כשליש מהמזון המיוצר בעולם נזרק לפח או לא נאכל. גם בישראל הנתונים דומים, ולפי דו"ח אובדן המזון של ארגון לקט ישראל והמשרד להגנת הסביבה כ-2.5 מיליון טון מזון נזרקים בשנה - כ-35% מהיקף ייצור המזון המקומי בישראל. כל יום, מזון במשקל של 6000-7000 מכוניות פשוט נזרק לפח.
אובדן המזון מתרחש בכל שרשרת הייצור והצריכה, החל מחקלאים ומגדלי בקר ודגים, דרך טיפול ואריזה, הפצה ותחבורה, רשתות השיווק, מוסדות, מסעדות ועד המשבצת כל אחד מאיתנו – הצרכן הפרטי. הנתון המדאיג, או אולי דווקא המעודד, הוא שהצרכנים הפרטיים הם הבזבזנים העיקריים ואחראים לכ-43% מסך האובדן. כן, זריקת המזון בבתים גדולה יותר מהזריקה בצה"ל, במלונות ובמסעדות.
כמויות אוכל אדירות נזרקות בבתים, וישראל מדורגת במקום השלישי בבזבוז מזון מבין מדינות ה-OECD. כל אחד בישראל זורק כ-100 ק"ג מזון בשנה. השכנה יוון נמצאת במקום הראשון עם 142 ק"ג מזון לנפש שנזרק בשנה, אחריה אוסטרליה עם 102 ק"ג וישראל, כאמור, במקום השלישי. במקום הרביעי שכנה נוספת שלנו - טורקיה עם 93 ק"ג מזון לנפש.
אזז למה בכלל כדאי לכולנו לצמצם את בזבוז המזון בבית ולמה כדאי לנו להפסיק לזרוק כל יום אוכל? ישנן כמה סיבות:
פשוט כדי לחסוך כסף - אם כסף מעניין אתכם, אז אל תדאגו, אתם לא לבד: חסכון כלכלי נמצא כמניע החזק ביותר לשינוי התנהגות הבזבוז. משק בית ממוצע בישראל זורק מזון בשווי 300-700 שקל בחודש, שזה 3,600-8,000 שקל בשנה.
ההשערה היא שבגוש דן ובמשפחות שבהן 2-3 ילדים, הסכומים יכולים להגיע גם ל-1,000 שקל בחודש. בימים בהם יוקר המחייה בישראל מרקיע שחקים, צמצום בזבוז מזון בבית יכול להוביל לחסכון כספי של אלפי שנים בשנה.
בשביל ההרגשה הטובה - הסיבה השנייה להפסיק לזרוק אוכל לפח היא שזה פשוט גורם לנו להרגשה לא נעימה - המחשבה שאנשים רבים יכלו להנות מהאוכל שאנחנו זורקים, הרבה יותר מאשר הפח שלנו, מטרידה. אנחנו חיים בעולם שבו יש מספיק אוכל להאכיל את כל תושבי העולם, אבל עדיין קרוב ל-800 מיליון אנשים חיים בתת תזונה וברעב.
גם בישראל, כ-2.5 מיליון טון מזון נזרקים בשנה, ולמרות זאת על פי דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת ישנם מעל ל-2.5 מיליון נפשות בישראל שחיות בעוני וברעב.
למען הסביבה - הסיבה השלישית קשורה למשבר האקלים: אם אתם כל הזמן שומעים על זה ולא באמת יודעים מה לעשות עם זה, אז התשובה היא קלה - פשוט תפסיקו לזרוק אוכל. למה? כי למערכת המזון שלנו בכלל ולבזבוז מזון בפרט יש השפעה ישירה על משבר האקלים ועל סך פליטות גזי החממה.
למרות שנדמה לנו ששקית הזבל פשוט נעלמת, בתכל'ס היא לא, והאמת היא שכ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת, מה שמייצר כמות ענקית של גז מתאן שגורם לכך שבזבוז מזון אחראי ל-10% מסך פליטות גזי החממה. תאמינו או לא, אבל אם בזבוז מזון היתה מדינה, היא היתה המדינה השלישית המזהמת אחרי סין וארה"ב.
