ניהול מסעדה זה עסק מורכב לכל אחד - עבודת הכפיים הסיזיפית, הבירוקרטיה, המחסור בעובדים - ועל אחת כמה וכמה אם אתם נמצאים לבד בארץ חדשה, מתקשים עם השפה וגם מגדלים ילד קטן לגמרי לבדכם. אבל כל אלה לא מנעו מטיגיסט גברו להסתכל לקושי בעיניים, ללמוד להתמודד עם הפחדים ולפתוח מסעדה אתיופית משלה - כנגד כל הסיכויים.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
גברו (24), פרודה ואם יחידנית, עלתה לישראל מאתיופיה לפני שמונה שנים ומצאה את עצמה מגדלת לבדה את בנה בן ה-6 מאז שהיה בן שבעה חודשים, כשרוב משפחתה חיה באתיופיה.
לפני כשלוש שנים החלה גברו לעבוד במסעדת אינג'ירה בהרצליה, אך כעבור מספר חודשים, כשמנהל המסעדה החליט לעזוב וכשבפניה לא היו הרבה אפשרויות תעסוקה אחרות, היא נכנסה לניהול העסק בעצמה ולמדה לעשות זאת על הדרך, בדרך הקשה.
טיגיסט גברו: "אני מתביישת בסיפור שלי אז אני לא מדברת עליו עם הלקוחות. לפעמים אני מקנאה כשאני רואה שמסעדות מעלות תמונות עם לקוחות, קשה לי אפילו לבקש להצטלם איתם. אני רוצה לבקש אבל קשה לי"
"אני פרודה ומגדלת לבד את הילד שלי", מספרת גברו, "בהתחלה לא כל כך הבנתי עברית, גרתי עם חברה ועם הבן שלי בהרצליה ועבדנו שתינו כקופאיות במשמרות. בזמן שלא עבדנו, היינו מתחלפות בשמירה על הילד. אחרי כמה חודשים החברה עזבה, לא היה לי מספיק כסף לשלם לשכר דירה ולא יכולתי להמשיך לעבוד בקופה בגלל שהייתי צריכה להיות עם הילד.
"הלכתי למסעדה אתיופית חדשה אז ודיברתי עם הבעלים. הוא אמר לי שאני יכולה לעבוד ולחזור הביתה בערב ושאם אין ברירה אני אוכל גם להביא את הילד לעבודה, אז התחלתי לעבוד במסעדה".
במשך מספר חודשים עבדה גברו במסעדה ועשתה הכל לבדה - מהבישול וההגשה ועד שטיפת הכלים, עד שבעל המסעדה החליט למכור את העסק. על אף שלא היה לה שום ניסיון בניהול עסק וגם לא שליטה חזקה בעברית, החליטה גברו בצעד אמיץ לקחת הלוואה מהבנק ולקנות ממנו את העסק כדי שתוכל להמשיך לעבוד. כל זה היה ב-2020, ואז על כל הקשיים המוכרים של פתיחת עסק, הצטרפה גם הקורונה.
"בקורונה התחלתי לעבוד עם משלוחים והיה לי קשה כי עדיין לא הכירו את המסעדה", מספרת גברו, "בגלל שהעסק היה קיים פחות משנה, לא הגיע לי אפילו מענק עבודה וזה עשה לי בלאגן. כשנמשכה הקורונה קיבלתי מענק כדי להרים את עצמי, התחלתי לעבוד ועם הזמן הכנסתי מישהו שיעזור לי, כי ברגע שמשהו קורה, אני עדיין צריכה למצוא סידור לילד".
את כל זה את עושה כשאת לבד בארץ עם הילד?
"כל המשפחה שלי חיה באתיופיה ורק אני פה לבד עם הילד. אני גם עוזרת למשפחה שנמצאת שם ושולחת להם כסף. את הכל אני עושה במסעדה לבד. אני פוחדת שאם אני אכניס עוד עובד, אולי לא אוכל לשלם לו. בהתחלה לא ממש הייתי מתפרנסת מזה אבל בגלל שזה התאים לי עם השעות שאני צריכה להיות עם הילד אז נכנסתי לעסק".
