בשנות ה-90 לא היה בליין אחד בתל אביב שלא ידע מי זה אורי שטרק. הבחור השרמנטי עם שיער הפלטינה היה השם הכי מדובר בסצנת הבילויים בעיר: מועדון אלנבי 58 בדיוק נפתח אחרי השיפוץ והפך בין לילה לדבר הכי לוהט בעיר; המסיבות במועדון האוקטופוס בנמל תל אביב הישן והמוזנח היו המקום הנכון להיות בהן, וזה היה העשור שבו הוא עשה את זה – ובגדול.
היום, שבועות ספורים אחרי שחגג יומולדת 60 בבר תל אביבי ברנז'אי עם כל המי ומי, הוא מרגיש פחות נלהב לדבר על השנים המפוארות ההן. בגיל 60 כל מה שהוא רוצה זה להגיע כל בוקר ל"משרד" שלו – בר קטן שהקים עכשיו במסעדת לה לה לנד, מסעדת החוף שהוא מחזיק כבר 14 שנה בחוף גורדון בתל אביב – להסתכל על הים, לנשנש משהו מהתפריט ולהיזכר בערגה בבת של המציל המיתולוגי של החוף.
אל תבלבלו אותו עם נוסטלגיה או עם אגדות אורבניות מהעבר, ואל תזכירו לו מה שהוא רוצה לא רוצה לזכור: אורי שטרק מודל 2021 החליף את שיער הפלטינה שלו בשיער שיבה, גידל כרס והתגרש מאשתו ואם שני ילדיו, אחרי 17 שנות נישואים. כל זה קרה ממש לאחרונה, אבל שום דבר מכל זה לא השפיע על רמת הפופולריות שלו – מי שהיה מלך חיי הלילה ואחד ממייסדי סצנת חי הלילה הבולטים בארץ, עדיין חובש את אותו "כתר" בלתי נראה, גם אם הפעם האחרונה שהוא היה במועדון הייתה לפני הרבה מאוד זמן.
"במסיבת יום ההולדת האחרונה שלי נהניתי להביט על עצמי בן 60 חוגג עם חבריי. אני חושב שיש רוגע מסוים שמגיע עם גיל 60 כי זה גיל שבו אתה כבר ממש מכיל את עצמך, אתה יודע מי אתה, והקונפליקטים הפנימיים, שהיו נחלתי, כבר אינם. אני מרגיש שאני פשוט מקבל את עצמי ויש בזה משהו נעים. אני באמת לא יודע איך צריך להרגיש מישהו בן 60 כי אף פעם לא הייתי בן 60, אבל בשורה התחתונה זה כיף".
שטרק: "אני לא אותו רווק הולל שהייתי פעם. אין לי מועדון עכשיו, הוספתי כמה קילוגרמים, שאני מאמין שיירדו יום אחד, אפילו בקרוב, אני אדון לעצמי ואני נהנה מזה מאוד"
אתה מתגעגע לימים שבהם היה לך מועדון? מהצד זה היה נראה חגיגה אחת גדולה.
"אהבתי כל שנייה מזה, הייתי סופר את השניות להגיע למועדון. אני מת על זה ואוהב את זה מקצות אצבעותיי ועד לשיער ראשי. אני גם גאה בזה מאוד, הייתי הכי טוב בזה. בגיל 60 זה נראה לי קצת לא קשור, אתה לא צריך בגיל כזה שיהיה לך מועדון, זה לא הגיל לחיות את זה, לעשות מינגלינג ולשבת במשרד ולספור כמה שומרים יש לך להערב. אין בזה ג'וס".
אתה עדיין יוצא לבלות?
"אני עדיין יוצא לבלות, אבל זה לא כמו פעם כשהייתי יוצא מהבית בשעה 12:00 בצהריים למועדון, וחוזר הביתה ב-5:00 בבוקר, אלא אני יוצא לעבוד מתי שאני מחליט וחוזר הביתה מתי שאני מחליט. אני אוהב לצאת והאינטראקציה עם אנשים חשובה לי. כשאתה בן 60 ואתה עומד עם דרינק ביד אתה לא מרגיש בן 60 יותר, ובדרך כלל לוקח לי כמה שניות להבין שזה שמדבר איתי כרגע הוא כן בן 60".
מהפרספקטיבה שלך - במה שונים חיי הילה היום ממה שהיו פעם?
"סצנת הלילה במועדונים בעולם השתנתה מאוד מאז שנות התשעים המאוחרות ועד היום, והסיבה היא שבמועדונים בניינטיז מדונה רקדה עם המלצר במסעדה ממול. מועדונים היו אז קאטינג אדג' (עדכני, חדשני) של אופנה, מוזיקה, שפה, עיצוב וחדשנות – הם היו המקום שאתה חייב להיות בו. אבל כל זה השתנה, וזה טבעי, ואבוי אם לא היה משתנה. היום רוב הקהל שמאכלס מועדונים הם ילדים בני 18 ו-19, ואני חושב שאיביזה אחראית לשינוי.
