צפו בראיון עם מרגרט תייר
(צילום: חגי דקל)
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר נדחה ערעורה של המסעדנית מרגרט תייר (72) על החלטת בית המשפט המחוזי מינואר 2020 לפיה על תייר למסור לידי עיריית תל אביב את החזקה בשטח המסעדה שבבעלותה, מאז שנות ה-70. את המסעדה פתח ויקטור תייר ז"ל בשנת 1977, ולאחר פטירתו המשיכה אשתו, מרגרט, להפעיל אותה. עיריית תל אביב מבקשת להמשיך את פיתוח הטיילת המחברת בין יפו לתל אביב, ולשם כך מתכננת להפקיע מספר שטחים של נכסים באזור ובהם גם הנכס של תייר, הנמצא בנקודה שייעודה "שטח ציבורי פתוח". אל שטח המסעדה של משפחת תייר נוספו במהלך השנים תוספת בנייה וגם חצר המשקיפה לים, שהיא שטח שבבעלות רשות הפיתוח של העירייה ולא בבעלות המסעדה, והוא מוגדר כשטח ציבורי.
"אציין כי הפגיעה במערערת לא נעלמה מעיניי", כתב שופט העליון יצחק עמית בהחלטה. "המערערת הפעילה מסעדה במקרקעין דנן במשך כ-40 שנה, ומעבר להיותה מקור פרנסתה, ניכר כי למערערת זיקה רגשית משמעותית כלפי המסעדה". כשהוא מצטט פסק דין קודם אחר, כתב השופט כי "בנסיבות מסוימות בהן קיים צורך ציבורי במקרקעין, גובר האינטרס הציבורי על זכות הקניין של היחיד, ומצדיק את פעולת הרשות".
הסיפור של הנכס מתחיל בשנת 1972, כשויקטור ומרגרט רכשו חנות מוזנחת בכיכר השעון ביפו, ממש מול הים. הזוהמה, הפשע ואפילו תחנת המשטרה ממול, זו שהפכה עם השנים למלון מהודר, לא הרתיעו אותם. ויקטור הקים במקום מסגרייה, וכך זה נמשך חמש שנים, עד שיום אחד בשנת 1977 נפתחה המסעדה ונולד אחד המוסדות הקולינרים הוותיקים בארץ.
ויקטור תייר, שהיה פעיל בפנתרים השחורים, היה אחראי לכל עבודות הפרזול במקום - שער הברזל בכניסה, השלט, הדג הכחול שתלוי מעל הכניסה. את הגריל הוא בנה על פי מידותיה של אשתו ואת הכיסאות הוא בנה ממיטות סוכנות ישנות שמצא בשוק הפשפשים ב-10 לירות למיטה. כשרצו השניים לשפץ את הקיר החיצוני ולא היה להם כסף לחפות אותו באריחים חדשים, מרגרט מספרת שויקטור ירד אז לחוף הזבל ביפו, אסף פסולת בניין וצדפים, ויחד הם הדביקו חתיכה אחר חתיכה לקיר. גם הקיר הזה נמצא שם עד היום. ויקטור נפטר לפני 29 שנה ומאז מרגרט מפעילה את המסעדה.
עו״ד צבי שוב, מומחה לנדל״ן, תכנון ובנייה, מסביר כי החלטת בית המשפט העליון מהווה סוף פסוק לניסיונותיה של תייר לשנות את ההחלטה ולא מותירה לה אפשרות נוספת לפעולה: "הפקעת שטחים, בין אם בית מגורים ובין אם בית עסק שהיה קיים עשרות שנים, היא רגע קשה עבור הנפקע אשר מרגיש שחלק משמעותי מחייו נלקח ממנו. בשל כך, ובשל זכותו של אדם לכתוב את סיפור חייו, אמורות להיות לו הגנות אשר יאפשרו לו לכל הפחות לטעון את עמדתו ולנסות לשנות את החלטת מוסדות התכנון.
"במקרה זה של תייר ההפקעה נעשתה לפי תב"ע (תוכנית בניין עיר) בת 65 שנה, ללא בחינה תכנונית חדשה של טענותיה של תייר ביחס למצב בשטח ולצורך בקרקע, אשר יבחן האם ניתן לממש את הצורך הציבורי גם באמצעות הפקעה חלקית והזזת תוואי ההפקעה במספר מטרים באופן שיאפשר למסעדה להמשיך ולפעול, כפי שביקשה המערערת.
״בניגוד לעבר, אז התקיימו יותר הליכי שימוע בטרם הפקעה, במסגרתם יכלו בעלי נכס לטעון כנגד הפקעת הנכס שלהם, כיום רוב ההפקעות מתבצעות מכוח ההליך התכנוני שבמסגרתו נשמעים בעלי הנכס בעיקר בשלב אישור התוכנית שמכוחה בעתיד יופקע הנכס, ולא בשלב הטכני של ההפקעה עצמה". עו"ד שוב מסביר כי המשמעות היא שבעל עסק, אשר לא מודע לכך שמתנהל הליך זה, עלול למצוא את עצמו מקבל הודעת הפקעה חד צדדית בשלב שבו השפעתו מוגבלת מאוד, כפי שקרה במקרה זה של תייר.
"מאחר והפקעה היא הליך פוגעני, לא ראוי שהפקעות יתבצעו על בסיס תוכניות כה ישנות, ללא שמיעת בעל הקרקע בהליך כלשהו", אומר שוב, אך יחד עם זאת מסביר כי אין חולק שפיתוח שטח הטיילת ביפו למטרות ציבוריות הינו חשוב, בהתחשב בהתפתחות המשמעותית של העיר ב-20 השנה האחרונות, אך יתכן שהיה מקום לבחון האם ניתן היה לממש מטרה זו תוך הקטנת או צמצום הפגיעה במסעדה.
עיריית תל אביב אמורה להגיש בתקופה הקרובה צו הוצאה לפועל יחד עם צו פינוי.
מרגרט תייר מסרה בתגובה: "אנחנו ממשיכות להילחם על הפיצוי. אנחנו גרות במסעדה ויוצאות למלחמה".