איך למדת לבשל?
"כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה יוצאת מהבית בערב כדי לעבוד ואני הייתי מבשלת לאחים שלי ולבני הדודים שגרו איתנו. אני אוהבת לבשל והעדפתי את זה מאשר לסדר את הבית. כשהקמתי את המסעדה לא ידעתי כלום, לא ידעתי מה זה רואי חשבון ומס הכנסה. מה שהייתי מבשלת בבית זה מה שאני מבשלת במסעדה, אותו האוכל. אני מאוד אוהבת לבשל ואני מכינה את האוכל האתיופי ככה שיתאים לכל הלקוחות.
"אין לי כמעט לקוחות אתיופים, רק עשרה אחוזים מהלקוחות הם אתיופים, אז אני מכינה את האוכל פחות חריף ממה שהוא במקור. אנשים אוהבים את האוכל וחוזרים ויש ביקורות טובות. רוב הלקוחות אלה אנשים שעובדים בסביבה או מזמינים, יש כאלה שבאים גם מרעננה ומכפר סבא ויש כאלה שמגיעים מרחוק בגלל שראו את הביקורות בגוגל או שמעו מהמשפחה".
למה האוכל האתיופי לא פופולרי בארץ כמו מטבחים של עדות אחרות?
"האוכל האתיופי התחיל להתפתח בארץ רק בשנים האחרונות כשאנשים התחילו להיפתח אליו יותר. עד אז לא הכירו את האוכל, רק ידעו שאוכל אתיופי זה חריף. עכשיו כבר מכירים את המטבח האתיופי. בגלל שהלחם ללא גלוטן, חלק מהלקוחות מספרים לי שהרופא שלהם שלח אותם לאכול אינג'רה".
איך זה לנהל לבד עסק בתור אם יחידנית?
"זה קשה, אבל אני שמה את הדברים הקשים בצד. קשה לי לנהל חשבונות והוצאות, קשה לי לדעת מה מגיע לי ואיך לנהל. במטבח דווקא לא כל-כך קשה. ויצ"ו עוזרים לי קצת ויש אנשים שאני מתייעצת איתם כשאני לא מבינה משהו. כשיש לך עסק אי אפשר לקבל עזרה מהמדינה, מסתכלים לך רק על ההכנסות אז מבחינתם לא מגיע לי שום דבר. הפסקתי לבקש.
"הילד נמצא פחות במסעדה. יש לי חברה שנמצאת בבית ועוזרת לי וגם יש לו מועדונית שהוא נמצא בה עד אחר הצהריים. אני פותחת את המקום ב-12:00 וסוגרת ב-22:00 בלילה. בערב אני משתדלת להיות עם הילד ובמיוחד בשישי שבת. כל היום אני מנסה להתמודד. לפעמים אני חושבת שאני חייבת להכניס עובד נוסף שיוכל להיות במסעדה עד הערב, אבל עדיין אין מספיק עבודה בשביל שאני אעסיק עוד מישהו. יש עבודה יום כן, יום לא".
הלקוחות שמגיעים אליך מכירים את הסיפור שלך?
"אני מתביישת בסיפור שלי אז אני לא מדברת עליו עם הלקוחות. לפעמים אני מקנאה כשאני רואה שמסעדות מעלות תמונות עם לקוחות, קשה לי אפילו לבקש להצטלם איתם. אני רוצה לבקש אבל קשה לי כי אני מתביישת, אני חוששת שיגידו לי שהם לא רוצים".
ואיך מתייחסים בעדה האתיופית לאישה שמנהלת מסעדה לבד, מפרגנים לך?
