לפני שלוש שנים פתחה יעל בר, מסעדנית מרמת גן, יחד עם בן זוגה את הבר-מסעדה שלדון, 350 מ"ר במרכז העסקים של רמת גן, באזור הבורסה. זה היה העסק שהם חלמו עליו: בן הזוג הגיע למטבח של שלדון אחרי שניהל מטבחים שונים, והיא למדה את העסק ואת ניהול הפלור והעובדים תוך כדי תנועה.
- לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים באוכל - הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו
עכשיו, כמעט שנה אל תוך הקורונה, העסק נמצא על סף פשיטת רגל עם חובות כבדים לספקים, לעירייה, לבעלי הנכס ולרשויות. בר מגוללת עכשיו בפני ynet את המצוקה הכלכלית הקשה שאליה נקלעו - 200,000 שקלים חובות לספקים וחובות תפעוליים, 100,000 שקלים חוב לבעלי הנכס, 120,000 שקלים חוב לארנונה, עוד 45,000 שקלים חובות על הלוואות שנדחו ולא שולמו במועד, והרשימה עוד ארוכה.
3 צפייה בגלריה
יעל ברב"שלדון" עם שני ילדיה: "הברזים נסגרו והחבלים התהדקו"
(צילום מסך מתוך חשבון הפייסבוק)
"התקופה לא קלה", היא מספרת, "השקענו המון בשביל להקים את העסק הזה, והוא היה עסק שמח ומצליח, אבל חדש. הקורונה תפסה אותנו בדיוק בשלבים שבהם התחלנו לראות את ההצלחה, לקטוף את הפירות ולראות את הרווחה הכלכלית מהעסק. אבל הקורונה גם תפסה אותנו עם הלוואות שלא יכולנו להחזיר, והרעידה לנו את האדמה מתחת לרגליים".
"יש לנו ספקים שממרץ לא שילמנו להם, וכל הרכוש שלי משועבד לעסק. כרגע אנחנו על סף פשיטת רגל. כספי הפנסיה של אבא שלי משועבדים להלוואות, הוא ערב לחוזה שכירות שלנו ואני חוששת שיגררו אותו לבית משפט בשביל לשלם את החובות שלנו"
עד כמה המצב חמור?
"יש לנו ספקים שממרץ לא שילמנו להם, וכל הרכוש שלי משועבד לעסק. כרגע אנחנו על סף פשיטת רגל. כספי הפנסיה של אבא שלי משועבדים להלוואות, הוא ערב לחוזה שכירות שלנו ואני חוששת שיגררו אותו לבית משפט בשביל לשלם את החובות שלנו. היינו סגורים כמעט כל הזמן חוץ מחודש יוני שהיינו פתוחים, אבל אנשים בקושי יצאו ומי שיצא והגיע וראה את המקום הענקי הזה עם עוד שני שולחנות - היה מסתובב והולך, כי בר מוכר אווירה, וכשאין אנשים אז אין לי מה למכור. בעלי הנכס מסכימים לחדש לנו את החוזה רק אם נשלם את החוב על חודשי הסגר, החודשים שבהם העסק היה סגור. הם מוכנים לעשות הנחה אבל היא ממש קטנה ואנחנו לא יכולים לשלם את זה".
לפני פחות מחודש ריגש סיפורו של דניאל חזות, בעל בר מירושלים שנקלע לחובות כבדים ועמד לאבד הכל, את מדינת ישראל. אז, גייס חזות במימון המונים למעלה מ-600,000 שקלים, יותר מהיעד. עכשיו, מסתבר שחזות אינו לבד. עוד ועוד בעלי מסעדות פונים לציבור שייפתח את הלב והכיס. המקרה של יעל בר והשלדון, הוא עוד מקרה דומה.
בשל המיקום המרכזי, השלדון חולק לשני חלקים - בר ומסעדה. בצהריים הם היו מארחים לארוחות עסקיות את כל העובדים בבנייני המשרדים הסמוכים, ובערב המקום היה הופך למקום בילוי תוסס.
"הצהריים הוקדשו לאנשי עסקים מהאזור ולמשרדי חברות ביטוח שמקיפות אותנו", מספרת בר, "בצהריים היו רק עסקיות צהריים ובערב המקום היה בר. לפעמים גם היינו סוגרים לאירועים. המקום היה שמח ומלא חיים. בימי חמישי בערב היה די.ג'יי, בימי שני היינו מביאים סטנדאפיסטים, והיינו עורכים במקום גם אירועים - חינה, בר מצווה, הצעות נישואים".
