פרשת נטלי דדון שסולקה מבית קפה בתל אביב מעוררת סימני שאלה רבים, במיוחד בתקופה זו בה העם מפולג מתמיד והמחלוקות הפוליטיות מגיעות כמעט לכל בית. האם במקרים מסויימים רשאי בעל בת קפה או מסעדה להחליט מי רשאי ומי אינו רשאי לסעוד במסעדה, והאם דדון יכולה לקבל פיצויים מבעל המקום?
כתבות נוספות שיכלות לעניין אותך:
על-פי הפרסומים בימים האחרונים, דדון נכנסה לבית קפה בתל אביב, ולטענתה חוותה השפלה בפומבי על רקע דעותיה הפוליטית, כאשר בעל המקום סירב לתת לה שירות, גידף אותה בפומבי, וסגר לה את הדלת בפנים.
עוד טענה דדון, כי כאשר שאלה את בעל בית הקפה למה הוא לא מכניס אותה, הוא השיב לה כי מדובר בעסק פרטי שלו ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
מנגד, גירסתו של בעל בית הקפה היא כי מה שתואר הוא לא מה שקרה בפועל, וכי דדון התבקשה לצאת מהמקום מאחר והתנהגה בגסות רוח ולטענתו קיללה והפריעה לפעילות במקום.
נתחיל בשאלה האם בעלי מסעדה רשאים לסלק סועדים רק על רקע השקפתם הפוליטית? אז ללא קשר לפרשת דדון, שעובדותיה טרם התבררו והוכחו, אפשר לומר כי נקודת המוצא היא שחל איסור על בעל עסק הפתוח לקהל הרחב להפלות בין לקוחותיו (כלומר, להחליט שלא לתת ללקוח מסוים להיכנס או לא לספק לו שירות), בטח שלא מחמת דעות פוליטיות או השתייכות מפלגתית כלשהי.
החוק המרכזי בסוגיה זו הוא חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שחוקק בשנת 2000, ונועד בעיקר בכדי להתמודד עם תופעת ההפליה, וליצור מנגנון יעיל עבור נפגעי הפליה באשר ליכולתם לתבוע פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק. פסקי דין רבים ניתנו מכוחו של חוק זה – על רקע הפליה בכניסה למועדונים מחמת גזע או לאום.
החוק הזה מגדיר את המונח "מקום ציבורי" כך: "כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסנייה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית".
כמו כן, חוק זה מגדיר את המונח שירות ציבורי כ"שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור".
כלומר, בכל הנוגע לעסקים כמו מסעדות ובתי קפה, אין ספק, כי הם כפופים לחוק איסור הפליה, מאחר והם מהווים מקום ציבורי. חשוב לומר, זאת ביגוד לטענת בעל העסק שטען כי בית הקפה שלו הוא מקום פרטי שבו הוא יכול לבחור את מי להכניס ואת מי לא.
זאת ועוד, הסעיף המרכזי במסגרת חוק איסור הפליה קובע, בין היתר, כי מי שעוסק במתן שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, "לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם".
עוד מובהר במסגרת החוק, כי אין זה משנה לעניין איסור ההפליה - באם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרות רווח, ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת השירות הציבורי או הפעלת המקום הציבורי, או בגין מתן הכניסה למקום הציבורי או בגין מתן השירות הציבורי.
לאור זאת, ככל וטענותיה של דדון יתבררו כנכונות, כומר, אם היא תוכיח כי בעל בית הקפה לא אפשר לה לשהות במקום בשל השקפתה הפוליטית, הרי שמדובר לכאורה בהפליה אסורה המנוגדת לחוק.
אבל מתי לא יראו בגירוש לקוח ממסעדה הפליה? במסגרת חוק איסור הפליה נקבעו מספר מצבים שעשויים לא להוות הפליה אסורה. כך למשל כאשר ההפליה מתחייבת מאופי או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, או כאשר הדבר נעשה על-ידי ארגון או מועדון שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים.
