מי שעוקב אחר הפוסטים הפרו-פלסטינים ברחבי העולם מאז מלחמת "חרבות ברזל", לא יכול שלא להבחין בפרי האהוב שמככב בהרבה מהכרזות התומכות בפלסטין - האבטיח. צבעי האבטיח מזכירים צבעי את הדגל הפלסטיני (אדום, ירוק, שחור ולבן), ואפשר לראות אותו לא רק ברשתות, אלא גם מתנוסס על קירות בתי האבן בעזה וגם בגלריות אמנות ברמאללה, מה שמרמז על ההיסטוריה הפוליטית של הפרי האהוב.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
אבל השימוש באבטיח אינו חדש: מסתבר שהפלסטינאים אימצו את הפרי למאבק על עצמאותם כבר לפני יותר מ-60 שנה. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 אסרה ממשלת ישראל על כל הצגה פומבית של הדגל הפלסטיני וצבעיו. כל תצוגה של הדגל, מפרסומים, כרזות ואפילו תצלומים ישנים, עלולה הייתה להביא למאסר.
אבל אבטיח אפשר להציג, ובזכות הצבעים שלו - אדום, ירוק, שחור ולבן - הוא הפך לשיטה העדינה של הפלסטינים להפגין גאווה לאומית.
הפלסטינים שעסקו בין השאר בגידול אבטיחים, החליטו לאמץ את הפרי כסמל וכמחאה נגד פעולות הצבא הישראלי, והאבטיח החל להופיע בהרבה פרסומים מחתרתיים. למעשה, האבטיח נולד כסמל המחאה בהפגנות ברחבי הערים הפלסטיניות, כולל עזה, וכיכב בכרוזים באינתיפאדה הראשונה והשנייה, כאשר הרבה מאוד כרזות מחאה היו מכוסות בהדפס מינימליסטי של אבטיח - סוג של תחייה מחודשת של הדגל הפלסטיני בהתגלמותו של הפרי.
אלא שישראל הסירה את האיסור על הנפת הדגל הפלסטיני כבר בשנת 1993 - כחלק מהסכמי אוסלו, שכלל הכרה הדדית של ישראל ואש"ף, ואלו היו ההסכמים הפורמליים הראשונים שניסו לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והדגל התקבל כמייצג את הרשות הפלסטינית. אבל בשביל האבטיח זה כבר היה מאוחר מדי, והוא התקבע בתודעה כסמל למאבק השחרור.
באופן פורמלי אמנים וגרפיקאים פלסטיניים המשיכו להפיק יצירות אמנות שונות של אבטיח בגלריות אמנות ברחבי ערים פלסטיניות – במטרה ליצור גאווה לאומית פלסטינית, ובהמשך התפרשו היצירות לגלריות אמנות בכל העולם, תחילה במדינות ערביות, אולם כיום ניתן לצפות ביצירות אלו גם בגלריות מוכרות בצרפת, גרמניה, אירלנד ועוד.
אבל בחודש ינואר האחרון, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נתן למשטרה את הסמכות להחרים דגלי פלסטין. לאחר מכן, הוא הציע הצעת חוק לאסור על אנשים להציג את הדגל במוסדות במימון המדינה, כולל אוניברסיטאות (הצעת החוק עברה קריאה ראשונה, אך הממשלה קרסה מאוחר יותר).
ביוני האחרון, תנועת "זזים" - ארגון קהילתי ערבי-ישראלי, פתח בקמפיין מחאה נגד המעצרים והחרמת דגלי פלסטין בעקבות אמירותיו של בן גביר, ואז תמונות של אבטיחים הודבקו על 16 מוניות הפועלות בתל אביב, עם הטקסט הנלווה לכך: "זה לא דגל פלסטין". אמל סעד, פלסטינית מחיפה שעבדה על קמפיין תנועת "זזים – קהילה פועלת", התראיינה לאל-ג'זירה ואמרה: "אם אתם רוצים לעצור אותנו, נמצא דרך אחרת להתבטא".
הערכה מחודשת ליצירות אבטיח החלו להופיע, כאמור, ברשתות עם מלחמת "חרבות ברזל", והעניקו השראה לאמנים לפרסם את הפרשנויות שלהם במדיה החברתית. אבטיחים פלסטינים מופיעים כיום בעיצובים גרפיים, ציורי קיר, רישומים, חולצות ובאנרים. כך למשל, יצירת אומנות בעיצוב מינימליסטי של האמן היפואי סמי בוכרי מציג פרוסה בצורת מפת פלסטין.
אז כשאתם רואים פוסט ברחבי הרשת ובסופו אבטיח, אפשר להניח כי האג'נדה מאחורי פוסט זה היא פלסטינית, אבל האם זה קשור גם לאהדה לתנועת חמאס - זו כבר מלחמה אחרת.
