מי שמע פעם על אלפרדו די ללו או צ'זרה קרדיני? ובכן, די ללו היה שף ובעל מסעדה ברומא שבאיטליה, ששכלל מנה מוכרת – פטוצ'יני בחמאה – על ידי הוספת כמות חמאה נוספת, וזכה לפופולריות רבה. איתרע מזלו ובשנת 1927 ביקרו במסעדה, בירח הדבש שלהם, השחקנים הידועים דאגלס פיירבנקס ומרי פיקפורד, שכל כך אהבו את המנה שעם שובם לארצות הברית ביקשו שיכינו להם אותה גם שם.
כך זכה די ללו להנצחת עולם - פטוצ'יני אלפרדו הפכה להיות מנה פופולרית במסעדות איטלקיות ברחבי העולם. אגב, באיטליה עצמה (למעט בתפריטים לתיירים) המנה הזאת עדיין קרויה בשמה המקורי.
קרדיני היה שף איטלקי שחי לפני קרוב ל-100 שנים וניהל מסעדה בטיחואנה שבמקסיקו. יום אחד אזל רוב האוכל במטבח דווקא כשהגיעה למסעדה קבוצת כוכבי קולנוע מקליפורניה, שמעבר לגבול. קרדיני נאלץ לאלתר, והכין עבורם סלט משאריות שמצא במטבח – חסה, חזה עוף, ביצים, ולחם ישן, ממנו הכין קרוטונים. אותו צ'זרה התגלגל באנגלית ל"סיזר", ועד היום מכינים את סלט הקיסר שלו על בסיס אותם רכיבים.
ייתכן שאם די ללו וקרדיני היו חיים היום, הם היו שואלים את השאלה שמעסיקה לא מעט בלוגרים של אוכל ובשלנים שמפתחים מתכונים: איך זוכה מי ש"ממציא" מתכון למנה זו או אחרת להגנה על המנה שיצר? השאלה הזאת לא נשארה בתחומי הרשת אלא עלתה גם מספר פעמים בבתי המשפט, בארץ ובחו"ל, וברוב המקרים נקבע, כי המתכון עצמו אינו נהנה מהגנה משפטית.
הסיבה המרכזית לכך היא, שעיקרון היסוד בהגנה שמעניקים דיני זכויות היוצרים הוא שעלינו לאתר "יצירה" חדשנית כלשהי. רשימת המוצרים בבסיס מנה זו או אחרת, אינם "יצירה" אלא בחירה מתוך היצע קיים, שאין בו כל חדש. אפילו סדר הפעולות בהכנת מנה זו או אחרת, אינו נחשב לעונה על הגדרה זו, אלא למעין תרשים הנחיות וסדר פעולות שחוזרים במקרים רבים.
יתר על כן, לעיתים קרובות מתהדר המתכון המתפרסם ביכולת ההפשטה וההנגשה של אופן הכנת המנה לציבור רחב ולא רק לטבחים מקצועיים. מטבע הדברים, ככל שהמנה "פשוטה" יותר, נעדרים ממנה אלמנטים חדשניים שניתן מלכתחילה לטעון שקיים בהם חידוש כלשהו.
קושי נוסף מעורר הצורך בהוכחת "העתקה", הנדרשת במקרה של פגיעה בזכויות יוצרים: איך נבחין בין שינויים מהותיים לחסרי משמעות? מה יהפוך מנה ל"חדשה"? האם החלפת הסיר המומלץ לשימוש הופך את המנה לאחרת? האם די בהוספת תבלין שלא נזכר במתכון המקורי? האם מספיק שינוי כמותי (כגון יותר חמאה כמו במקרה של מיודענו אלפרדו)?
בשלנים רבים מתגאים באופן חופשי על שינויים שעשו במנות - "הוצאתי את הכוסברה", "החלפתי לקמח מלא", "אותו דבר רק עם שמן זית", שלא להזכיר הנחיות כלליות כמו "כף" (באיזה גודל בדיוק? "קורט" או לפי "העין" או לפי "הטעם"). מובן שכל אלה אינם בסיס להגנה על יצירה "חדשה".
