פני העיר ניו יורק וסצנת המסעדות שלה, עומדים להשתנות לתמיד: כל מי שביקר בעיר לפני, במהלך ואחרי הקורונה בוודאי הבחין באבולוציית השינוי ברחובות - בגלל המגפה כמעט כל המסעדות התחילו לשרת סועדים בשולחנות בחוץ באוויר הפתוח.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
בדומה לאיך שבתל אביב, למשל, בתי קפה משתלטים על המדרכות ועל הכבישים (כמו באזור שוק לוינסקי ורחוב נחלת בנימין) - כאן המסעדות השתלטו על חניות רכבים ועל נתיבי אופניים. חלק מהמסעדנים גם בנו ביצירתיות על השטחים הכבושים האלה מיני בקתות אלפיניות, חממות ירוקות ויצירות ארכיטקטוניות של ממש.
תושבים רבים התלוננו על כך שמבני הישיבה הארעיים האלה בחוץ הם מפגע כיעור לעיניים או שהם תופסים יותר מדי מקום במרחב הציבורי ויותר מדי חניות, ולא זו בלבד, הם גם יוצרים יותר מדי רעש, זיהום ואשפה
בשבוע שעבר, אחרי ויכוחים ודיונים ארוכים, מועצת העיר אישרה רשמית שהאזורים הארעיים האלה יהפכו מעתה לחלק קבוע בנוף של העיר, אבל עם סייג אחד: הם יצטרכו להיות תחת כיפת השמיים במשך חודשי החורף - מה שאומר בפועל שכל הסככות וחיפויי העץ המושקעים שנבנו כאן בשלוש השנים האחרונות יצטרכו להתאפסן מדי שנה בסוף נובמבר - רק כדי להיבנות שוב מחדש בסוף מרץ.
הסייג הזה שפך מימוזה קרה על החגיגות של המסעדות והסועדים בעיר. בכל זאת, מי רוצה לשבת ברחוב ניו יורקי מטונף וסואן בקור ובחום? פה זה לא אירופה וגם לא שדרות רוטשילד. חלק מהמסעדנים כבר מנסים למצוא דרכים לעקוף את הסייג בתקנה החדשה בעזרת מבנים ארעיים מודולריים שאפשר להסיר ולהתקין בחזרה, אבל מרבית המסעדות הקטנות לא יכולות לעמוד במימון אמצעים כאלה מתוחכמים, שיכולים להאמיר גם לסכומים של 25,000 דולרים.
"אני בהלם שהם רוצים שנסיר את המבנים לגמרי. משגע אותי רק לחשוב על כמות האשפה וכל הצמחייה הדקורטיבית שהולכת למות בגלל התקנה הזאת", אמר ל-ynet הבעלים של מסעדת "פיסטיצ'י" האיטלקית בצפון מנהטן.
בבר-מסעדה השכנה "The Craftsman" מהדהדים את הדברים: "אנחנו משתמשים בתאורה מיוחדת, בתנורי חימום בחורף ובמאווררים בקיץ והופכים את המקום להכי נעים שאפשר. אם כל זה נעלם עכשיו, מה שנשאר זה אנשים שיושבים לאכול ברחוב ניו יורקי מלוכלך, וזה לא בהכרח המצב הרצוי, אלא אם כן זה הקטע שלך", אומר הברמן.
השפית הישראלית עינת אדמוני, בעלת מסעדת "בלבוסטה" בווסט וילג׳, אומרת שהחוק החדש הוא "מהלך מעולה, אבל הוא צריך להיות מכוונן יותר". לדבריה, הוא מעולה כי בניו יורק "בלתי אפשרי להרוויח במסעדנות עם כל המיסים, המשכורות הגבוהות ועלות המוצרים, ומקומות הישיבה הנוספים בחוץ נותנים למסעדנים 'קצת אקסטרה'". אבל אדמוני מוסיפה ואומרת שהחוק צריך להיות "מדויק יותר עם רגולציה על בנייה, עם תקנות בטיחות, ועם הסדרי חנייה חדשים במקום".
