בכל מה שקשור לטעם וריח, כשזה מגיע לאוכל, אנשים אוהבים להתווכח. אבל נדמה שעל דבר אחד אין מחלוקת - כולם אוהבים שוקולד. לא משנה בני כמה אתם, מאיפה ומאיזו עדה, סביר להניח שלא תסרבו לביס שוקולדי מפרלין מתוק. אבל מה לגבי פרלין טעים שכשתנגסו בו ירגיש לכם כמו זחל, חיפושית או רחמנא ליצלן, ג'וק? ומה אם תגלו שבין שאר המרכיבים בשוקולד הטעים מסתתרת גם אבקת צרצרים?
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
"הפחד של אנשים היה שכאשר הם יאכלו צרצר אז הרגליים יתקעו בשיניים, או כשנוגסים בג'וק יש קראנץ' ריק ולא נעים, ויש גם את החשש שיצאו מיליון ביצים קטנות שיתקפו אותי"
אם עברה בכם צמרמורת רק מהמחשבה הזו, תכירו את האמנית שבוחנת את גבולות הגועל ומייצרת שוקולדים ממולאים בחרקים. ניצוץ סרנגה, בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי בבצלאל, היא אמנית ששואבת השראה מהטבע ומהסביבה וחוקרת את ההתמודדות שלנו עם נושאים סביבתיים ובעיות עתידניות מזווית מפתיעה.
במסגרת שבוע העיצוב שיתקיים החודש בירושלים, היא תציג פרוייקט בשם Debug Yourself שבו סדרת שוקולדים שמדמה אכילת חרקים ואף משתמשת בחרקים כחומר גלם. באמצעות הפרויקט הזה היא מקווה להנגיש לאנשים את האפשרות העתידית שיום אחד נאלץ להתבסס על חלבון חרקים כתזונה.
"אני מעצבת תעשייתית וכל החיים התעסקתי באמנות", מספרת סרנגה. "בצבא שירתתי ב-8200 ושם נכנס בי גם הצד המחושב והפרקטי. כשהתחלתי ללמוד בבצלאל התעניינתי בבעיות עתידניות ולחרקים הגעתי מתוך שילוב של חוויה אישית שלי והיתקלות בבעיה עולמית. אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם ויש לי שריטה מאוד גדולה עם חרקים. הייתי בג'ונגלים בבוליביה ומאז יש לי רתיעה נוראית וגועל מחרקים.
"הבנתי שיש פה בעיה כללית כשהתחלתי להתעסק עם השאלה מה נאכל בשנת 2050 ואיך נתמודד עם משבר המזון שהולך להיות", מספרת סרנגה. "האוכלוסיה הולכת וגדלה ומקורות המזון מתדלדלים, ואחד הפתרונות שצצו זה חלבון חרקים. יש כבר כמה חברות שמייצרות את זה בארץ אבל קיימת בעיה שהיא לא רק אישית שלי, והיא אפקט הגועל - חרקים זה מאוד מרתיע".
"אנשים נותנים ביס ואז מגיע קראנץ' והם מעווים את הפרצוף. בסופו של דבר זה טעים כי יש בפנים שוקולד וקרמל, אבל משהו בקראנץ' לא בסדר מבחינתם. למרות הצליל או המרקם - הם אוכלים והם בדרך כלל לוקחים עוד"
חלבון מחרקים הוא בריא - דרכי הגידול שלו קלות וצריך פחות משאבים בשביל לגדל אותו מאשר חלבון מהחי. סרנגה מסבירה שאת החלבון טוחנים לאבקה שאפשר להכניס לכל מיני מאכלים אבל בגלל אפקט הגועל, מסתירים את הצורה הטבעית שלו ומטשטשים אותו למרקם אחר: "הפתרון הוא טוב אבל עניין אותי איך הופכים חלבון חרקים למשהו שהוא הגיוני כי אנשים לא יכולים להתמודד עם המחשבה של לאכול משהו מחרקים, וזו הבעיה שרציתי להתמודד איתה".
