קלוז אפ: דוד טור הוא מלך מקומות הבילוי של תל אביב
(צילום: מתן טורקיה, חגי דקל)
הוא היה האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר בתחום על חיי הלילה בתל אביב, כשהחזיק מועדונים סוערים ומצליחים כמו הברקפסט קלאב והחתול והכלב, אבל בשנים האחרונות היזם דוד טור חי בסרט אחר. אם יצאתם בעשור האחרון לבילוי כלשהו בעיר הגדולה, סיכוי גדול מאוד שביליתם באחד מהמקומות שלו - מקפה אירופה דרך ההמבורגריה של סוסו אנד סאנס ועד המסעדה של חוף פרישמן. רוצים להתחיל למנות את המקומות שהוא פתח בשני העשורים האחרונים בתל אביב? בהצלחה עם זה, אנחנו נשברנו בערך באמצע.
בימים אלה, טור מקים מתחם בילוי חדש ומבטיח בר בן שתי קומות בלב רחוב נחלת בנימין בשם AKA44, ונראה שהקנאות לחיים הפרטיים שלו הולכת ומתפוגגת לאיטה. והסיפור הוא הרבה יותר מרתק ממה שהוא נראה.
אם צריך לסמן נקודת התחלה לקריירה של טור היא ללא ספק פתיחתו של בר הלנסקי בתל אביב בתחילת שנות האלפיים. הבר ששכן למרגלות מגדל שלום, היה גם המגה בר הראשון בארץ. עד לפתיחתו של הלנסקי אף אחד לא שמע את השם דוד טור, למרות שהיו כבר אז בבעלותו שני מקומות בילוי קטנים. מהרגע שבו הלנסקי (שלו קרא על שם המאפיונר היהודי מאיר לנסקי) נפתח, טור הפך כמעט בן לילה למטאור בשמי עולם הבילוי.
בעוד הקולגות שלו ניצחו על חיי הלילה בתל אביב במשך שנים ארוכות, טור היה הילד החדש בשכונה והראה לכולם איך עושים חגיגה אמיתית - וגם כסף. אז מה אם הייתה אז אינתיפדה, מצבי קיצון כדוגמת זה היו בשבילו רק אתגר. עד היום נמנים עם חבריו הקרובים רבים מקרב אנשי הלילה והקולינריה ובהם אורי שטרק ורונן מיילי (שהיה גם שותף שלו במועדון החתול והכלב).
טור היה חצוף וגם נשאר חצוף. מי שסיקר את התחום באותן שנים, יכול היה לראות בבירור איך הוא התחיל למשוך תשומת לב מהתקשורת. פעם אולי הייתה לו בעיקר תעוזה, והיום יש לו גם כסף, והרבה. לאורך השנים הוא מעולם לא ניסה להתנחמד עם אף אחד, ועד היום הוא לא אומר שלום למי שלא בא לו. מעגל החברים שלו מורכב לרוב מקולגות, משותפים ומעובדים שלו בעסקים. כמעט בטוח שאם לא היינו מספרים לכם שהוא אדריכל בהשכלתו (בעל תואר בארכיטקטורה מאוניברסיטה באנגליה), לא הייתם מצליחים לנחש את זה עליו.
אבל טור הוא אדריכל גם בנשמתו, וזה היתרון היחסי שיש לו על יזמים אחרים בתחום. את כל המקומות שלו הוא מעצב בעצמו - החל מהחתול והכלב וכלה במתחם הבילוי החדש AKA44 - שני מקומות שמחולקים לשלוש חוויות בילוי שונות - בר יין עם מרפסת נהדרת בקומה העליונה (אותו מפעילים שמוליק קולטון ויונתן רוטנברג), בר קוקטיילים בכניסה (אותו מפעילים יובל סופר ודן קרייצר) ועוד חלל שמחובר להכל שמתפקד על תקן המסעדה, שבה שני השפים אלון פלד ואביב כהן.
לראיון, שהתחיל בשעות היום ונגמר מתישהו בלילה, הוא מגיע במכנסיים קצרים ונעלי אצבע, אולי לא הלוק שהיית מצפה לפגוש ממסעדן ואיש עסקים, אבל כנראה שככה זה כשאתה פועל בשכונת המגורים שלך, אתה כבר לא בדיוק יודע מתי העבודה נגמרת ומתי מתחילים החיים - וההפך.
