ליצ'י הוא פרי שנוי במחלוקת – אוהביו נשבעים בעליונותו על פירות אחרים, שונאיו תמיד יזכירו את הצבע והמרקם הבעייתיים שלו. בעשורים האחרונים הפך הליצ'י לנפוץ יותר ויותר בארץ. מקורו של הפרי הטרופי בסין ובצפון וייטנאם, אך הוא גדל היום במקומות רבים באזור אסיה ואפילו במזרח אפריקה. בארץ מגדלים כמה אלפי דונמים של הפרי ובכל שנה יש נטיעות נוספות. עונת הקטיף הקצרה שלו מחייבת את בתי האריזה לעשות מניפולציות כדי להאריך את חיי המדף שלו.
"אני מעריך שבשנים הקרובות ענף הליצ'י יעבור משבר גדול", אומר גלעד ברודבקה, מגדל ליצ'י ותיק ממושב ארבל שבגליל התחתון, "יש מחסור גדול בכוח אדם והקטיף נהיה יותר ויותר יקר. כל התשומות החקלאיות מתייקרות – דשן, חומרי הדברה, אביזרי השקיה ומים. אלה דברים שמתייקרים כל הזמן, וזה הופך את הליצ'י לגידול פחות ופחות רווחי. אני מאמין שבשנים הקרובות חקלאים יעקרו עצי ליצ'י, כי זה יהיה פחות כדאי".
בשבוע שעבר יצא ברודבקה לקטיף הליצ'י יחד עם פועלים תאילנדים העובדים אצלו, כאשר טילים ויירוטים החלו להתעופף מעל ראשיהם. "הייתי צריך להחליט אם לרוץ לתפוס מחסה, או להתגבר על הפחד ושהתאילנדים יראו אותי ממשיך לקטוף, אחרת למחרת לא היה פה אף אחד".
קטיף הליצ'י הוא קצרצר, עשרה ימים בלבד של קטיף ידני. חייבים לקטוף את הפרי עם הגבעול הקטן שלו, אחרת הוא נרקב. במשק ברודבקה מגדלים שני זנים של ליצ'י: מאוריציוס שהוא ורוד וקטן, והונג לונג גדול ובשרני. בארץ יש גם זנים נוספים ופיתוחים של זנים ישראלים מעולים, כמו סיוון, זן גדול שמזכיר את מאוריציוס, ותמוז, שהוא פרי גדול עם גרעין קטנטן. לכל זן יש את העונה שלו, אבל הן מתקיימות בדרך כלל סביב החודשים יוני ויולי.
"לפני 25 שנה נטענו את שתילי הליצ'י הראשונים, מה שהיום הוא המטע הבוגר שלנו. ליצ'י הוא פרי מאוד עדין. אם לא קוטפים אותו בזמן, הוא מתפוצץ על העץ או שהקליפה מתייבשת ונהיית מוכתמת. וגם אחרי שקוטפים אותו, הוא דורש טיפול עדין. קודם אנחנו מקררים אותו, ורק אז מכניסים לשקיות שומרות טריות".
ברודבקה קוטף כ-20 טון ליצ'י בעונה, אבל יכול לשווק לבדו רק חמישית או שישית מהכמות. "שיווק ישיר זו עבודה קשה ומסובכת, אבל אנחנו עושים אותה כי ככה מגיע לצרכן הפרי האיכותי ביותר", הוא מסביר. את שאר התוצרת הוא שולח לבית אריזה, שם מעבירים את הפרי טיפול מיוחד כדי להאריך את חיי המדף שלו.
2 צפייה בגלריה
"ליצ'י הוא פרי מאוד עדין. אם לא קוטפים אותו בזמן, הוא מתפוצץ על העץ או שהקליפה מתייבשת"
(צילום: החברה לפיתוח הגליל)
הטיפול המיוחד והידוע לשמצה משתמש בגז גופרית, מה שהופך את הקליפה היפה והוורודה של הליצ'י לחומה. מאוחר יותר, כאשר מוציאים את הפרי מקירור ורוצים להחזיר לו את הצבע הוורוד, טובלים אותו בחומר כימי ומייבשים בתהליך להשבת הגוון. תהליך זה נועד לשמר את הפרי, אך החומרים הללו גם חודרים לליצ'י דרך הקליפה ופוגמים באיכותו ובטעמו. "באירופה יש הרבה יותר מודעות לדברים האלה ויש רשתות שיווק שלא מכניסות אליהן פרי שעבר טיפול. בארץ אנשים עדיין לא מספיק מכירים ומבינים", מסכם ברודבקה.
איך להשתמש בליצ'י במטבח?
הליצ'י הוא פרי מלא בערכים תזונתיים נפלאים. מחקרים מצאו שהוא מפחית את הסיכון למחלות לב ודם בזכות רמות גבוהות של אשלגן, ואף מכיל כמות גדולה של נוגדי חמצון וויטמין סי, ובכך מונע דלקתיות. הוא גם מלא בסיבים תזונתיים שתורמים לעיכול ומסייעים לבריאות העור.
אפשר לשלב ליצ'י בסלטים ירוקים עם רטבים חמצמצים או עם גבינות מעודנות בטעמן. הוא יכול להשתלב גם בקוקטייל אקזוטי של פירות ים. אפשר להכין מליצ'י גלידה ביתית, או להוסיף אותו לשייק פירות שיקבל בזכותו טעם מיוחד. יש מגוון רחב של קוקטיילים אלכוהוליים שאפשר להכין עם ליצ'י, וכמובן גם קינוחים מכל מיני סוגים כמו פנקוטה ליצ'י, עוגות קרם עם ליצ'י וסלטי פירות.
אפשר להשקיע בהכנת סירופ ליצ'י ביתי שיישמר במקרר ויוסיף טעם למאכלים שונים. ואם זה לא מספיק, הליצ'י הוא פרי מעולה להקפאה. מכניסים אותו למקפיא עם הקליפה, וניתן ליהנות ממנו גם חודשים לאחר העונה. תארו לעצמכם - לאכול ליצ'י מהפריזר בפברואר.
