"למצוא את הקרבונרה הכי טעימה בארץ", היה אחד הסעיפים ברשימה שהשאיר אחריו של החייל גיא בזק ז"ל, שנהרג בקרב על מוצב כיסופים. כשנה לפני מותו הכין גיא רשימה של דברים שהוא רוצה להספיק לעשות עד גיל 20. ברשימת השאיפות שלו היו סעיפים כמו "להשאיר חותם בשבט הצופים", "לגרום למישהו להרגיש טוב", "לבחור מדינות אקזוטיות לטייל בהן בעולם בעולם" וגם סעיף נוסף - למצוא את הגרסה הכי טעימה למנת הפסטה האהובה עליו - פסטה קרבונרה. עכשיו, תמר, אחותו של גיא, יוצאת בחיפושים אחר מנת הקרבונרה המנצחת, במטרה להשלים את המשימה שהציב לעצמו אחיה, שהיה בן 19 במותו.
"גיא סיפר לי שהאדמה בבסיס רועדת והקליט לי את הבומים החזקים שנשמעו בבסיס", שיתפה תמר אחותו. אבל אחרי שהתחילו להתפרסם הדיווחים על חדירות מחבלים ליישובים ולבסיסים – גיא כבר הפסיק לענות להודעות
במהלך השבעה הגיעה לנחם את המשפחה והקרובים המחנכת של גיא מהתיכון, ובידה אוצר: היא מסרה לידי המשפחה את הפתק הזה שכתב גיא ואותו שמרה אצלה, שכותרתו הייתה - "20 דברים שהייתי רוצה להספיק עד גיל 20".
החלום של גיא בזק היה להתגייס לתפקיד לוחמה משמעותי. אחרי שהתגייס לחטיבת גולני הוא שאף להשתבץ לגדוד 51 – הגדוד עליו אביו, יובל בזק, פיקד בעבר הרחוק. גיא השלים את המשימה ובתום מסע הכומתה הוא קיבל מאביו את הכומתה החומה שליוותה אותו בשירותו, כומתה שגם הספיקה לעבור דרך תמר (24), האחות הגדולה, ששירתה בתור סמב"צית ברמת הגולן.
תמר מספרת שלגיא היו תוכניות להתקדם בתפקיד ולצאת לקורס מפקדי כיתה. אבל כל החלומות שלו נגדעו כשבשבת ה-7 באוקטובר, כשגיא נהרג בקרב על מוצב כיסופים. "המפקדים סיפרו לנו כמה אהבו והעריכו את גיא, איזה לוחם מוביל הוא היה במחלקה ובפלוגה. במסע כומתה מיד ראו את זה – הוא כל הזמן התנדב לסחוב את האלונקה, וגם כשנתן לאחרים להחליף אותו – הוא המשיך לדרבן אותם ועזר לכולם", משתפת אחותו תמר.
באותה השבת השחורה גם תמר קמה בבוקר מהאזעקות, כששהתה אצל בן זוגה באשדוד. היא הספיקה לכתוב לגיא "בוקר טוב" ולשאול אותו מה פשר האזעקות, והוא השיב לה בקריצה של אופטימיות. "גיא רצה לקחת חלק בכל פעילות, הוא תמיד חיפש עשייה עם משמעות. באותו בוקר ידעתי שהוא מחכה לרגע שיתנו לכוח שבו הוא לחם לפעול. גיא סיפר לי שהאדמה בבסיס רועדת והקליט לי את הבומים החזקים שנשמעו בבסיס", שיתפה תמר. אבל אחרי שהתחילו להתפרסם הדיווחים על חדירות מחבלים ליישובים ולבסיסים – גיא כבר הפסיק לענות להודעות. "המשכתי לכתוב לו כל הזמן, הייתי בטוחה שתכף אקבל ממנו הודעה. היה לי ביטחון לאורך כל הזמן הזה שהכל בסדר איתו – פשוט כי זה גיא. מבחינתי לא יכול לקרות לו שום דבר, הוא הכי חזק. הנחתי שהוא לא זמין כי הוא נלחם, לא ידעתי בכלל שאני צריכה לדאוג לו, עוד לא קלטתי את סדר הגודל של האסון הזה. באותו היום נותק הקשר גם עם בן זוג של חברה טובה שהיה במסיבה – והייתי טרודה מה איתו כי ידעתי והאמנתי שגיא בסדר. בהמשך היום, כשקיבלתי את הבשורה שאותו בן זוג נרצח במסיבה – חשבתי שזו הידיעה הכי קשה שאתמודד איתה באותו היום. לא דמיינתי בכלל שזה תכף יגיע אליי", שיתפה תמר.
באותה השבת גם תמר הוקפצה למילואים, לתפקידה בתור סמלת מבצעים בחטיבה מרחבית ברמת הגולן. היא חזרה הביתה, ארזה תיק ויצאה צפונה. לא עברו 10 דקות מהרגע שהגיעה לבסיס – ואז קיבלה שיחת טלפון מאביה, רמ"ט אוגדה 91 במיל', שביקש להגיע אליה לבסיס לביקור. "זה לא היה נראה לי חשוד שאבא הציע שיקפוץ, הרבה פעמים גם במהלך השירות הוא היה בא לבקר אותי. פגשתי אותו בש"ג ושם הוא בישר לי את הבשורה הנוראית, שגיא נהרג בקרב", סיפרה תמר.