תשכחו מהתמונות של המפעלים הענקיים עם הארובות השחורות. האוכל שאנחנו זורקים פולט לא פחות גזי חממה. DRAWDOWN, הארגון המוביל בעולם לפתרונות אקלים, בחר בצמצום בזבוז מזון כפעולה השלישית האפקטיבית ביותר (לאחר מעבר לצריכת אנרגיה מטורבינות רוח ביבשה ופאנלים סולריים) בכדי להימנע מעלייה של 1.5 מעלות עד סוף המאה.
איך עושים את זה? לא נגיד לכם להפוך את הבננות השחורות לעוגה ולקחת את האורז הלבן ששוכב כבר שבוע במקרר ולהקפיץ אותו עם ירקות. אין ספק שאלו טיפים טובים, אבל חשוב לתת עקרונות שיעזרו לעקור את הבעיה מהשורש, ושיסייעו לשנות את הפעולות וההרגלים שגורמים לנו לזרוק כמויות אדירות לפח.
7 שלבים שיעזרו לנו לצמצום בזבוז מזון בבית
להבין מהי שגרת הזריקה שלנו - הצעד הראשון בכדי להפסיק לזרוק כמויות גדולות של אוכל בבית הוא להבין מה אנחנו זורקים באופן קבוע. האם הפירות שלנו תמיד הופכים לסמרטוטים? האם כל שבוע אנחנו זורקים כמה מלפפונים שנרקבו? האם אנחנו אף פעם לא מסיימים את מלאי היוגורט לפני שהוא הופך פג תוקף? אולי אנחנו לוקחים מלא אוכל שנשאר מארוחת שישי אצל ההורים, אבל בפועל זורקים הכל לפח אחרי כמה ימים?
ברגע שנבין מה אנחנו זורקים באופן קבוע הדרך לצמצום קרובה מאוד. הדרך היעילה ביותר היא פשוט להתחיל לתעד - לתלות דף מעל הכיור או הפח, לכתוב תאריך, לכתוב מה זרקנו, כמה ולמה. לאחר שבוע-שבועיים נתחיל לשים לב ממה מורכבת שגרת הזריקה שלנו. אם אין לכם כוח לתעד, פשוט תסתכלו במשך כמה ימים מה הולך לפח, ומהר מאוד תבינו מה אתם זורקים.
עורכים קניות עם רשימה מסודרת וכמויות נכונות - חשוב לצאת לקניות עם רשימה מסודרת ולא לסטות ממנה, אבל חשוב לשים לב לכמה דברים: ראשית לעשות הפרדה בין אוכל יבש (פסטה, אורז, טחינה, רסק עגבניות וכו') שנשאר לכמה שבועות, חודשים ואפילו שנים קדימה, לבין אוכל טרי (פירות, ירקות, מוצרי חלב, בשר ודגים) שרלוונטי לכמה ימים עד שבועיים.
ברגע שנקנה באופן מדויק יותר את האוכל הטרי שלנו היקף הזריקה ירד משמעותית. הנקודה השנייה שצריך לשים אליה לב היא הכמויות של האוכל הטרי. אם נחזור לעיקרון הראשון, אז ברגע שהבנו שאנחנו כל הזמן זורקים מוצרי חלב, אנחנו צריכים לחשוב כמה גבינה אנחנו באמת אוכלים בשבוע, כמה מלפפונים יספיקו לנו לשבוע ואולי מספיק לקנות ולבשל חצי קילוגרם בשר טחון במקום קילוגרם שלם. ברגע שנגבש רשימה מסודרת עם הכמויות הנכונות בשבילנו, אנחנו בדרך הנכונה.
משקיעים באחסון נכון - כשאנחנו חוזרים מקניות לא תמיד יש לנו כוח או חשק לאחסן את האוכל שלנו כמו שצריך. אבל חשוב לזכור כי אחסון נכון ישפיע על אורך חיי המדף של האוכל, על הטריות שלו, על האיכות, ועל האפשרויות לבישול. אפשר להתחיל מאחסון נכון של הפירות והירקות - זה יכול לעשות פלאים לאורך החיים שלהם ולהאריך בכמה ימים טובים את חיי המדף.
קונים עונתי - לפעמים נדמה ששכחנו את זה, אבל יש כזה דבר שנקרא עונתיות. בקיץ אוכלים חצילים ופלפלים, ובחורף אוכלים ברוקולי וכרובית; בקיץ אוכלים אבטיח ומלון, ובחורף אוכלים תפוזים ותותים.