גם אם נכיר בשילוב בין שני אלמנטים כשילוב "חדשני" – היכן יעבור הגבול? האם מתכון לשווארמה ייחשב חדשני אם במקום בצלחת הוא יוגש בבאגט? האם מי שהגיש לראשונה מרק בתוך כיכר לחם זכאי לאסור על אחרים הגשה דומה (שהרי זו משמעות ההכרה בזכות היוצרים – מניעת אפשרות לעשות ביצירה שימוש ללא רשותו של היוצר המקורי).
כל השאלות הללו מצביעות על הקושי להכיר ולזהות במתכונים את אותו אלמנט "יצירתי" חדשני - שקל יותר לזהות בציור, בספר, במנגינה או במחזה, קושי שהביא לכך שבדרך כלל ההגנה על מתכון למנה זו או אחרת, אינה קיימת.
מקוקה קולה ועד קרונאט
הגנה אפשרית אחת, אם כי מצומצמת באופן השימוש בה, היא רישום סימן מסחר. רישום סימן מסחרי אינו מגן על המתכון עצמו, אבל יוצר הגנה מאפשרות הפקת רווח מסחרי כאשר זה נעשה מפורסם.
משפט מפורסם התנהל במשך שנים באוסטריה בין מלון "זאכר" בוינה (שהקים בנו של פרנץ זאכר – הקונדיטור שהמציא את עוגת השוקולד המפורסמת "זאכר טורט" ורשם סימן מסחרי עליה) לבין הקונדיטוריה השכנה "דמל", שהשיגה את המתכון של העוגה והכינה אותו בשם החדש: "הזאכר טורט של דמל".
ב"דמל" ערכו גם כמה שינויים מהמתכון המקורי ובהם שינוי במיקום שכבת הריבה, בו השתמשו שם להצדיק כי מדובר במתכון חדש ושונה. בסופו של סכסוך ארוך שנים, זכה מלון זאכר בזכויות, והוא היחיד שרשאי לעשות שימוש בשם בציון המילה מקורי.
בשנים האחרונות אף התפרסם בארצות הברית המקרה של הקונדיטור הניו יורקי דומיניק אסל, שהצליח לשלב בין שני מאפים - קרואסון ודונאט – ורשם סימן מסחרי על השם המשלב בין שניהם - קרונאט.
המאפה החדש זכה לפופולריות רבה, מאפיות אחרות חיקו אותו, אבל לא יכלו להשתמש באותו שם מסחרי. הקרונאט הוא דוגמה מובהקת לקושי להגן על מתכון מצד אחד, ולדרך הגנה אלטרנטיבית שאפשר לאמץ במקרה של מתכון חדש.
ובקשר לאלמנט היצירתי, חשוב לציין שהיום מתחילה התפתחות בתחום, שהביא לעולם הבישול המודרני, כמו זה המוכר כבישול מולקולרי. כאן שפים "ממציאים" שימוש באלמנטים שונים שבמקורם הם לא מוצרי מזון, כמו חנקן נוזלי, ויוצרים באמצעים מדעיים וכימיים רכיבים שונים, המשולבים במנות שונות שהם מכינים.
תרכובת כימית כזו או אחרת יכולה, במקרים מסוימים, ליהנות מהגנה משפטית (אפילו של פטנט) ולהעניק ל"ממציא" הגנה מפני שימוש של אחרים באותו רכיב שהוא יצר. הדוגמה המפורסמת ביותר בעולם הינה ככל הנראה הנוסחה המוגנת עד היום שבבסיס המתכון למשקה ה"קוקה קולה".
תנו דגש על העיצוב
העובדה שמתכון כשלעצמו אינו נהנה מהגנה, אין פירושה כי לא ניתן להגן על מנה בדרכים אחרות. מבחינת השפה הכתובה, ככל שתיאור המנה יתרחק מהאלמנטים הטכניים – רכיבים ודרך הכנה - ויהפוך ל"סיפורי" ו"אישי" יותר, כך יש יותר סיכוי לזהות באותו מתכון אלמנטים יצירתיים. כך למשל, יכול כותב המתכון לשלב בתיאור המתכון סיפורים על המקום הראשון בו נתקל במנה (בית אימא או טיול בחו"ל), על תחושות בהכנתה, ועוד תיאורים סוביקטיביים או אישיים, שעשויים לשנות את משמעות הטקסט מ"מתכון" ל"דרך ביטוי ייחודית", וכך להפוך אותו ל"יצירה ספרותית" מוגנת.