וכך, מיד אחרי הבשורה, נסעו שניהם יחד להוד השרון, להודיע ליתר בני המשפחה. "אבא שלי ביקש מגורמי הצבא שלא תגיע משלחת שתדפוק לנו על הדלת להודיע על נפילתו של גיא. הוא היה איש צבא כל החיים שלו, איבד המון מפקדים וחיילים לאורך הדרך. הוא ידע כמה הדפיקה הזו עלולה להיות טראומטית בשעת לילה כל כך מאוחרת. חששתי מאוד מהתגובה של בני המשפחה, איך הם יכילו את הכאב הזה. לא הייתי מסוגלת להיות בבית כשאבא הודיע להם, חיכיתי בחוץ. ההודעה הופצה מהר מאוד, גדלנו במקום קטן יחסית (כוכב יאיר) וגיא תמיד היה דומיננטי מאוד – הכירו אותו הרבה אנשים. כבר באותו הלילה אנשים לא הפסיקו להגיע והבית התמלא במנחמים", מספרת תמר.
באותו היום לא היה ידוע דבר לגבי האופן בו גיא נהרג, רק בהמשך נוצר קשר עם נציג צה"לי שהציג בפני המשפחה את תחקיר האירוע. "גיא היה דמות דומיננטית. במשפחה, בני הדודים הקטנים העריצו אותו. בצופים, כל השכבות מתחתיו הכירו ואהבו אותו. בחבורה שלו הוא היה הדבק שחיבר בין כולם. הוא היה כישרוני, מצחיק ויצירתי. הוא למד לנגן על גיטרה ולימד את עצמו לנגן על פסנתר, הוא אהב לטפס ולצייר. גיא היה ילד סנדוויץ' ביני לבין אחותנו הקטנה עדי (13), שזה אופי בפני עצמו, להיות בן בין שתי בנות. הייתה בו רגישות נדירה, שהיה חושף אותה רק לקרובים אליו", מספרת אחותו.
מנות פסטה יצירתיות ושילובים ייחודיים
תמר מספרת שגיא נהג לקחת אוכל שהיה בבית וחומרי גלם פשוטים, לעשות להם שידרוגים וליצור מנות חדשות ויצרתיות. "גיא לא יכול היה לראות פסטה מתיישנת, הוא היה חייב להמציא אותה מחדש. היה זורק חומרי גלם למחבת, מוסיף את הטאץ' שלו – ויוצר מנה חדשה ומשודרגת, לרוב פסטה. פסטה בולונז, למשל, הוא היה מכין באופן ייחודי לו – עם בשר טלה בבישול ארוך. בין המנות הבולטות שהיה מכין לנו, יש גם פסטה קרבונרה. אחותי הקטנה אומרת שהוא היה מכין את מנת הקרבונרה הכי טובה בארץ", סיפרה תמר, "אבל חוץ ממנות פסטה יצירתיות, גיא היה מכין בבית גם פיצות בתנור מקצועי - מגבינות מיוחדות, דרך פלפלים קלויים עם אנשובי – הוא לא היה מסתפק בפיצה הקלאסית".
איך הוא ידע להכין את כל זה?
"גיא היה כישרוני מאוד במטבח, הוא יצר הכל מהדימיון המפותח שלו. הוא היה אוטו-דידקט, למד הכל לבד ולא עבד עם ספר מתכונים מסודר. כמו שהוא לימד עצמו לנגן על פסנתר או לצייר – ככה הוא גם לימד את עצמו לבשל מנות מקצועיות. היה לו פשוט כישרון טבעי".
לאחר מותו, כשהתגלה הפתק שגיא כתב, תמר החליטה לעשות מעשה ולחפש במקומו את המנה. בשבוע שעבר תמר שיתפה פוסט בקבוצת הפייסבוק "רעבים ברעבך" וביקשה המלצות.
בין ההמלצות הרבות שקיבלה תמר לקרבונרה הכי טעימה, מככבות מסעדות כמו כפרה מיו, אמורה מיו, ארנסטו ומגזינו. "לארנסטו יש מסעדה ותיקה ברחוב בן יהודה בתל אביב, והוא הזמין באופן אישי את כל המשפחה לארוחה", מספרת תמר. "גם המסעדן יובל סלע, מבעלי מסעדות מגזינו וקפה איטליה פנה אליי, וגם הבעלים של קפה גן סיפור כתב לי. היה גם שף בשם דוד שושן שהציע לעשות לנו סדנת פסטה קרבונרה בבית. המון נרתמו בעקבות הבקשה שלי, וזה ממש מחמם את הלב", סיכמה תמר.
תמר, שכתבה את הפוסט בכאב מדם ליבה, לא האמינה שתקבל כאלו תגובות חמות: "חשבתי שאקבל כמה המלצות, איפה כדאי לאכול מנת קרבונרה, אבל הבאזז של הפוסט הזה הגיע למימדים שלא האמנתי – שפים וטבחים הציעו להגיע אלינו וולבשל עבורנו, שפים ממסעדות שונות הזמינו אותנו לארוחה, ועכשיו ננסה להגיע לכולם, ולכבד את כל מי שהציע לנו משהו מטוב ליבו. מסתמן שנאכל פסטה קרבונרה כמה שנים טובות קדימה".
