קחו את האתגרים הידועים של פתיחת מסעדה, כמו רישוי עסק או מחסור בעובדים, הוסיפו אליהם את עבודות הרכבת הקלה בתל אביב, את הקורונה ולקינוח, את הבלגן שמלווה את המהפיכה המשפטית, וקיבלתם מתכון כמעט ודאי לחוסר יציבות עסקית.
באופן מפתיע, למרות כל הקשיים הנ"ל, בית הקפה הטבעוני היפואי "מיכלאנג'לו" מצליח לשרוד כבר שמונה שנים מלאות טלטלות ובימים אלה, למרות קשיי התקופה ואולי דווקא בגללם, מנסים בעלי המקום להגשים חלום ישן ולפתוח בצמוד למקום גם בר שכונתי טבעוני ולצורך כך הם מנסים לגייס כסף בקמפיין מימון המונים בהדסטארט.
מאחורי היוזמה עומדים סתיו רביבו, אלירן אייש ואסף גרינברג, הבעלים והמנהל של בית הקפה, שמפנטזים כבר שנים על בר שכונתי קטן בשדרות ירושלים שאפשר יהיה לשבת בו בלילה לדרינק ונשנושים טבעוניים.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
אז למה בכלל צריך בר טבעוני? "היום 90% מהלקוחות שלי הם בכלל לא טבעונים", מספרת רביבו (32), שהקימה את המקום עם בן זוגה דאז, אלירן אייש, כשהיתה רק בת 24 ובחודש השלישי להריונה. "אנשים עוברים באיזור ומתיישבים לצהריים ובדיעבד מגלים שהמקום טבעוני, אבל הם נשארים כי יש אווירה טובה וטעים להם. זה לא מקום רק לטבעונים אלא לכולם ויפו צריכה בר שכונתי. צריך ליצור מקומות שעושים את העיר הזאת, וגם לשדרה לא יזיק רענון".
בית הקפה שנקרא על שם הרחוב שבו הוקם במקור, שוכן היום ברחוב קטן שיוצא משדרות ירושלים לכיוון רחוב עולי ציון ואיזור שוק הפשפשים. "עברנו לכאן בדיוק כשהתחילו עבודות הרכבת הקלה", נזכרת רביבו, "אחרי שנה התחילה הקורונה ובין לבין היו מבצעים צבאיים ומלחמות. היתה לנו גם שריפה במסעדה ובאחד החורפים הקשים היא הוצפה, בקיצור, הכל היה דפוק. לפתוח מסעדה זה רק לאנשים משוגעים".
בניגוד למתחם שוק הפשפשים השוקק שמושך אליו מבלים רבים ומציע חווייה תיירותית יותר, הפשטות של מיכלאנג'לו מושכת את הקהל המקומי שמחפש דווקא את האותנטיות והשכונתיות. "אני גרה כאן ואוהבת את שוק הפשפשים", משתפת רביבו, "אבל לפעמים את רוצה לשתות את הדרינק שלך בשקט, במחיר סבבה ובלי כל ההמולה שיש שם".
את החלל שבו מיועד להיפתח הבר, שנמצא מעבר לפינת הרחוב, שוכרת רביבו כבר ארבע שנים בתקווה לממש את החלום ולפתוח בו בר, אלא שכאמור, כל פעם קרה משהו שעיכב את הגשמתו. "אני שוכרת את המקום מ-2019 ובינתיים הוא סתם עומד ואני משלמת כל חודש שכירות וארנונה, ועכשיו השדרה מתחילה להתעורר והשכירות עולה בהתאם", היא מספרת.
"קיבלתי הצעות מפתות לקבל דמי פינוי אבל בא לי שישאר פה מקום שהוא לא של רשתות גדולות או של נובורושים שפותחים מקומות שהם מאוד 'נקיים'. תל אביב מאבדת את זה, כבר לא נשאר שום מקום שהוא 'מלוכלך' - הכל נהייה ברי יין וסביצ'ה בחללים מעוצבים. יפו שונה מתל אביב, הכל כאן נפיץ ואין פה עדיין בתי קפה של רשתות גדולות ויפו צריכה לשמור על זה".
למה החלטת לפתוח דווקא ביפו?
