בתקופת הסגרים של הקורונה, כשכולנו היינו תקועים בבתים, נדב נובל ודניאל תור נובל, המוכרים יותר בשם "נדב ודניאל" כיכבו בפריים טיים. הם הגיעו למקום השלישי, בתוכנית הריאליטי "MKR - המטבח המנצח", והם רק בני 31 וכבר הספיקו לכבוש את הקהל עם הסיפור המקורי של נדב, שגדל במשפחה של חקלאים בערבה שמגדלים פלפלים, והפך לחברם הטוב של הפועלים התאילנדים של ההורים.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
אבל עכשיו הם גרים ברעננה, הורים לשני ילדים, והם פותחים מסעדה חדשה על חוף הים של תל אביב וחושבים בגדול, כמו שרק זוג צעיר יכול לחשוב.
"תוכנית ריאליטי היא קיצור דרך, היא לא פסולה, אבל מבטיחה הצלחה. לנו הייתה חוויה מדהימה", אומרת דניאל, שהייתה בהריון הראשון שלה בזמן הצילומים. "בהתחלה היינו צריכים לבקר את הארוחות של המתמודדים האחרים וזה היה נורא קשה. גם עם העדויות האישיות בצילומים (טסטמוניות, א"ק) היה קשה. לקח שעות עד שהוצאנו מילה. בהפקה כבר הספידו אותנו אנרגטית וניסו 'להעיר' אותנו, אבל כשהגענו לאולפן פרחנו ועפנו. אנחנו עדיין בקשר עם חיים כהן ורותי ברודו, הם מלווים אותנו, ונתנו לנו השראה. רותי אישה באמת יוצאת דופן. חיים אמר לנו כל הזמן לשמור על האותנטיות שלנו".
אבל בסוף לא זכיתם. התבאסת?
נדב: "לא התבאסנו. הייתי הכי מרוצה בעולם. מקום שלישי התאים לנו. זה היה נכון. לא התמרמרנו. הרגשנו מעולה".
אבל אז, מיד אחרי התוכנית וגם בלי מקום ראשון, נדב ודניאל הוצפו בהצעות עבודה. לתהילה היה גם צד נוסף - בבקשות סלפי וסרטוני ברכה ("הגשמנו משאלה לחולת סרטן שביקשה לחגוג אצלנו את סיום הטיפולים, וזה מאוד ריגש אותנו"). בקורונה הם פתחו פופ-אפ משלוחים בליווי של יובל בן נריה ("הוא ה-מנטור. הוא בית ספר מדהים ומקצועי שהעניק הרבה כלים. מתחת לחזות הפולנית הקשוחה יובל רך מאוד"). אחרי זה הם הובילו מסעדה תאילנדית כשרה במלון דן קיסריה, פופ-אפ שפעל בקיץ האחרון.
עכשיו, הם חברו לחלק מבעלי "קבוצת אירופה" והתמקמו במסעדה של חוף פרישמן בתל אביב, "קוקו תאי", והם כאן כדי להישאר ("יש בנו משהו שרוצה להשתקע. מרגישים בשלים לפתוח מסעדה ולהקים אותה מאפס"). ולא, הם לא רואים את עצמם משתתפים בריאליטי נוסף.
מסעדות חוף ידועות בתמחור הגבוה ואף המופרז. מה הגישה שלכם לזה?
דניאל: "חשוב לנו להיות הוגנים. המטרה שהלקוחות יעשו שרינג ובערבים, סועד אמור לצאת עם חשבון של 200-250 שקל, כולל אלכוהול. אני אהיה יותר בפס הקר ואחווה את הלקוחות ונדב ינהל את הפס החם".
עומר מילר הגיש ב"קאליפסו" ששכנה בחלל בו השתקעתם, צלחת פירות ב-190 שקל. זה עשה הרבה רעש וכותרות בקיץ 2017. כמה עולה צלחת פירות אצלכם?
דניאל: "לא יהיה דבר כזה כאן. בצהרים אנו מגישים צלחת פירות יפה ב-92 שקלים שתואמת את הפוד קוסט. בערב נגיש קינוחים של הקונדיטורית המדהימה גל שטיין. לא רצינו להביא עוד פעם טפיוקה ובננה לוטי, והעדפנו לצאת מהקופסה".
בשלבי ההשקה "קוקו תאי" (הפועלת במתחם החדש "קוקו ביץ'") פתוחה בשעות הערב, אבל מי שיעבור בשעות הבוקר והצהרים וירצה לנשנש מול הגלים ימצא מה לאכול, כולל ארוחת בוקר תאילנדית.
