שלושה חודשים לפני שהתחילה הקורונה השף ארז עינב החליט לעשות שינוי: אחרי עשר שנים בהן עבד עם השף עומר מילר במסעדות שלו - חדר האוכל, שולחן וקאליפסו - הוא החליט לעשות שינוי ועבר לגור עם אשתו ושלושת ילדיו בלימלוס, קפריסין. הוא התחיל כיועץ למסעדות ועשה אירועים פרטיים לישראלים ולפודי'ס מכל העולם, ואז הבין שאין בקפריסין, היעד התיירותי האהוב על הישראלים, אף לא מסעדה כשרה אחת למהדרין. ועל אף שעינב רחוק שנות אור מהתיאור "איש עסקים ממולח", הוא זיהה הזדמנות, עט עליה ופתח מסעדת שווארמה כשרה למהדרין בסמטאות העיר העתיקה בלימסול.
4 צפייה בגלריה
שף ארז עינב: "כל הזמן מתקשרים אלי רבנים מכל העולם ומפצירים בי שאפתח אצלם מקום כשר"
(צילום: יח"צ)
לא ברור אם טירוף השווארמה בישראל היה ההשראה למקום, אבל מה שבטוח זה שההצלחה לא איחרה להגיע: בזמן קצר שווארמה ירושלים הפכה לחביבת התיירים הישראלים שרוצים להרגיש בבית, וגם לחביבת הערבים מכל העולם שרוצים לאכול חלאל (בשר המותר לאכילה על-פי חוקי האיסלם) ונמנעים מהגירוס חזיר המקומי. עינב, שהעסיק בפתיחה רק שני עובדים, מעסיק היום - חודשיים בלבד אחרי - עשרה עובדים ממדינות שונות בעולם.
"בקפריסין אין ארנונה, אין אגרת שילוט, אין מס על הכיסאות - אלה דברים שבמסעדות בארץ אוכלים לך את הכסף. פה נותנים לך לחיות, בתור מסעדן אני מצליח לחיות בכבוד וזה מספק כל מה שאתה צריך לך ולמשפחה"
"בצוהריים אנחנו עושים פה פקק מטורף", הוא מספר, "הסימטאות כאן צרות וצפופות. באים אלי מכל קפריסין - מפאפוס, מנקוסיה ומאיה נאפה. המוזיקה כאן מכניסה לאקשן. זה כמו האווירה במזנון של איל שני או אצל אסף גרניט במחנה יהודה בירושלים. כבר בחודש הראשון אחרי שעה וחצי הכל היה נגמר, הייתי סוגר את המקום ב-12:30 בצוהריים כי השווארמה הייתה פשוט נגמרת".
איך כל זה קרה בזמן כל כך קצר?
"אנחנו השווארמה הכשרה למהדרין היחידה בקפריסין, וגם אין כאן יותר מדי מסעדות כשרות. מגיעים לאזור הזה הרבה מאוד ישראלים והבנתי שחסר פה מקום כשר. מסתבר שלא טעיתי. הכל התחיל כשפנו אלי מבית חב"ד וביקשו ממני לעשות להם כמה אירועים כשרים, ואז בעצם נפל לי האסימון שיש כאן דרישה גדולה לכשר. ראיתי גם ששווארמה כמו שלי בכלל אין כאן, יש גירוס שזה חזיר שזה בעייתי לחלק מהישראלים או פרגיות עם פפריקה שזה תפל מדי.
"היום אני מוכר ארבעה סיחים של הודו נקבה בכל יום, במשקל 50-40 ק״ג כל אחד. אני מוכר כאן גם סביח, ואני מכין פלפלים מטוגנים, סחוג, כרוב לבן וכרוב אדום, חומוס, טחינה ותפוח אדמה אמיתי. הלאפות, הבגטים והפיתות ממאפיית אנג׳ל. לפעמים עוגנות כאן ספינות של תיירים ואז תוך חצי שעה עומדים בבת אחת 60 אנשים בתור. המקום הפך להיות נקודת מפגש לישראלים שהם 80 אחוז מהמבקרים. מנגנים כאן רק מוזיקה ישראלית וכל הרחוב שומע אותנו. לפני שבועיים התחלנו לעשות משלוחים בשביל להוריד קצת לחץ מהמקום".
כסף - והרבה
אבל הסיפור של עינב לא נגמר שם. בגלל שיתוף הפעולה עם בית חב"ד, ההצעות מהעולם לא איחרו להגיע - מבית חב"ד ברוסיה, בלונדון, בפולין וגם בתאילנד - כולם רוצים שיפתח קרוב אליהם שווארמה ירושלים. "כל הזמן מתקשרים אלי רבנים מכל העולם ומפצירים בי שאפתח אצלם מקום כשר", הוא מספר, "רוצים שאפתח בקובנט גארדן בלונדון, הרב הראשי שם כבר שבועיים לוחץ עלי. אני לא פוסל אפשרות כזאת".
למה דווקא קפריסין?
"לא הכרנו כאן אף אחד וחשבנו על קפריסין מהסיבה הפשוטה שזה יעד קרוב לישראל. חשבנו שפעם-פעמיים בחודש נגיע לארץ לביקור, אבל אז הגיעה הקורונה ונתקענו כאן שנתיים וחצי מבלי לצאת מהאי. השף אוהד לוי שעבר לגור בערבה נמצא שלוש שעות נסיעה מתל אביב ואני במרחק 40 דקות טיסה".
מה גרם לך בגיל 45 לעזוב ככה עם שלושה ילדים ולהתחיל מחדש במקום אחר?
"אני חייב להגיד שהדבר האחרון שחשבתי עליו בחיים זה שאני אי פעם אעזוב את ישראל. שירתי בצבא, הייתי 23 שנים במילואים ואני אוהב מאוד את ישראל. אני גם ציוני מאוד אבל הבנתי שישראל היא מדינה קשה ואיכות החיים בארץ בעייתית. פה איכות החיים טובה יותר".
מה למשל?
"בקפריסין אין ארנונה, אין אגרת שילוט, אין מס על הכיסאות - אלה דברים שבמסעדות בארץ אוכלים לך את הכסף. פה נותנים לך לחיות, בתור מסעדן אני מצליח לחיות בכבוד וזה מספק כל מה שאתה צריך לך ולמשפחה. עם זאת הישראליות חשובה לי, אני מתפאר בישראליות שלי והשלט 'שווארמה ירושלים' כתוב בכניסה בענק. יש תפריט בעברית והמוזיקה ישראלית וברור שזה מקום ישראלי. אני לא משתחצן אבל באמת טוב פה, נעים ורגוע, אין לי פוליטיקה על הראש, ואין לך את הדאגות היומיות שיש בישראל, פה אני לא פותח 60 פעמים ביום ynet בשביל להתעדכן מה קורה".
וכמה עולה אצלך מנה? לא יודעת אם אתה מעודכן, אבל בארץ המחירים משתוללים.
"מנה בפיתה עולה כאן 12 יורו שזה 42 שקלים".
ואתה מצליח לעשות כסף מזה?
"ועוד איך, מתפרנסים בכבוד".