"כשבית הקפה עבר לכאן השכנים אמרו לי 'תעשי לעצמך טובה ואל תעברי לכאן כי כל מי שהיה כאן עזב. אף אחד לא עובר ברחוב הזה ולא קורה כאן כלום'. אבל דווקא במקומות האלה הכי מרגש אותי לפתוח מקום ולא עוד מקום בקינג ג'ורג'. לראות שקורית פה התרחשות ברחוב זה מרגש ומשמח אותי".
"רוב המקומות בעיר דומים אחד לשני והיה לי חשוב שלמקום יהיה אופי משלו. אבא שלי הגיע לכאן ואמר לי 'אולי תקני כסאות חדשים, אולי אני אעזור לך לצבוע את הקיר?', והסברתי לו שבכוונה קילפתי את הקיר כדי לחשוף את הלבנים ושרציתי כסאות יד שנייה מהשוק".
ומה עם הג'נטריפיקציה?
"אני חיה פה 12 שנה והמסעדה היא לגמרי חלק משינוי שיפו עוברת בשנים האחרונות. אנחנו מביאים נוף אחר לשכונה, למשל הלוגו שלנו הוא דו-לשוני בעברית ובערבית, יש כאן אירועים קהילתיים והמקום מזוהה פוליטית. הקהל שלנו זה היפסטרים, גם יהודים וגם ערבים".
סוף סוף הולך להיפתח הקו האדום של הרכבת הקלה שעובר בשדרות ירושלים, יש התרגשות באוויר?
"אני לא בונה כבר על שום דבר שיבוא וישדרג לי את העסק וגם לא על הרכבת. גם בלי הרכבת יש כאן אלפי אנשים בחודש. בואו קודם נראה שהקו נפתח ועובד כמו שצריך ומה שיגיע מעבר לזה יהיה כייף, אבל כבר אין אמון ואין ציפיות מכל ההבטחות ששמענו ומהממשלה. בשורה התחתונה צריך לראות מה קורה בשטח".
לא עוד בר יין אלא בר כמו של פעם
אז למה בעצם לפתוח מקום נוסף ולא להסב את בית הקפה הקיים לבר בשעות הערב? "היום מיכלאנג'לו הוא בית קפה-מסעדה, אבל הוא לא בר", משתפת רביבו, "ואני רוצה שיהיה בר של פעם - לא בר יין ולא בר קוקטיילים אל בר של קיבוצים, שכולם מכירים את כולם. מרגש אותי שיש פה פרלמנט של אנשים שמגיעים כל יום והצורך למקום שיפעל בלילה הוא גדול. מיציתי את ברי הקוקטיילים ב-70 שקל למשקה - אני רוצה בר קטן עם וילונות שאפשר לשבת בו בלילה ולדבר ואת זה חסר בעיר".
"בקורונה היינו שומרים על הילדים של השכנים או עורכים ארוחות חג של 20 איש, והבנו שזה הרבה מעבר לבית קפה. אני תמיד חושבת איך אני הייתי רוצה לבלות עם חברים שלי והייתי רוצה מקום שהוא כמו המנזר, שגדלתי בו והוא מוסד תל אביבי למרות שגם הוא שינה את פניו. אין מה לעשות - העיר משתנה והאוכלוסיה משתנה. אנחנו כבר לא עיר של צעירים".
בשנים האחרונות, הגיעה ליפו אוכלוסייה מבוגרת ואמידה יותר כחלק ממצוקת הדיור בעיר ומתהליך הגנ'טריפיקציה המואץ שהיא עוברת, מה שהזרים לאיזור יותר כסף אך גם תרם לשינוי אופי השכונות. "יש היום הרבה יותר הגבלות על עסקים בתחום חיי הלילה", מספרת רביבו, "בשוק הפשפשים אי אפשר כבר להפעיל מוזיקה אחרי 11 בלילה כי עברה לשם אוכלוסיה חזקה, אבל שכחו שמי שהרים את השוק היו העסקים שם".