"התפריט הכתוב גם בתאית והטעמים שלנו מסורתיים. כך גם התבלינים והטכניקות, אבל יש לנו השפעות עכשוויות", מסביר נדב. דניאל, היא הדברנית מבין שניהם ועל הפלור היא מתנהלת עם האורחים ומסבירה על המנות, בעדינות ובצניעות. "יש לנו אומץ להביא מנות כמו הקארי המעושן שלנו שאנחנו מגישים עם דג נא טרי, למרות שבתאילנד אין דגים נאים. דוגמה נוספת היא טרטר שרימפס. גם את נקניקיית הבשר המוכרת מהשווקים אנחנו עושים בדרך קצת שונה ומוסיפים לזה רליש פלפלים. חלק מהמנות אנחנו עושים בדרך שתהיה נעימה יותר לחיך הישראלי. למשל הנאמס גאי תאי – זו מנה מסורתית עם כבדי עוף, שגם הכנו בתוכנית, שמנו כאן במעטפת שתתאים לחיך המקומי אבל היא עדיין שומרת על אותנטיות".
למה בעצם?
נדב: "המנה המקורית מעולה, אבל אנשים נבהלים מהמרקם שלה. לקח לנו הרבה זמן לפצח איך להנגיש אותה לישראלים, ובסוף מצאנו פתרון".
אני רואה שפירות ים הכנסתם לתפריט, אבל חזיר דווקא לא. למה?
דניאל: "חזיר זה פחות נכון לים. אמנם החזיר נוכח במטבח התאילנדי, אבל הרגשנו שאנשים לא מעוניינים בו ושזה לא מתאים להם. העדפנו ללכת על דגה טרייה ופירות ים, שהולכים עם החום של הקיץ".
אתם ידועים בחיבה שלכם למנות לוהטות ובוערות, כיאה למטבח התאילנדי, אז מה מדד החריפות כאן?
נדב: "בהרצה למשפחה ולחברים אנשים קמו מהשולחן עם דמעות מרוב חריפות. הבנו שמסעדה זו לא תוכנית טלוויזיה, וכשאתה פוגש קהל רחב אתה צריך להתאים את החריפות לסיטואציה".
דניאל: "הם ממש נשרפו ובאו אלינו בוכים. אבל אנחנו מתחשבים בלקוחות ורוצים לשמח אותם, אז יש אפשרות להנמיך קצת את החריפות, למשל בסלט השייטל בגריל פחמים. אבל עדיין התפריט מציע הרבה מנות חריפות".
ואיך זה יעבוד בבוקר?
דניאל: "ארוחות הבוקר יהיו רגועות, בסופו של דבר אנשים לא רוצים הפגזות על הבוקר".
גישה פחות כוחנית
צריך אומץ לפתוח מסעדה תאילדית במרחק זריקת אגוז קוקוס מהמסעדה הוותיקה "בית תאילנדי", שגם היא מגישה מטעמים מחבל איסאן, האזור הצפון-מזרחי של תאילנד. צריך הרבה אומץ לפתוח מסעדה תאילנדית במיקום הספציפי הזה - בחוף פרישמן בתל אביב כי המסעדה תתפרש בקרוב גם לחוף ומעניין יהיה לראות איך ימכרו שם סום טאם לאנשים שיבקשו שניצלונים וצ'יפס.
אבל נדב ודניאל לא עוצרים שם: לצד מנות מאיסאן ("מטבח חריף, נועז, עשיר, פראי, עשבי בטעמים. הוא או מבושל מאוד או חי מאוד"), ב"קוקו תאי" הם מציעים גם מנות מדרום תאילנד כמו קארי מסמאן בעבודת יד ולברק עטוף בעלי בננה. "הדרום הרבה יותר רגוע בטעמים", מעידה דניאל, "הרבה מנות גריל ודברים מטוגנים".
החודש, מבקר המסעדות של ynet+ תקף מסעדה תאילנדית תל אביבית חדשה מאחר שהכריזה שלא מוכרים שם פאד תאי. אתם מוכרים פאד תאי?
דניאל: "בעל המסעדה הוא בחור נהדר, אנחנו מכירים אותו, וכל הכבוד לו. בסוף כל אחד צריך לעשות מה שנכון לו. אנחנו יכולים להבין אותו, אבל זה לא מתאים למסעדה שלנו. כשפתחנו את פופ-אפ המשלוחים בקורונה עם השף יובל בן נריה אמרנו לו שלא יהיה פאד תאי אצלנו, כי זה לא מספיק אותנטי – פאד תאי פחות אוכלים באיסאן, זה משהו שהתיירים המערביים אוכלים בשווקים במרכז המדינה, ורצינו שיכירו מנות פחות מוכרות. אבל ל'קוקו תאי' כן הכנסנו פאד תאי עם שרימפס, עם עוף או עם טופו, בגלל שמשהו בנו התרכך. אני חושב שחשוב לבוא עם גישה פחות כוחנית. אבל זה בטח לא אומר שאם אנחנו כן מגישים פאד תאי אנחנו פחות אותנטיים".