"אם הייתי פותחת חנות רגילה היו אומרים 'וואו', אבל מסעדה זה דבר רגיל מבחינתם. כמו שאתיופים רואים את זה, כל אחד יכול לפתוח מסעדה באתיופיה, אז אף אחד לא אומר 'כל הכבוד, איך הצלחת בשש שנים'. הלקוחות כן מפרגנים לי, אבל אצלנו בעדה עסק זה כלום. מעטים אמרו 'איך הצלחת לפתוח מקום', אלה אנשים שיודעים כמה קשה זה. אחרים חושבים שלפתוח מסעדה זה רק לקנות מקרר ולמלא אותו בשתייה, אבל המציאות כל כך רחוקה מזה.
"יש מספיק אנשים שמפרגנים, יש לקוחות שמופתעים שזה העסק שלי ושואלים אותי בת כמה אני. כשאני אומרת להם שאני בת 24 ושיש לי ילד, לא מאמינים לי. אומרים לי 'בגיל 24 הייתי עדיין אצל אמא שלי'. אצל האתיופים כל אמא מכינה אינג'רה בבית, אז הם לא חושבים שזה סיפור. גם אני חשבתי בהתחלה שלפתוח מסעדה זה כמו לפתוח בית עם מקרר וכיסאות וזהו. הם לא יודעים כמה עבודה זה, הם לא יודעים שיש הרבה חשבונות לשלם והוצאות והכנסות, הם חושבים שזה קל. מבחינתם מסעדה זה משהו שנמצא כבר בבית שלהם יום-יום".
איך למדת את כל הצד העסקי של ניהול מסעדה?
"לא ידעתי כלום. הייתי רואה את המנהל שלי שסוגר קופה אחרי שבישלתי וניקיתי ועשיתי הכל כל היום, והוא רק בא לסגור קופה ומרוויח. הוא לא כל-כך הבין את העסק. כל דבר בהתחלה היה לי חדש ולא ידעתי מה עושים ואיך מתמודדים. בזכות המסעדה גם למדתי עברית, ומאז שפתחתי את העסק העברית שלי השתפרה.
"פעם הייתי הולכת למשרד ממשלתי ולא מצליחה להסביר את עצמי ומתחילה לבכות. כשהיו מדברים איתי הרגשתי שיודעים יותר ממני, גם אם זה סתם מישהו שלא מכיר כלום, רק כי הוא מבין עברית. עכשיו אני מרגישה שאני חזקה כי אני עובדת לבד ועזרתי גם למשפחה שלי באתיופיה. אני מאושרת, זה כמו בית ספר בשבילי המסעדה הזאת. זה הלימודים שלי.
"הוצאתי רישיון נהיגה, כל מה שאפשר ללמוד ולעשות אני לומדת בעסק שלי. למדתי הכל לבד ובדרך הקשה. פתאום אמרו לי שצריך לשלם על השימוש במוזיקה, עד אז חשבתי 'מה זאת אומרת, זה מהטלפון שלי והוויפיי שלי'. סיפרתי את זה לשכן שלי שהסביר לי שחייבים לשלם אחרת אני אקבל קנס ואז הבנתי והתחלתי לשלם. כל פעם אני לומדת ברגע שמגיע עניין חדש. החלום שלי זה להתפרנס, לפתוח סניפים, שאני אצליח ואלמד ואעשה גם קייטרינג ואוכל למסעדות אחרות. וגם שהמסעדה שלי תתפתח ושעוד אנשים יכירו".
הבן שלך מביע עניין בעבודה במטבח גם?
"ממש לא, הוא לא נוגע בכלום. אפילו אם הוא בטעות עובר ונוגע במשהו על השולחן הוא אומר לי 'אמא, התלכלתי'. אני לא מכניסה אותו למסעדה כי אני רוצה שהוא ילמד ויעבוד בעבודה טובה ולא בעבודה פיזית. אם הוא יאהב את זה אז בסדר, אבל הייתי מעדיפה שיהיה לו משהו טוב יותר מזה".
אינג'ירה, בן גוריון 15 הרצליה