"היום הבליינים לא באים בשביל לקבל את החדשנות, אלא באים להשתכר. רוח הדבר הזה שנקרא קלאב, השתנתה מהקצה לקצה. כמעט ולא תמצאי היום בעולם את העדכניות הזאת שאני מדבר עליה, זה פשוט לא קורה יותר. הדברים השתנו והם היו צריכים להשתנות, כמו במסעדנות. עברו כמעט 20 שנה מאז, ולדעתי אין בזה היום גלאם, ואין בזה את הדבר שבגללו ספרתי את השעות בשבוע עד שיגיע היום שבו אני יוצא למועדון".
אתה מרגיש שהקלאבינג הזה חסר לך?
"מדגדג לי לפתוח מקום, אבל בוודאות זה לא יהיה מועדון".
אז מה זה יהיה?
"זה יהיה מקום שהסיבה לבוא אליו תהיה גם אוכל, ולא רק מוזיקה ולילה. זה יהיה מקום שאני חושב שהוא נכון ביחס למה שקורה בעיר ובהתרחשות שלה מבחינת הסצנה ועסקי הפנאי".
רוצי שמוליק בקולי קולות
כבר 14 שנה שהוא והשותף שלו, ירון פרי חדש, דמות נוספת מחיי הלילה של תל אביב, מחזיקים במסעדת החוף "לה לה לנד" שנמצאת בחוף גורדון המתפתח. בקורונה הם לא עשו משלוחים והמקום רוב הזמן היה סגור, אבל זה גם היה מקום המפלט שלו בזמן הסגר.
אבל גם בלי הקורונה, נראה ששטרק מצא את המקום שלו: "אני מת על המקום הזה, הים זו מתנה אדירה, אין יותר כיף מזה. אנשים טסים 12 שעות במטוס בשביל להגיע לריזורט, ובסוף מגיעים למקום כזה. יש כאן חול ים מדהים שאין בשום מקום בעולם, מזג האוויר בתל אביב הוא רוב הזמן מהמעולים שיש, ואפשר לשבת על חוף הים עם דרינק, מה שבהרבה מקומות בעולם אי אפשר. כיף לי כאן. אני חולה על העיר הזאת, היא חלק ממני, וזה כמעט רומנטי איך שאני מרגיש כלפיה".
איך עברה עליך הקורונה? כשמחזיקים עסק עונתי והוא סגור קיץ שלם, זה נשמע בעייתי מאוד.
"אני לקחתי את הקורונה מאוד ברצינות והקפדתי על ההנחיות, ואם לא היה לי את החוף הזה והייתי צריך לשבת בבית, אני לא יודע איפה היית מוצאת אותי עכשיו. בחודש הראשון עטיתי כפפות וניקיתי באובססיה מוצרים, אני יודע שזה נשמע לא קול. אבל מהר מאוד הבנתי שצריך לשחרר. המקום הזה היה בשבילי אי של שפיות, והקסם האמיתי היה לבוא לכאן כל יום במהלך הקורונה, ולשבת פה. לים יש כוח מרפא".
מה זה עשה לך לראות את כל המקומות בעיר ללא הפסקה סגורים?
"כל הזמן אומרים שתל אביב היא כמו ניו יורק, אבל תל אביב היא כמו תל אביב ויש בה קסם. כשאתה ברבע שעה נוסע מצפון העיר לדרומה, אתה מבין שתל אביב היא בסוף מאוד פמיליארית, ולא רק עבורי. כשהכל נסגר בבת אחת זה לא היה כיף כי תל אביב היא עיר חפצת חיים והיא בתנועה, וכשהתנועה הזאת נעצרת אז לי זה היה עצוב ואפילו כאב. בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות. אבל שני דברים לא נעצרו – הבריזה והים – הייתי יושב כאן ומדמיין איך תל אביב נראתה פעם".
ואיך הביזנס שרד? הרי בכל זאת, משובר בעסק עונתי שהיה סגור בקיץ ובאביב וגם עכשיו אין כאן תיירות.
"בנינו על הקיץ הזה, כי כשיש לך חוף ים אתה בונה על הקיץ. גם בנינו על התיירים, שלא רק שלא הגיעו אלא אולי גם לא יגיעו בשנה הבאה. חשוב להבין שבעסק כזה זו התקופה שמחכים לה. אבל העירייה עזרה ופטרה אותנו ממחויבויות שונות, והצלחנו לשרוד. עכשיו הכל חוזר לאט לאט".
מה יש לך מהחוף הזה? למישהו שבא מבחוץ הוא בטח נראה כמו עוד חוף לאורך רצועת הים של תל אביב. החול הוא בטוח אותו חול.
