המשפחה האחרונה שעזבה את כפר עזה הייתה משפחת עדס - תומר, אשתו ושלושת ילדיהם, חולצו אחרי 36 שעות מביתם בקיבוץ.
באותה שבת, משפחתו הייתה נצורה בממ"ד, כשמחוץ לבית מתחוללת תופת, ובית המשפחה מותקף מכל הכיוונים על ידי מחבלים: "שלוש פעמים ניסיתי לצאת מהבית", משחזר עדס, "ואחת מהפעמים הייתה במטרה לעזור לשכן שנפצע. כשיצאתי ראיתי שהבית שלידי הפך להיות מפקדה מתפקדת של חמאס, שבה היו לפחות 20-30 מחבלים שיושבו בפנים. ראיתי את זה וחזרתי מיד פנימה".
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
בפעם אחרת, כשהצליח שוב להתחמק החוצה מהממ"ד, זה היה כדי להביא מהמטבח את עוגת היום ההולדת שהכינו לבנו שיר. מאחורי הדלת הנצורה, הם בירכו אותו לגיל חמש וכיבו את הנרות. כמעט נורמלי. אבל מיד אחרי הטקס המאולתר בממ"ד הם המשיכו להמתין עוד שעות ארוכות לחילוץ.
בסוף, כשכוחות צה"ל כבר הגיעו לבית משפחת עדס, הם לא חשבו שימצאו אותם שם חיים. "אחרי החילוץ הלוחמים הכריחו אותנו להצטלם, בשביל להוכיח שאנחנו בחיים, כי על פי ההערכות שלהם לא שרדנו את הטבח", שיתף.
תומר הוא בן קיבוץ כפר עזה, וב-13 שנה האחרונות הוא מפעיל יחד עם השותף שלו את מסעדת אוכל הרחוב הכי פופולרי שיצאה משדרות - "החומוס של טחינה". בקורונה הם התרחבו ופתחו סניף גם בתל אביב, אבל הוא כבר נסגר מזמן, וכיום יש להם שלושה סניפים בסך הכל - הסניף המקורי בשדרות, סניף אחד בבאר שבע וסניף אחד בירושלים.
בסיכום השבת השחורה התגלתה שם, בכפר עזה, מציאות כואבת: בין כל האבידות הקשות התברר כי קית' ואביבה סיגל, הוריו של השותף שלו לעסק – שניצל - נחטפו לעזה. במקביל לכל זה הסניף המקורי והמרכזי של החומוסייה בשדרות – הושבת לחלוטין, ובית הקפה שלהם שהיה בשלבי הקמה - נפרץ ונבזז. מעל כל זה, עדס קיבל גם צו 8 שקורא לו להצטרף לפלוגת הלוחמים במילואים, ועכשיו, יש לו מסר אחד ברור - "תעשו חומוס, לא מלחמה".
עוד יחזור הניגוב
תומר עדס (39) הוא יליד הקיבוץ כפר עזה, אותו עזב אחרי השירות הצבאי ואליו חזר לפני שבע שנים, עם הולדת בנו הבכור. הוא נשוי לעמית ולהם שלושה ילדים - אורי (7), שיר (5) ואלי (שנה וחצי). בימים אלה שני השותפים גם עסוקים בהקמה של בית קפה בשדרות בשם "קולטורה", שיכלול בית קלייה.
עדס ואשתו רצו לחזור לגור בקיבוץ כדי לחיות בסמיכות להורים שלו וליתר המשפחה. "לעתים קרובות בני משק נוטים שלא לרצות לחזור לחיות בקיבוץ, אבל כשאתה מתבגר ויש לך ילדים אז נכנסים למשוואה גם שיקולים של הורים, ואז מבינים שזו סביבה נעימה ונוחה לגדל ילדים ולגדול בה", מסביר עדס.
5 צפייה בגלריה
משפחת עדס עם החילוץ מהממ"ד: המשפחה האחרונה שעזבה את קיבוץ כפר עזה
(צילום: אלבום משפחתי)
יחד עם מעגל החברים הקרוב שלו, הם החלו להקים בכפר עזה את שכונת הצעירים, שרק נמצאת בשלבי ההקמה שלה. "הרעיון נקטע עוד בשלבי התשתיות, עכשיו היינו אמורים להתחיל ליצוק ולבנות", הוא מספר.
ויש גם את המוטו שאותו כבר כמעט כל תושב כפר עזה יודע לדקלם: המקום הזה הוא 95% גן עדן ו-5% גיהנום. "המשמעות היא שבכל יום שגרתי, הקיבוץ הוא המקום הטוב ביותר להיות בו. אבל ברגע שהמצב הביטחוני נהיה מתוח – זה הופך לגיהנום. בימים אלו, האחוזים התהפכו", הוא מספר.
