומתישהו תגלגל קרואסונים".
מה את חושבת על קונדיטוריות של כוכבי אינסטגרם שפתחו מקומות שמצטלמים טוב לסטורי?
"יש לזה מקום, וגם הקהל דורש את זה – אבל בסוף המבחן הוא אם טעים או לא טעים, זה מה שחשוב. חלק מזה זה גם עניין של גיל, של פוזה ושל איכות. יש כל כך הרבה אנשים שאוהבים ורוד אז למה לא? כי ורוד זה לא טעם, ורוד זה צבע. קינוח זה משהו שלא חייבים לאכול – אם אני מבזבזת קלוריות ואוכלת קינוח אז שזה יהיה גם טעים".
לפני 20 שנה הייתה לך קונדיטוריה ברעננה שנסגרה. את לא חושבת לפעמים לפתוח שוב קונדיטוריה?
"פתחתי את הקונדיטוריה כמו כל אלה שיש להם חלום רומנטי לפתוח מקום קטן. תמיד דגדג לי לפתוח, אבל התבגרתי. קונדיטוריה זה תחום תובעני מאוד, הוא קצת טרנדי ומאוד רוטיני. זה סוג של שעמום שפחות מעניין אותי. חוץ מזה גם דרושה התמודדות עם עובדים – שכאמור, אין. לפתוח קונדיטוריה זה באמת להתעסק עם קונדיטוריה. אני יודעת ללמד ואני יודעת טוב קונדיטוריה. אגב, רק היום אני מרגישה שאני קונדיטורית טובה".
הסגירה של העסק השאירה טראומה?
"לא טראומה גדולה, כי זו הייתה גם הקלה. היו לי אז תאומים בני שנתיים בבית וזה היה קשה מדי. לא הפסדתי כסף, בעיקר כי כבר אז זאב (בן הזוג שלה, ת"ג) לימד אותי שמביזנס צריך להתפרנס. אני מסבירה את זה היום לכל מי שבא להתייעץ איתי אם לפתוח מקום. אם פתחתם מקום אתם חייבים להרוויח ממנו כסף, ולא להפוך את זה להובי יקר".