למה זה כל כך חשוב לקנות עונתי כשמנסים לזרוק פחות אוכל? פירות וירקות בעונה טריים יותר, חזקים יותר ומחזיקים מעמד הרבה יותר ימים במקרר. בנוסף פירות וירקות בעונה טעימים יותר, ומה שטעים לא נזרק לפח כל כך בקלות. נקודה אחרונה וחשובה שצריך להזכיר היא שפירות וירקות בעונה גם זולים יותר.
כמויות המתאימות לכם - אחת הסיבות לזריקת אוכל היא תרבות השפע שאנחנו חיים בה. אוכל מקיף אותנו בכל מקום, בטלוויזיה, בסרטים, שפים שהפכו להיות כוכבי הרוק החדשים ורשתות השיווק מפמפמות לנו מבצעים ופיתויים. השפע ותרבות העוד ועוד גורמת לכך שאנחנו קונים יותר מדי, מבשלים יותר מדי, מגישים יותר מדי וכמובן אוכלים יותר מדי. לכן, עיקרון חשוב בדרך לצמצום בזבוז מזון היא כמויות, כמויות, ופעם אחרונה כמויות. נסו לקנות, לבשל ולהגיש בכמויות המתאימות לבית שלכם.
מבינים פגי תוקף - כשאתם רואים את הכיתוב "עדיף להשתמש לפני" או "תאריך אחרון לשיווק" או "תאריך אחרון לצריכה" שמוטבעים על האריזה, זה יכול לבלבל, ולכן חשוב לעשות סדר ולהבין בין שני סוגי התוקף - "עדיף להשתמש לפני" מול "לשימוש עד".
הראשון מיועד למוצרי מזון יבשים (פסטה, אורז, שמן, שקדי מרק, חטיפים וכו), והתאריך אומר שהיצרן מתחייב שאיכות המוצר תהיה מיטבית עד לתאריך זה, וייתכן שלאחריו איכות המוצר תרד. זה לא אומר שהמוצר לא אכיל או בטוח. לכן, במוצרים עם תאריכים כאלה, חשוב להפעיל שיקול דעת, ואם המוצר היה במקום קריר ומוצל, אטום, באריזתו המקורית אין שום בעיה לצרוך אותו גם הרבה אחרי תאריך עדיף להשתמש לפני.
התאריך השני הוא "לשימוש עד" והוא מיועד לאוכל טרי - מוצרי חלב, בשר ודגים. תאריכי "לשימוש עד" נוגעים לבטיחות מזון, ומהחשש להתפתחות חיידקים שיש בהם סכנה בריאותית.
אבל גם כאן, חשוב להפעיל שיקול דעת ואת החושים, ואם הקוטג' חיכה סגור במקרר, סביר להניח שהוא גם טוב יום ואפילו כמה ימים אחרי התאריך המוטבע על האריזה. חוש הריח הוא החוש החשוב כאן - פתחתם את המוצר, ולא קיבלתם מכה של ריח רע? סביר להניח שהכל בסדר ושאין בעיה לאכול אותו.
כל יום נחשב - מה זה כבר חצי עגבנייה או תפוח, פרוסת לחם, או חצי שניצל או כמה קציצות בשר? כשאנחנו מסתכלים על בזבוז מזון בצורה נקודתית ויומית זה יכול להיראות לנו קצת, אבל כאשר אנחנו מסתכלים שנתית ומכפילים כל דבר ב-365 ימים שבשנה, אנחנו מקבלים כיכרות לחם שלמות, ארגזים של עגבניות, קילוגרמים רבים של בשר וסירים שלמים שפשוט הלכו לפח. אז כל מה שנראה לנו קטן, אבל חוזר באופן קבוע, מצטבר לבסוף לכמויות האדירות לכן כל יום נחשב.
לסיכום אפשר להגיד שאיך שלא תחשבו על זה, להפסיק לזרוק כל כך הרבה אוכל בבית, זהו צעד נכון לכולם. תבינו מה אתם זורקים, תקנו במידה נכונה, תתכננו את השבוע שלכם, תאחסנו כמו שצריך, תבשלו טרי ואיכותי - ולא פחות חשוב - תתמכו בכלכלה ובחקלאות המקומית, כי אחרי הכל זה הבסיס לעתיד. תזכרו שכל יום וכל פעולה נחשבת, ואפשר להתחיל גם משינוי אחד קטן בשביל להתחיל לצמצם את בזבוז המזון.