איך זה בא לידי ביטוי בשוקולד?
"התחלתי לדבר עם אנשים שאכלו חרקים ובודדתי אלמנטים שקשורים לחסמים הפסיכולוגיים והמנטלים שלהם שקשורים למראה, לטקסטורה, לסאונד. הפחד של אנשים היה שכשאוכלים צרצר אז הרגליים שלו נתקעות בשיניים, כשנוגסים בג'וק יש קראנץ' ריק ולא נעים, ויש גם את החשש שיצאו מיליון ביצים קטנות שיתקפו אותי. לי למשל יש זכרון ילדות של חיפושית זבל שנמעכת. מתוך זה יצרתי בונובוניירת שוקולד שמחקה אלמנטים שונים באכילת חרקים וגורמת לך להתמודד עם החשש".
אז איך זה עובד?
"הבונבוניירה מורכבת משמונה שוקולדים, כששבעה פרלינים הם נטו משוקולד ומדברים אכילים, אבל הם מדמים אכילה של חרקים. הפרלין הראשון מרגיש כמו לאכול רגליים אבל הוא עשוי משוקולד, יש אחד עם קראנץ' כמו של ג'וק, אחד שעיר, אחד עם נוזל שמתפרץ כשנותנים ביס. אלה דברים שתחושתית הם לא נעימים, אבל השוקולד עצמו עשוי מדברים אכילים רגילים.
אחרי שאוכלים את כל שבעת הפרלינים, השוקולד האחרון באמת מכיל חלבון חרקים אבל מצד שני הוא גם הכי 'נורמלי'. אם תאכלי אותו בלי לדעת מה יש בו, הוא לא יגעיל אותך כי הוא טעים ורגיל. הפרלינים מוליכים את מי שאוכל אותם דרך התמודדות הדרגתית, שבסוף מגיעה לאכילת חלבון חרקים".
יש לך רקע בקולינריה או שזה נטו לשם האמנות?
"אני אופה ובשלנית חובבת, עשיתי סדנה של כמה שיעורים עם שף ואת עולם השוקולד לימדתי את עצמי - טימפרור, תבניות לפרלינים, אני אוהבת שיש לי את האופציה לעשות בעצמי גם את המילוי. עשיתי הרבה טסטים כדי לראות מה עובד, התנסיתי בבישול מולקולרי שעזר לי להשלים את הטעמים ועשיתי טסטים על חברים. הפרויקט מתעסק בבעיה שקורית עכשיו ואני במגעים עם חברות כדי לבדוק אם אפשר להפוך את זה למשהו שיגשר על הפער בין מה שרוצים למכור לבין ההנגשה שלו לציבור ואיך מתגברים על הבעיה הפסיכולוגית".
איזה חרקים יש בפנים, ניסית כל מיני חרקים לפני שבחרת?
"בפרלין יש חטיפי אנרגיה מאבקת צרצרים. כשהגשתי את זה בבצלאל, אנשים שאכלו את השוקולדים לפני שהספקתי להסביר מה יש בהם, לא הבינו שמשהו לא בסדר כי זה אכיל וטעים. הפרלינים האחרים רק מחקים צרצרים, עכבישים, זחלים וחיפושיות. הלכתי וחיפשתי בקבוצות של פרוקי רגליים בפייסבוק והגעתי לבתים של אנשים שמגדלים אותם ועבורי זו היתה התמודדות גדולה עם הנושא. לא ניסיתי עוד חרקים ואני גם בכלל צמחונית. את החטיף אנרגיה טעמתי אבל לא אכלתי חרקים, כי גם בשבילי היה קושי שהיה צריך להתגבר עליו".
מה הטעם של צרצר?
"אין לו טעם מיוחד, מטמיעים את זה לאבקה בסגנון בננה ושוקולד. צרצר כמו שהוא לא אכלתי, ואני בספק אם אני אוכל".