מי ניהל את המקום?
"בן הזוג שלי ניהל את המטבח, וכבר ניהל כמה מטבחים בעבר. אני באתי מתחום הכספים אבל למדתי את העסק כמו שצריך. אני התעסקתי בגיוס עובדים, בספקים, בלקוחות, ואם היה צריך אז הייתי נותנת מעצמי כמה שעות בפלור. אנחנו היינו שנינו הפנים של המקום. בצהריים הלקוחות היו באים אלי ובערב היו באים אליו האנשים שאהבו לשבת אצלו".
אולי הניהול לא היה נכון?
"כשמשפצים ומשקיעים בעסק עושים את זה מתוך החלום שיש על המקום, ולא באמת מכירים את המציאות ומה היא תהיה. אנחנו שמנו כסף בשביל להקים מסעדה במדינת ישראל. יש כאן סטנדרט גבוה ללקוחות ולנו היה חלום. הכרנו את העסק וידענו לנהל אותו והיו לנו גם תוכנית לתקן את הטעויות שעשינו בשנתיים הראשונות, אבל אז הגיעה הקורונה".
"מי שמכיר מסעדנים יודע כמה חשוב לנו הכבוד והפאסון, ולשדר עסקים כרגיל, אבל כעת, כשהבית שלי והמשפחה שלי ועתיד ילדיי בסכנה ממשית, אני מורידה את כל המסיכות"
אתמול, החליטה בר "להוריד את המסיכה של 'עסקים כרגיל' ולבקש עזרה", כהגדרתה. בפוסט קורע לב בפייסבוק, שזכה כבר למאות שיתופים, היא כתבה: "זו זעקה אחרונה לפני סגירת הדלתות וקריסה סופית של העסק והבית... לימדו אותי עבודה קשה מהי וכשעובדים קשה זה משתלם, שככה מצליחים בחיים. לימדו אותי גם לחלום ולא לפחד לנסות להגשים את החלום... אבל אף אחד לא לימד אותי או הכין אותי למה שעברתי בשנה האחרונה...
"הגשמנו חלום ופתחנו את עסק חלומותינו. עסק מהמם ביופיו, מעוצב אדריכלית ברמה הגבוהה ביותר... במשך שנתיים השקענו את כל מרצנו, כספנו ורכושנו... ואז הגיעה הקורונה ששינתה את כללי המשחק. כולם ציקצקו שעסק שלא מצליח להחזיק כמה חודשים אין לו זכות קיום. לכל עסק יש את החבילה שלו. החזקנו עד עכשיו אבל זהו, החמצן נגמר. נקלענו לחובות רבים שאין אנו יודעים איך לצאת מהם.
"לא מאמינים שמפעל חיינו המצליח והשמח וכל רכושנו שעמלנו כל החיים לרכוש, עומדים להילקח וליפול. לא מאמינים איך שני אנשים חזקים שמתפעלים עסק לתפארת ובית יציב, אנחנו ניצבים בפני שני הילדים המלאכים שלנו ולא יודעים מה לענות כשהם שואלים אותנו אם אנחנו עומדים להיות עניים. ניסינו, באמת שניסינו. ונלחמנו בלי סוף. אך הברזים נסגרו והחבלים התהדקו. לימדו אותי להילחם עד שנגמר. אז אני פונה אליכם בניסיון אחרון להציל אותנו מהתהום שנכנסנו אליה".
הפוסט של בר נחתם במספר חשבון הבנק שלה ובבקשה לתרומה: "מי שמכיר מסעדנים יודע כמה חשוב לנו הכבוד והפאסון, ולשדר עסקים כרגיל, אבל כעת, כשהבית שלי והמשפחה שלי ועתיד ילדיי בסכנה ממשית, אני מורידה את כל המסיכות ורגע לפני שאנחנו פונים להליך פשיטת רגל שירסק אותנו סופית, אני פונה ללב שלכם לעזור לנו בתרומות לגיוס כספים להצלת מפעל חיינו והמשך הפעלתו ולהצלת המשפחה והבית".
