הקאמבק של "הסנדוויץ' של איציק ורותי"
(צילום: מתן טורקיה)
תקופת הקורונה גבתה מחיר כבד מעולם האוכל. קטנים כגדולים חטפו - מסעדות, בתי קפה, דוכני אוכל וברים נסגרו על ימין ועל שמאל. בתוך כל המהומה הזאת נסגרה גם חנות הסנדוויצ'ים הקטנה של איציק ורותי, ששכנה במשך 63 שנה באותו מקום ברחוב שינקין בתל אביב.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
אבל עכשיו, שלוש שנים אחרי הסגירה המתוקשרת של המקום, דודי שחף, בנם של איציק ורותי, ואשתו שולי, פתחו מחדש את הסנדוויצי'ה שלהם ברחוב פרישמן 42 בתל אביב. לא מעט הצעות לפתיחה מחודשת קיבלו השניים מקבוצות גדולות ורציניות ואנשי קולינריה, לכולן הן סירבו, עד שחברו ללירון פק וחן מור יוסף, שני אנשי לילה שבבעלותם מספר ברים בתל אביב, שהכירו את הסנדוויץ' מהשעות הקטנות של הלילה, והחליטו לקחת את המותג הנוסטלגי ולעשות לו קאמבק.
דודי ושולי, שבינתיים נהנים מהפנסיה, מתכננים להגיע למקום ולהכין מדי פעם סנדוויצ'ים, כמו בחנות בשינקין.
"אין אחד מסצנת הלילה בתל אביב שלא מכיר אותנו", מתגאה דודי, שהיה מאכיל את הבליינים שהיו מגיעים בשעות הקטנות של הלילה (כך אגב, הם הכירו את השותפים הנוכחיים שלהם). "היו מזמינים אותנו לכל הברים, עשו לנו פעם גם ערב יום שלישי ב"חתול והכלב" עם די.ג'יי אסי קוזאק".
איך הכל התחיל?
"אבא שלי היה טבח בצבא, לא היו לו שום כישורים אחרים חוץ מזה, והוא החליט לפתוח סנדוויצ'יה. אהבתי את האווירה במקום, היה שם וייב של בית. הלקוחות היו קוראים להורים שלי 'אבא' ו'אמא', ובהמשך הם קראו לשולי ולי ככה".
למה בעצם הייתם פותחים את החנות באמצע הלילה?
"כשההורים שלי תפעלו את המקום הם לא היו פותחים באמצע הלילה, אבל אני עבדתי בבית 'דבר' שהיה ברחוב שינקין והייתי עוזר להורים שלי עם בהכנות מוקדם מאוד בבוקר. החברים מהעבודה שאלו מה אני עושה וביקשו סנדוויץ' וככה שעות הפתיחה הלכו והוקדמו עד שהתחלנו לפתוח בשלוש לפנות בוקר. זו גם הסיבה שהיינו פוגשים את כל הבליינים. בהתחלה פתחנו בחמש, אחר כך בארבע, אחר כך בשלוש. כבר משעה 2:30 בבוקר היה טור".
את חנות הסנדוויצ'ים שלהם הקימו איציק ורותי פליישר בשנת 1957 בכוך קטן ברחוב שינקין מספר 53 בתל אביב. פליישר, שנפטרה לפני כשנה והיא בת 90 במותה, שרדה את השואה, ועלתה ארצה מגרמניה יחד עם בעלה, איציק, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה.
כשעלו לארץ רותי עבדה בתור טייחת בבניין ואיציק עבד בסולל בונה. בשנות ה-50 הם גילו שיש לאיציק משפחה בפריז, שברחה לשם לפני המלחמה. כשהמשפחה באה לבקר בארץ רותי עבדה ב"ויטמן" ברחוב אלנבי והייתה מכינה שם מילק שייק וגזוז. המשפחה מפריז הציעה שהשניים יפתחו מקום קטן וימכרו סנדוויצ'ים, ומאז הכל היסטוריה. איציק נפטר לפני 14 שנה. עם פרישתם של השניים מהעסק, הועבר השרביט לבנם דודי שחף ולאשתו שולי, שניהלו את המקום עד לסגירתו.
הראיון המלא בסרטון בראש הכתבה
