מלחמת "חרבות ברזל" הביאה לא מעט עסקי אוכל אל סף תהום - וסגירה. אלה שהצליחו לשרוד את הקורונה ואת המהפכה המשפטית שלוותה בהפגנות ובחסימות צירי תנועה ראשיים, קיבלו עם פרוץ המלחמה נוק אאוט, או כמו שאחד המסעדנים היטב להגדיר: "וידוא הריגה". עכשיו מצטרפת לסטטיסטיקה גם מסעדה ותיקה בת 75 שנה, שפעלה עשרות שנים במרכז תל אביב - מסעדת וינה.
בערב 7 באוקטובר, ביום הראשון למלחמה, פגע טיל בקומה העליונה של הבניין שבו שכנה וינה. הנזק למקום היה גדול, אבל בהתחלה התוכנית הייתה לשפץ את המקום ולפתוח אותו מחדש. כעת הוחלט סופית שהוא ייסגר.
מדובר במסעדה משפחתית קטנה, שאותה מנהל אייל בן מנחם (57), הנכד של מייסדי המקום, ברטה ושמואל ארנברג, זוג עולים מפולין שהקימו אותה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בחדר האוכל של מלון ארמון ששכן בירקון פינת בוגרשוב. משם היא עברה לבן יהודה 48, בתקופה שברחוב בן יהודה עוד מכרו מעילי פרווה בכל פינה, ולפני 25 שנה עברה למיקומה הנוכחי (בן יהודה פינת מנדלי), זה שנפגע, כאמור, במתקפת הטילים ביום הראשון לפרוץ המלחמה.
כבר בתקופת הקורונה התחילו להרגיש במסעדה את הצרות: הקהל המבוגר לא יצא מהבית, התיירים הפסיקו להגיע, והחפירות של הרכבת הקלה בבן יהודה דיללו משמעותית את התנועה ברחוב. המלחמה סתמה את הגולל על גורלה.
וינה היא מסוג המסעדות שהולכות ונכחדות: העיצוב לא היה מושקע, הרהיטים סטנדרטיים, ללא פלייליסט סוער. במסעדה היו בסך הכול שישה שולחנות מכוסים מפות לבנות, ואת הקירות קישטו גזרי עיתונים ממוסגרים, זכר לימים שבהם גדולי העיתונאים היו מהללים את המקום הוותיק. התפריט הציע את כל הקלאסיקות של מאכלי אשכנז - מגולש ריאות ותבשיל קורקבנים ועד שניצל עם פירה.
בן מנחם הפעיל את המסעדה בשנים האחרונות, כמעט לבדו. לא היו לו טבחים, לא היו שוטפי כלים וגם לא מלצרים. בן הוא היה קם מדי בוקר, קונה סחורה בשוק, מגיע למסעדה ומבשל. כשהגיע לקוח למסעדה, בן מנחם היה יוצא מהמטבח ומגיש לשולחן בעצמו את האוכל שלמד להכין מסבתא. קרוב ל-40 שנה הוא היה בין הסירים - עד עכשיו.
איך התחושה לסגור את מפעל חייהם של סבא וסבתא?
"התחושה לא טובה, אבל יש דברים שלא קשורים אלינו שאילצו אותנו לסגור. הרסיסים של הטיל הרסו את כל החזית של המסעדה. רק אחרי עשרה ימים הרשו לנו להיכנס לחלל, וכשראיתי את כל מה שקרה שם, והבנתי שאני כבר לא ילד, כבר הבנתי שלא אפתח מחדש למרות שזו הייתה הכוונה בהתחלה. כל המקום נהרס, אי אפשר לעבוד. אחרי ששיפצו את החזית היה שם כזה כאוס ולכלוך, והבנתי שאני לא יכול להתמודד עם כל זה לבד. גם הייתי צריך להשקיע המון ולהתחיל הכול מההתחלה, כשבעצם חפירות הרכבת הקלה מתרחשות ממש על הדלת של המסעדה ולא יודעים מתי זה ייגמר. הרכבת הורידה את העבודה בכל הרחוב, היו ימים של חפירות שלא יכולתי להיכנס למסעדה מהדלת הראשית. אז המצב עכשיו זה שהרכבת לא הלכה לשום מקום, המלחמה לא נגמרת, ולפני שנתיים הייתה קורונה שגם לא הוסיפה לנו, אז לאור כל זה החלטתי שיותר טוב לסגור".
בן מנחם החל לבשל את האוכל של המסעדה בבית ולחלק ללקוחות (054-8035390 למתעניינים). "זה בדיוק אותו תפריט רק במחירים נמוכים יותר כי כבר אין לי שכר דירה ואין לי ארנונה לשלם. אני בעצמי מבשל את האוכל וגם עושה את המשלוחים".
מסעדת וינה לא לבד: בין המסעדות שנסגרו בחודשי המלחמה אפשר למנות את מסעדת ברוט, מסעדת ארטל פורמל שנסגרה לפני שחגגה שנה, מסעדת לה סיטה בשוק הכרמל ומסעדת טופולופומפו היוקרתית, שתיסגר בסוף חודש פברואר.