התאילדנית החדשה נמצאת גם מרחק צעדים ספורים ממתחם "גרקו" (שנמצא סמוך), הכולל מסעדה יוונית, אוכל רחוב ומעדנייה. משהו טוב עובר על האזור מבחינה קולינרית, עם זה אין ויכוח, אבל ימים יגידו איך יאכל את זה קהל המתרחצים. "לא פתחנו גוגל מאפס ובדקנו מי ליד מי", אומר נדב, "בית תאילנדי' היא מוסד, האורות והתומים ואין לנו כוונות להתחרות בו. אנחנו צועדים בדרך אותה יריב מלילי חרש וסלל" - דימוי שיאה לחקלאי שגדל במושב פארן בערבה, ומוסיף: "יריב חינך ולימד את כל הארץ מה זה לאכול אוכל תאילנדי".
דניאל: "לא מפחיד אותנו לפתוח מסעדה תאילנדית ליד 'בית תאילנדי'", מתעקשת דניאל להסביר. "אם אפעל מפחד, כנראה שעשיתי משהו לא טוב. לא צריך להשוות בינינו. אנחנו מביאים משהו שלנו. היו לנו כל מיני הזדמנויות לפתוח מסעדה בתל אביב, וכשהציעו לנו לפתוח בחוף זה דיבר אלינו. נכון, 'בית תאילנדי' מאוד קרובה אלינו, אבל תל אביב קטנה והכול קרוב".
השניים פותחים את "קוקו תאי" בעודם מגדלים שני ילדים קטנים: גפן בת השנתיים ("כשהייתה בת שמונה חודשים כבר אכלה תבשיל אטריות שעועית עם פלפל שחור") ונועם בן הארבעה חודשים. "אני אמא שמאוד מחוברת לילדים. נדב יותר פולני והוא מכסה את הילדים וסוגר חלונות. קם איתי בלילות. בלי המשפחה שלנו לא הינו יכולים לפתוח מסעדה", היא אומרת.
ואיך כל זה יעבוד בוייב של תל אביב? השנים מודעים לדימוי הסחי המתקתק שיצא להם בתוכנית ולצחוקים שהם עוררו. "עד היום מסתלבטים עלינו ברחוב, בגלל שקראנו אחד לשני: 'מאמי' ו'מאמוש'. נדב קורא לי גם 'בורי לאב'. אפילו בתאילנד ברחוב צחקו על ה'מאמי' שלנו ובאחד הדוכנים שמעתי פתאום מישהו מחקה אותנו. אנחנו מאוד קיטשים במובנים מסוימים. וכן, נכון, אנחנו סחים", מצהירה דניאל.
נדב הוא בן זקונים למשפחה של חמישה בנים ("הורי חשבו שהם סגרו את הבסטה עם ארבעה ילדים ואחרי שבע שנים הגעתי במפתיע"). בילדותו היה מתרוצץ בשדות הפלפלים של הוריו בערבה, והתיידד עם הפועלים התאילנדים. "גרנו במציאות שבה חמישים אחוז מהתושבים במושב הם תאילנדים. שליש מהמכולות בסביבה זה מוצרים ייעודים מהמזרח. כבר מגיל צעיר נמשכתי לטעמים העזים, לריחות ולחריפות של המאכלים האלה, אם זה קציצות מיוחדות, תבשילים של עוף וקינמון, אוזני חזיר, סלטי עשבים, שהכינו הפועלים בהפסקות האוכל כשעבדנו יחד בשדות. הם עניינו אותי יותר מהסנדוויץ' שהבאתי מהבית. המשפחה שלי נהגה לאפות לפועלים עוגות יום הולדת והם עפו על שוקולד, והפועלים התאילנדים צלו עופות בגריל או הכינו כיסונים וקראו לנו לבוא. תמיד היה דיאלוג של אוכל".
דניאל בעלת תואר שני בפוטותרפיה – תרפיה דרך צילום גדלה ברעננה. בת זקונים למשפחה של שלוש בנות. השניים הכירו לפני שמונה שנים כשלמדו במכללת ספיר. "פתחתי דוכן עם אוכל תאילנדי ביריד גיוס כספים בשדרות ולידי דניאל פתחה דוכן תמונות וכרטיסי ברכה", משחזר נדב. "כשראיתי אותה החסרתי פעימה. היה חשמל באוויר. אמרתי לשותפי בדירה ולחברים שפגשתי את אשתי לעתיד. זמן קצר לאחר מכן עברנו לגור יחד בקיבוץ דורות ופתחנו עסק אירועים פרטיים של אוכל תאילנדי". ב-2019 השניים נישאו בחוות האנטילופות במדבר.
"גם אני וגם דניאל נראים קצת כמו שניים מעולם אחר, אבל זה היופי שלנו", מסכם נדב, "צוחקים עלינו שאנחנו לא מכירים מושגים ומסעדות שכל תל אביבי מכיר. שמתי לב גם שהתל אביבים מאוד ציניים, ואני גם לא מדבר מהר כמו התל אביבים. אומרים שאנחנו שונים בנוף המסעדנות".