מעבר לתפריט הטבעוני, הגישה של המקום היא אקולוגית ובת-קיימא - את הכל מייצרים במקום מחומרי גלם מתוצרת מקומית שנקנית ישירות מהחקלאים ומספקים קטנים. בנוסף, כחלק מההסכם עם הספקים, מתעקשים במקום שחומרי הגלם לא יגיעו בהמון אריזות ואת הדרינק לא יגישו לכם עם קש.
גם התפריט יהיה כמו של בר קיבוצי, נאצ'וס וצ'יפס?
"יהיו מנות קטנות, לא יותר מחמש, מנות מלוחות שאוכלים ביד ליד הבירה. נאגטס, בירה ולצאת במחיר סבבה. סשימי עם כוס יין ב-110 שקל, יש כבר בכל העיר".
ולמה לפנות לגיוס המונים ולא להכניס משקיע או לקחת הלוואה מהבנק?
"איבדנו את היכולת הכלכלית להקים עוד מקום. הסכום לא נגמר בהשקעה הראשונית וכדי לפתוח מקום צריך גב כלכלי חזק. המקום קיים שמונה שנים בזכות הקהילה, שבזכותה ובזכות הלקוחות הקבועים שרדנו את השנים הקשות ואני מאמינה שאנשים רוצים לפרגן למקום שהם אוהבים".
"אמרו לי שקמפיין להקמת בר ייראה מנותק"
בשנים האחרונות יותר ויותר מסעדות ובעלי עסק בתחום הקולינרי פונים ישירות אל הקהל כדי לנסות ולגייס כספים, כמו למשל מסעדת 416 הטבעונית שלפני שנה נשרפה וגייסה מקהל הלקוחות ומהקהילה הטבעונית את הכסף הנחוץ לשיפוץ.
את חושבת שהקהל הטבעוני יתגייס עבורכם, כמו שהתגייסו עבור 416?
"זה היה מדהים לראות איך הקהילה תמכה וגייסה כסף לשיפוץ שלהם ואני מקווה שיתגייסו גם עבורנו. אבל אני לא בונה רק על הקהילה הטבעונית. כרגע גייסנו את המעגל הראשון שלנו של משפחה וחברים ולקוחות, ואני רוצה לקוות שאנשים יעזרו לנו".
מה תעשי עם החלל שאת שוכרת במידה ולא תגייסי את הכסף?
"קשה לי לחשוב על זה, אין לי תכנית ב'. הקושי לגייס הוא גדול מאוד - צריך לעבוד בזה 24/7 ובמקביל להמשיך להחזיק את המסעדה ובנוסף אני גם אמא לילדים בחופש הגדול. אני לא רגילה לבקש, אני עובדת מגיל 14 ופתאום אני צריכה לבקש מאנשים לשים כסף וזה קשה לי.
"זה שיעור לחיים בשבילי, להתגבר על הקושי ולהבין שאנשים רוצים לתמוך ולפרגן. כשאני רואה שיש תומכים זה מרגש אותי מאוד. אני כל הזמן חושבת על היום שאחרי הקמפיין ונראה לי שאני אשב בבר ואבכה".
את חושבת שלאנשים בתקופה הזאת יש ראש בכלל לתרום להקמת בר?
"הרבה אנשים אמרו לי לעצור את הקמפיין כי זה לא הזמן ולאף אחד אין כסף והכל קשה עכשיו, אבל הלב שלי כבר היה שם. גם חשוב לי לשתף שאני מחוברת למציאות - רוב הלקוחות שלי יוצאים להפגין כל שבוע וחלקם גם ממארגני המחאה. אני מבינה שזה תלוש, אבל דווקא בגלל זה צריכים להמשיך ולהקים מקומות שתואמים לערכים שלנו. כן, אנחנו חיים בבועה ואני רוצה לשמור עליה".
רביבו טוענת שהירידה בהיקף העבודה בחודשים האחרונים בצל המהפיכה המשפטית, מורגשת לגמרי, במיוחד בימים של הפגנות. "אני מבינה שקמפיין גיוס לבר עכשיו עלול להצטייר כמנותק, אבל מצד שני לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. מחר יהיה מבצע צבאי או פיגוע ויגידו 'מה קשור עכשיו בר'. אנחנו כאן עם הטוב והרע אז בואו נמשיך ונחלום, מה עוד נשאר לנו?"
