תשע שנים עבדה מסעדת גורדוס בחולון, ומשכה אליה קהל של חובבי מתוק ומנות מוגזמות, אבל ביום חמישי הקרוב תצטרף גורדוס לסטטיסטיקה האכזרית והמסעדה תיסגר לצמיתות. בעל המקום, נדב פלד, זוכר היטב איך הכול התחיל, אבל אם תשאלו אותו, הסגירה היא דווקא הקלה. אם ציפיתם למצוא מסעדן שבור, הוא בדיוק ההפך מזה – פלד הוא מסעדן מפוכח.
"תחום המסעדנות עבר המון שינויים בשנים האחרונות, זה כבר לא זה. קיבלנו החלטה שמספיק, נהיה קשה מאוד לשרוד את העסק הזה, וזה כבר לא שווה את האנרגיות שמשקיעים ואת כל מה שסובב סביב הדבר הזה שנקרא מסעדה", אמר פלד ל-ynet. "לא פשוט לנהל מסעדה במדינת ישראל, אבל אנחנו לא בוכים ולא מתלוננים, אנחנו סוגרים בטוב ושלמים עם ההחלטה".
אתה נשמע כאילו הוקל לך.
"יש לי הקלה ענקית. אנחנו לא קבוצה גדולה וכל עניין כוח האדם היה אינסופי. המסעדה עבדה גם בסופי שבוע ובחגים וזה היה דורש מאיתנו המון. כרגע יש לנו 30 עובדים שהולכים הביתה, בשיא היו לנו 80 עובדים, כולל בקיץ האחרון. המחירים של חומרי הגלם עלו, שכר עבודה של העובדים עלה, עובדים כבר לא רוצים לעבוד כמו פעם, הגילאים של המלצרים ירד, ולהשיג טבחים או שוטפי כלים זה נהיה משימה בלתי אפשרית. מצאתי את עצמי כל היום מתחנן לאנשים שיעבדו. עד הקורונה זה לא היה ככה, פעם אנשים רצו לעבוד ועבדו. כל הזמן מחפשים עוד ועוד צוות, זה נהיה בלתי אפשרי".
היו לכם קינוחים מוגזמים ומנות גדולות מדי. אולי פשוט לא תמחרתם טוב את כל הסיפור הזה?
"הקינוחים היו הקטע, זה גם מה שהתפוצץ ברשת. אבל הקונספט של כל המקום היה מנות מוגזמות וגדולות בצורה לא פרופורציונלית, גם באוכל עצמו ובהמבורגר. אבל אני יכול להגיד לך שהתמחור היה מעולה, המקום רווחי והוא נסגר כשהוא רווחי. אולי הטרנד העולמי של אוכל בריא לקח חלק מהקהל למקום הזה, אבל גם למתוקים עדיין יש קהל".
למרות שאתה סוגר עסק שהקמת לפני כמעט עשור אתה נשמע אופטימי. מאיפה האופטימיות?
"אני רגוע כי זה משהו שמתבשל אצלנו כבר תקופה וחיכינו לרגע המתאים לסגור. אני מרגיש שיש לי באופן אישי עייפות החומר מההתעסקות האינסופית במסעדה. אני חושב על היום שאחרי שנסגור ומרגיש שירדה לי אבן מהכתפיים, שאני כבר לא אצטרך לרדוף אחרי עובדים. הרצון לשקט הנפשי שעומד להגיע עושה לי הרגשה טובה. אני ממש מרגיש כמו אסיר שמשתחרר. מי שמכיר את התחום יודע כמה הוא שואב את המסעדן, בעלים של מקומות פשוט חיים בתוך ההתעסקות הזאת כל הזמן, בלי סופי שבוע ובלי חופשים. אי אפשר לצאת מזה כי ההצגה חייבת להמשיך כל יום מחדש, לא משנה אם מישהו חולה או לא הגיע היום לעבודה מסיבה אחרת. כשלא הייתי פיזית במסעדה אז הייתי כל הזמן בטלפון עם מי שהיה שם. גורדוס הייתה חלק ממני והיא זורמת לי בוורידים, אני הקמתי את המקום הזה אבל אפילו עכשיו, חמישה ימים לפני הסגירה, הראש שלי לא התפנה לחשוב מה אעשה ביום אחרי ואני כל הזמן בעבודה. זה פשוט כבר לא משתלם".