טקסט כזה, אם יועתק בשלמותו, יהווה הפרה של זכויות יוצרים. עם זאת, רוב הסיכוי שהעתקה של המתכון עצמו בלבד – הרכיבים ודרך ההכנה, ללא ההיבטים ה"יצירתיים", יהיה חשוף להעתקה ונטול הגנה. שפים רבים כבר פרסמו ספרי מתכונים מתוך הבנה שלא יוכלו להאדיר את שמם על ידי הגנת המתכון מהעתקה, אלא דווקא על ידי הנחלתו לרבים וזיהוי המנה עמם.
דרך מקובלת בה נעשה שימוש להגן מפני העתקה היא "עיצוב" המנה המוגמרת. גם אם המנה עצמה אינה מוגנת, דרך הגשת המנה, שילובה עם מנות או אלמנטים נוספים, תוספת קישוטים שונים (המוכר כ"צילחות"), עשויים להביא את המנה המוגמרת ליהנות מהגנה בשל הנראות שלה. שילוב המנה ביחד עם כל אותם אלמנטים, עשוי להביא הכרה במנה בשלמותה כ"יצירה אמנותית". במקרים מסוימים, עשויה אף להינתן למנה הגנה הניתנת ל"עיצובים" תעשייתיים אחרים על יד רישום מדגם.
מטבע הדברים, דרך מקובלת להגנה על מתכון היא יצירת סרט או צילום בצד הטקסט הכתוב. סרטון שבו מוצגת הכנת המנה המוגמרת יקשה על מישהו אחר לערוך סרטון דומה. אין כל ספק שצילום נחשב ל"יצירה" וככזה הוא מוגן מפני העתקה. אם ביחד עם מתכון שפרסמתי אציג צילום של המנה המוגמרת, יהיה בכך להגן על הפרסום מפני העתקה.
העתקת הפרסום בשלמותו, עלולה להגיע לפגיעה בזכות יוצרים, בזכות הצילום הנכלל בה. הסיכוי שהכנת המנה על ידי המעתיק תאפשר לו להפיק צילום זהה מוגבל, וככל שהצילום יהיה יותר ייחודי, איכותי, מזווית מסוימת וכו', קל יותר יהיה להוכיח שמדובר בהעתקה של הצילום.
מטבע הדברים, גם ככל שהמנה המוצגת בצילום תהיה יותר "מעוצבת", הסיכוי להתמודד בהצלחה עם ההעתקה יהיה גדול יותר. יחד עם זאת, גם כאן, אם תתבצע העתקה של המתכון בלבד – הרכיבים ודרך הכנת המנה – וההעתקה תוצג בצד צילומים אחרים או בעיצוב והצגה שונים, יאבד סיכוי זה.
ומה ברשתות?
בעידן הרשתות החברתיות, מתעוררת גם השאלה האם יש חשיבות למקום בו בוצע הפרסום? כאן התשובה הברורה היא לא. יצירה מוגנת אינה מאבדת את ההגנה אם הופצה ברשת חברתית. לפיכך, הפצתה במייל, בפייסבוק, בוואטסאפ, או באינסטגרם אינה מביאה בהכרח לאבדן ההגנה כלפי הגורם שיעתיק את היצירה, ואין העובדה שהגורם המעתיק נתקל ביצירה באינטרנט מגינה עליו מפני הפרה.
דברים אלה יש לסייג ביחס לרשתות עצמן: תנאי השימוש בהן כוללים במקרים רבים ויתור על הזכויות כלפי אותן רשתות. לכך יש חשיבות רבה שכן במקרים רבים של הפרה קשה לאתר את הגורם המפר עצמו ואז נעשה נסיון לתבוע את המפרסם עצמו – הרשת החברתית. תביעה כזו יכולה להיתקל בקשיים נפרדים עקב אותם תנאי השימוש.
עו"ד גדעון קורן הוא מייסד משרד גדעון קורן ושות', המתמחה בפטנטים ובקניין רוחני