גם אורי שטרנבך, הבעלים של מסעדת "טבריה" הוותיקה במידטאון מבקר את המהלך: "השאלה למי זה טוב? בסופו של דבר זה הרי לא יהיה בחינם. מקום שהיה עושה 10,000 דולרים בחודש ויש לו אפשרות לשים כיסאות בחוץ - בעל הנכס יכפיל או ישלש עכשיו את מחיר השכירות שלו. שום דבר לא בחינם".
מפגע כיעור לעיניים
על פי הצעת החוק, מסעדות שמציעות סעודה באוויר הפתוח אכן יצטרכו לשלם עמלות נוספות שייקבעו על סמך המיקום וגודל השטח שלהן. יהיה להן מותר להגיש מנות מ-10 בבוקר ועד חצות, ותהיה להן תקופת הסתגלות עד נובמבר 2024 כדי לעמוד בדרישות החדשות, שיכללו גם הנחיות עיצוב בסיסיות, שטרם נקבעו.
מאז הקורונה מספר המסעדות והברים בעיר שאימצו את תקנות החירום והתחילו להגיש אוכל בחוץ זינק ללמעלה מ-12,000. העירייה נערכת לכך שבעקבות התקנות החדשות המספר הזה יפחת משמעותית, בדומה למה שקרה פריז - שם התקנות גרמו לירידה של יותר משני שלישים במספר המקומות שהציעו הסעדה בחוץ. התקווה היא שעם הצניחה במספר העסקים, תצנח גם הביקורת משני צידי המתרס.
אבל לצד המקטרגים כמה מסעדות כבר הביעו תמיכה מוחלטת בחוק, ואמרו שכמו שהיה מדובר בגלגל הצלה במהלך המגפה, כך גם עכשיו: "יש בחוק החדש המון התפשרות, אבל בסופו של יום, הוא הרבה יותר טוב מהמצב שהיה לפני הקורונה ולא איפשר לרוב המסעדות להושיב סועדים בחוץ", אומר אנדרו ריגי, מנכ"ל איגוד ההסעדה וההארחה בעיר. "זה מביא את צורת ההגשה הזאת באופן שוויוני גם למסעדות קטנות בכל חמשת הרובעים, זה יעלה פחות ויהיו פחות מנהלות ובירוקרטיה. האם זה מושלם? לא, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שהיה".
גם הסועדים, לפחות אלה שלא צריכים לחנות באזור, מבסוטים. לצד אלה שעדיין מסרבים להיכנס מבחינה בריאותית למקומות סגורים, יש גם את חובבי ז'אנר לגימת הקפה תחת קרני השמש תוך בהייה בעוברים ושבים שמאחרים לסאבווי או מרימים את הכלב על הידיים כדי שלא ילכלך את כפותיו המטופחות על המדרכה המטונפת.
אבל גם כאן יש חילוקי דעות: תושבים רבים התלוננו על כך שמבני הישיבה הארעיים האלה בחוץ הם מפגע כיעור לעיניים או שהם תופסים יותר מדי מקום במרחב הציבורי ויותר מדי חניות, ולא זו בלבד, הם גם יוצרים יותר מדי רעש, זיהום ואשפה.
מדריך הכושר בצ'לסי, ניר אסלן, כועס. הוא נמצא באחד האזורים הגדושים יותר במסעדות עם מקומות הושבה בחוץ, ואומר ש"בעיר שגם ככה למצוא בה חנייה זה דבר כל כך נדיר ומסובך, לוקחים לך עכשיו עוד חצי מהמקומות. זאת פגיעה משמעותית באזרחים, על חשבון האזרחים. זה לא כמו בתל אביב שאתה מוצא מקום חנייה ואתה יכול לחנות שם שבועות. כאן אתה חייב להזיז את הרכב פעמיים בשבוע - אחרת תקבל קנס. אם לקחו לך חצי מהחניות ברחוב, זאת כבר ממש התעללות".