"אורגיות וסמים? הכל שמועות"
חיי הלילה בתל אביב מלאים בסקס, בסמים וברוקנרול. הרבה רוקנרול. כל בליין יודע את זה, אף אחד לא באמת מנסה להסתיר את זה, וזה לא שונה בהרבה מכל סצנת חיי לילה בערים גדולות אחרות בעולם: התורים הבלתי נגמרים לשירותים, האווירה הסליזית והחרמנות שבאוויר, הם רק חלק מהתמונה הגדולה. וכן, כולם יודעים את זה וגם דוד טור יודע את זה.
"אורגיות וסמים? הכל שמועות", הוא מצהיר וממהר לסלק כל סיכוי להמשך דיון בנושא. או כמו שאומרים - מה שהיה בחתול והכלב נשאר בחתול והכלב. אבל טור (49 עוד מעט) כבר ממש לא שם: בשלוש השנים האחרונות הוא מגדל לבדו שני ילדים קטנים - הגדול בן 9.5 והקטן בן 3.5. אמא שלהם עברה לגור בקוסטה ריקה, ועכשיו הוא גם אבא וגם אמא. הפיכתו לאבא והשינוי הגדול בעקבות זה בחיים שלו, היה כנראה גם הוא אחד הדברים שמשכו אותו החוצה מחיי הלילה, וקרבו אותו, צעד אחר צעד, לטייטל "מסעדן".
זה התחיל עם הבר-מסעדה "קפה אירופה" ששוכן בשדרות רוטשילד בתל אביב, והמשיך עם בית הקפה "דא דא ודא" ומסעדת השף בר א-וין (של השף ענב אזגורי). השניים האחרונים נסגרו מזמן. אחרי זה גם היה את בית הקפה-מסעדה "קפיטריה" בקניון TLV, שיפודי אירופה, פצה סבא, ולפני כשש שנים הוא הקים את רשת ההמבורגרים "סוסו אנד סאנס", שכבר לא נמצאת בבעלותו. מאותו שלב כבר היה ברור שטור ממשיך להתפתח לכיוון מסעדות, בתי קפה וברים, ומשאיר את עולם המועדונים מחוץ לביזנס.
בדרך הוא פזל גם לעולם של חופי הים וכיום הוא מחזיק בשני חופים - האחד במנדרין בצפון תל אביב והשני בחוף פרישמן - שם, באותו חלל ששימש את מסעדת קאליפסו שאותה הקים יחד עם השף עומר מילר, נמצאת כיום מסעדה נוספת שלו - "קוקו תאי" של השפים נדב ודניאל.
אבל נראה שהטוויסט הגדול באמת בעלילה של טור התרחש דווקא בקורונה: בזמן אחד הסגרים הראשונים, כשכל עולם המסעדנות והבילוי היו בסגר מוחלט שזעזע את כל היזמים בתחום, טור דווקא הריח הזדמנות. ההזדמנות הזאת חיכתה לו ברחוב נחלת בנימין. טור עקב מקרוב אחרי ההתפתחות של הרחוב, הוא ראה איך מלונות בוטיק צצים בו על ימין ועל שמאל, וכמו איש עסקים חד הוא כבר הבין שזה הולך להיות הדבר הבא של תל אביב - קרוב לרוטשילד, קרוב לשוק, קרוב לאלנבי - והכי חשוב מבחינתו - קרוב הביתה וקרוב לילדים. טור, שידע על תוכניות העירייה להפוך את הרחוב המנומנם הזה למדרחוב בשעות הערב, שכר לא פחות משבעה מקומות ברחוב, במחירי קורונה, מה שאומר במילים אחרות ב"גרושים".
צריך ביצים ממש גדולות בשביל להמר על כל כך הרבה מקומות בתקופה כל כך לא ברורה. אבל לטור היה את התעוזה, את החזון וגם את הכסף והוא פתח ברחוב נחלת בנימין את מפגש אסי (על שמו של אסי דיין, מי שהיה אחד מחבריו הקרובים ופרטנר לבילויים), את פיצה הר סיני, את הבר באום, את ההמבורגריה לוקאל ועוד שני מקומות נוספים שנמצאים בימים אלה בהקמה.
הריאיון המלא בסרטון בראש הכתבה