עוד מחריג החוק מקרים של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, וקובע כי כאשר אי ההפרדה תמנע מחלק מהציבור את השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי או את מתן השירות, היא עשויה להיות מוצדקת, בהתחשב בין היתר: "באופיו של המוצר השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה". באשר למתן שירות במסעדות ובתי קפה, הרי שברור הוא כי לא ניתן לטעון כי אחד מהחריגים הקבועים במסגרת החוק חל.
הפרת חוק איסור הפליה מהווה עוולה אזרחית
סעיף 4 לחוק איסור הפליה קובע, כי הפליה מהווה עוולה אזרחית, שבגינה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים של עד 50,000 שקלים. מדובר בפיצוי בלא הוכחת נזק, הדומה במהותו לפיצוי הקבוע במסגרת חוק איסור לשון הרע, מאחר וקיים קושי לעתים להוכיח נזק ממוני ומוחשי שנגרמו מההפליה, ולפגיעה בכבוד ובשוויון. לכן, לרוב בתי המשפט יבנו כל מקרה לפי אמות מידה אובייקטיביות.
האם מדובר בעבירה פלילית? סעיף 9 לחוק איסור הפליה קובע, כי העובר על חוק איסור הפליה, דינו קנס ששיעורו קבוע במסגרת חוק העונשין. כמו כן, בית המשפט רשאי להרשיע אדם בעבירה של הפרת האיסור על הפליה, ובנוסף על כל עונש אחר כולל הפסקת העיסוק בעסק המפלה, לכאורה, לתקופה שיקבע, ובלבד שמצא כי אותו אדם הורשע לפני מועד ביצוע העבירה האמורה, בעבירה לפי אותו חוק.
אז מי צריך להוכיח מה? במסגרת החוק נקבעו מספר חזקות, שבמידה והתובע מוכיח כי אחת מהן מתקיימות במסגרת הליך אזרחי, יראו בכך חזקה שהנתבע פעל בניגוד לחוק (כלומר, ביצע הפליה), אלא אם יצליח הנתבע להוכיח אחרת. חזקות אלה נועדו בעיקר על מנת להקל על התובע בהוכחת התקיימותה של הפליה, ובקושי בהוכחת הפליה, זאת באמצעות העברת נטלת ההוכחה על כתפי הנתבע.
אחת חזקות אלה קובעת, כי במקרה בו התובע הוכיח כי בעל מקום ציבורי מנע כניסתו למקום, בשל השתייכותו מפלגתית, נטל ההוכחה במקרה זה יעבור על הנתבע. בפרשת דדון לדוגמה, ככל שדדון תוכיח כי בעל בית הקפה מנע ממנה להיכנס לבית הקפה בשל השקפתה הפוליטית, יועבר נטל ההוכחה לבעל בית הקפה, שיהא עליו להוכיח כי לא מנע את כניסתה של דדון לבית הקפה או שאם מנע - לא עשה זאת על רקע דעותיה הפוליטיות. חשוב לציין בהקשר הזה כי בעל בית הקפה טוען כי לא הכיר כלל את דדון או את השקפותיה הפוליטיות.
אבל יש אחריות לבעל המקום ולמנהליו: חוק איסור הפליה קובע, כי מקום בו בוצעה עוולה של הפליה על-ידי חברה, תוטל אחריות בגינה גם על מי שהיה מנהל פעיל באותה שעה בחברה או שותף (למעט שותף מוגבל), או עובד בכיר בחברה האחראי על הנושא, אלא אם הוכיח כי העוולה עשתה שלא בידיעתו, וכי הוא נקט אמצעים סבירים בכדי למנוע אותה.
באילו עילות נוספות ניתן לתבוע? בחלק גדול מהמקרים, כאשר מוגשות תביעות מכוח חוק איסור הפליה, הן מוגשות גם מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן פרסום לשון הרע לא בהכרח צריך להיות בכתב, אלא יכול להיות גם בעל פה. כך למשל, במקרה בו נכנסתם למסעדה, ובעל המקום צעק בפומבי בפני כל סועדי המסעדה – כי אתם מתבקשים להסתלק, ניתן לטעון כי מדובר בלשון הרע, מאחר והדבר נעשה בפומבי, ועלול להשפיל אתכם או לבזות אתכם בפומבי.
עו"ד אהוד פאי הוא עורך דין בתחום האזרחי