רגלי חרקים מאטריות אורז וביצי חרקים מטפיוקה
כדי ליצור את מה שהיא קוראת לו "אפקט הגועל", התנסתה סרנגה בכל מיני חומרי גלם וטכניקות בישול שיעזרו לה לדמות את השוקולד לחרקים שמהם היא בעצמה סולדת - מהטקסטורה השעירה שלהם ועד לצליל שמדמה חרק שמתפצפץ בפה.
"בדקתי כל מיני חומרים שלא רציתי שיתרככו בתוך השוקולד", מספרת סרנגה. "למשל בשביל לדמות רגלי חרקים, חיפשתי משהו דק וגמיש ונעזרתי במעין אטריות אורז מאוד דקות וחצי מרוככות. הן נמצאות בתוך השוקולד וכשלועסים המילוי יוצא ממנו. בכל מה שקשור לנוזליות יצרתי ספרה (ספריפיקציה, טכניקת בישול מולקולרי, ה.ס.), אלה שני אלמנטים מבישול מולקולרי שיוצרים קרום שבתוכו נמצא הנוזל וכשנוגסים - הנוזל מתפרץ החוצה. השתמשתי גם בטפיוקה כדי לדמות ביצים של חרקים ובשיערות קיווי כדי לחקות את השעירוּת שלהם".
ממתקים אמורים להיות מגרים, את לא חוששת שזה ירתיע?
"הגשתי את זה לא מזמן באירוע והיה מעניין לראות את התגובות. היתה מישהי שלא היתה מוכנה לנסות, הפרלין רק היה נראה כמו חרק והיא לא הסכימה אפילו להסתכל על זה. מצד שני, יש אנשים שממש היו מוכנים לנסות את האתגר. רוב הפרלינים לא נראים מגעיל. במקרה שלי זה עזר לי להגיע מ'אין סיכוי בחיים' ל-כן לאכול, ואפילו הצלחתי להחזיק טרנטולה בסוף. יש תהליך שעוברים ובסוף מגלים שהשד לא כזה נורא".
מול איזה אתגרים התמודדת?
"האתגר עבורי היה להתעסק עם חרקים והיה גם מחקר אנטרופולוגי כדי להבין את הדברים שמגעילים אנשים. ההתמודדות האישית שלי היתה מכשול גדול וזה מה שהוביל אותי לזה, וגם התמודדות טכנית - ליצור פרלינים ושוקולד כמו שצריך. הייתי צריכה להכין משהו שהוא גם נכון מבחינה אסטטית, גם אכיל וגם יוצר את האפקט שאני רוצה".
ואיך התגובות?
"התגובות מדהימות וזה כייף לראות. אנשים נותנים ביס ואז מגיע קראנץ' והם מעווים את הפרצוף. בסופו של דבר זה טעים כי יש בפנים שוקולד וקרמל אבל משהו בקראנץ' לא בסדר מבחינתם. או כשנותנים ביס והנוזל נשפך - הם נגעלים אבל עדיין אוכלים את זה. כשסיפרתי לאנשים על הפרויקט אפשר לראות על הפנים שזה לא מוצא חן בעיניהם, ואז כשהם אוכלים יש את התגובה שלהם לטקסטורה אבל הם עדיין ממשיכים לאכול. למרות הצליל או המרקם הם אוכלים והם בדרך כלל לוקחים עוד. ברגע שאוכלים אחד כזה ועוברים את אי הנעימות אומרים 'אוקיי, אז אני אוכל עוד אחד'".
את התערוכה אפשר לראות ולטעום בשבוע העיצוב שיתקיים בתאריכים 23-30/6 בבית הנסן בירושלים ויכלול תערוכות, מיצבים, אירועים ופרוייקטים בהשתתפות למעלה מ-150 מעצבים ומעצבות ישראלים ובינלאומיים