במשך שבע שנים בכל פעם שהמצב הביטחוני הסלים, הם ארזו במהרה את החפצים ונטשו את ההקיבוץ למספר ימים, "הצלחנו לחיות בשלום עם המציאות הזו, בעל כוחנו", הוא מסביר. לילדים, שבגיל קטן לא היו שואלים שאלות, הם היו מספרים שיוצאים לנופש – פעם במלון ופעם בבית הארחה. וכשהמצב היה נרגע כולם היו חוזרים חזרה הביתה לקיבוץ. אבל היום, הילדים גדלו והם התחילו כבר לשאול שאלות.
איך מתווכים לילדים מציאות בלתי נתפסת כזאת?
"בהתחלה היינו מספרים להם בכל פעם בשורה קשה אחת, בשביל לנסות להקל עליהם את ההתמודדות. אבל הילדים מדברים ביניהם והמידע מגיע אליהם גם בלי תיווך של ההורים. אני שומע שיחות בין הילדים על מתים, נרצחים, מחבלים, ירי, מלחמה, על קרובים שלהם שנמצאים בעזה. שמעתי ילד ששאל: 'אתה רוצה שאני אמות או אפצע?'. בהתחלה ניסינו לספר להם בהדרגה על כל אחד שהם אוהבים שנרצח או שנחטף, אבל אז הם יוצאים למסגרת החינוכית וחוזרים משם עם עוד ארבעה שמות שניסינו להסתיר מהם בינתיים. כולנו מטופלים".
מאז פרוץ המלחמה הסניף של "החומוס של טחינה" בשדרות, המקורי והמרכזי מבין השלושה, נסגר, וכך נשאר. השותף של תומר בעסק, שי סיגל, פונה לצפון יחד עם משפחתו, שם הם מחכים לשובם של הוריו, שכאמור נחטפו מביתם באותה השבת.
הסניפים בבאר שבע ובירושלים מתפקדים מחצית מהזמן בתור חומוסייה ומחצית מהזמן בתור תחנה לריכוז חבילות לחיילים. בימים אלה הקימו שם האדסטרט שמציע לקנות עכשיו תשורות וליהנות מהן אחר כך, על מנת להציל את העסק מקריסה.
מה קרה בבית הקפה שאתם מקימים?
"בית הקפה, שנמצא עוד בשלבי הקמה, נפרץ ונבזז. שאפנו להביא את האווירה של החומוס – לבית קפה. להנגיש קפה מעולה בגובה העיניים".
השותף של עדס בבית הקפה, דורון הראל, גויס לשירות מילואים כלוחם בצנחנים ויצא לשטח, לא לפני שתומר ארז לו מקניטה לפק"ל קפה. השותפה הנוספת שלהם, נטע קראוס, שגם היא מהעוטף, מפעילה בינתיים את החומוסויות הפתוחות ומרימה את קמפיין התמיכה יחד עם עובדים נוספים מהעבר שהתגייסו להציל את החומוס.
בטבח בכפר עזה עדס איבד את חברו הטוב נדב עמיקם ז"ל, כשהוא נמצא ירוי בסמוך לביתו. "הוא לחם בכיתת כוננות, ניסה להגן על הבית שלי וככה איבד את החיים שלו".
ומה יהיה עכשיו על החומוסייה שלכם?
"אנחנו מחכים להזדמנות שנוכל לחזור ולפתוח את הסניף בשדרות. כרגע חצי מהצוות מפונה והחצי השני גוייס לשירות מילואים. אבל המקום יחזור במהירות להיות הבית שהוא היה תמיד. אנחנו נפתח הכי מהר וחזק. בתור לוחם בחטיבת הנח"ל במילואים גם אני קיבלתי צו 8. הפלוגה שלי נמצאת כרגע בגבול הצפון, ואני אצטרף אליהם בהמשך, ברגע שהמצב בקהילה שלי יתאזן קצת.
"החומוס של טחינה הוא קודם כל בית, לפני שהוא חומוסייה. בשלושת הסניפים – שדרות, ירושלים וב"ש, מגישים חומוס מעולה אבל לפני כן – מייצרים אווירה", מסביר עדס, שיוצא בימים אלה בקמפיין גיוס כספים כדי להצליח לשלם משכורת לעובדים ולחזור לימים של חומוס טוב מיד עם החזרה לשגרה. "העסק שלנו נבנה על אהבת האדם. חומוס הוא אוכל מזין, בריא, טעים וזול, וכשאנשים מגיעים אלינו הם מקבלים תחושה של בית וחברה טובה. זה מה שהופך את המקום למה שהוא.
"בתור בעל עסק ובתור אינדבידואל, האנשים במדינה תומכים אחד בשני. במקומות שבהם שהממשלה לא כל כך מתפקדת – נכנסו האזרחים והם עושים את זה ברמה הכי גבוהה. ככה למשל כל השירות הפסיכולוגי עבור בני הקיבוץ ניתן לנו בהתנדבות. רואים איך בשנייה כל הקרע והשסע בעם נמחק ויש תחושה חזקה של איחוד ואופטימיות".