"יש לי קשר חזק לחוף הזה, ביליתי כאן הרבה בתור ילד. אחת הפעמים שזכורות לי היטב היא שבאתי לפה עם קבוצת חברים בחופש הגדול של כיתה יו"ד, ובדיוק יצא התקליט 'אריאל זילבר' וצרחנו כאן בחוף את 'רוצי שמוליק'. עד היום אני זוכר שזה היה אושר מזוקק, אושר שרק ילד בכיתה יו"ד בתחילת החופש הגדול יכול להרגיש.
"אבל זה לא נגמר שם כי גם האהבה הגדולה הראשונה שלי, הייתה הבת של המציל המיתולוגי של החוף הזה. אני זוכר שבכל יום ראשון היינו מדליקים מדורה קטנה עם המציל, ומונה זילברשטיין ואורי אבנרי היו באים, ואני הייתי יושב פה עם האהבה של החיים שלי, וכולנו עושים קומזיץ על חוף הים. בסופו של דבר הקשר שלי למקום הזה הוא הרבה יותר מסתם מסעדה שאני הבעלים שלה, כי את הרגעים הכי יפים שלי בחיים העברתי ממש כאן".
כבר לא אותו רווק הולל
בשבועות האחרונים התנאים של שטרק בעבודה השתדרגו: הוא והשותף הקימו ממש על החוף בר קטן עם תפריט שאולי לא משקף את התדמית שיש לאוכל במסעדות חוף. עכשיו הוא סגר לעצמו את כל הפינות, והעבודה מסתנכרנת לו בדיוק מושלם עם החיים ועם הגובה של הכיסא.
שטרק: "בואו קצת נרגיע עם ה'יקר יקר'. יש פה אופציות לכל אחד, ואפשר גם לשבת מול הים ב-12 שקל ולשתות קפה ולעשות אחלה בילוי על חוף הים"
בוא נדבר רגע על המחירים בחוף הים.
"אני שם לב שכל שנה כשמגיע הקיץ מגיעים איתו גם עיתונאים שנשלחו להביא כתבות על המחירים בחוף הים. אז אני רוצה להתחיל מהסוף ולהגיד לך שהאוכל אצלנו כאן הוא לא אוכל טוב אלא אוכל מצוין. לא אתחיל לספר עכשיו, מה שכתבו כבר אלף פעמים בעבר, על האגרות שנגבות מאתנו כאן. אני מדבר כרגע רק על החוף שלי – והאוכל כאן מעולה ואנחנו מקפידים על השירות.
"לכל אחד יש אפשרות לבוא לחוף הים וליהנות במינימום כסף עם מיטת שיזוף במחיר של 12 שקל או כיסא שעולה שקלים בודדים, ולצרף לזה כוס קפה, ארטיק או פיתה עם משהו. כל זה עולה מעט. אנחנו לא מסעדת שף ולא רוצים להיות מסעדת שף, אלא רק מקום בילוי בחוף הים עם אוכל טוב, וזה משהו שקשה למצוא כאן. אז נכון שלה לה לנד זה גם לא המקום הכי זול בתל אביב, אבל בואו קצת נרגיע עם ה'יקר יקר'. יש פה אופציות לכל אחד, ואפשר גם לשבת מול הים ב-12 שקל ולשתות קפה ולעשות אחלה בילוי על חוף הים.
"אצלנו אוכלים ונהנים ומקבלים מוצר עם שירות טוב ונוף יפה. זה מוצר שמושקע בו מאמץ יום יומי. אוכל זה דבר יקר ללבי. אם פעם הייתי נוסע בעולם למסיבות, היום אני נוסע בעולם אחרי התשוקה הגדולה שלי – אוכל. זה לאו דווקא למסעדות יקרות, זה בעיקר למסעדות שמעניינות אותי. אני מבין באוכל טוב".
ומה אתה חושב על ההתרחשות הקולינרית שמתפתחת כאן בחוף הזה? גרקו פותחים כמה מטרים מכאן מתחם אוכל גדול. זה מלחיץ אותך?
"אז הם פותחים קומפלקס אוכל, ושיהיה להם בהצלחה רבה. למה שאני אהיה בלחץ?"
כי הם בכל זאת שחקן משמעותי, וכי הם בדיוק מעל הראש שלך.
"אי אפשר להסתובב כל היום ולהגיד 'אוי, נפתח עוד מקום'. אתה צריך להתמקד בשלך".
ומה עם שאר השכנים לחוף? חלק מהם אתה מכיר מחיי הלילה כמו דוד טור ב"קאליפסו" ורונן מיילי ב"בהילטון ביי".
"אותו כנ"ל. זו רצועת חוף תוססת וכל הזמן נכנס יזם חדש ועוזב יזם ישן. זה לא מטריד אותי בכלל ואין שום סיבה שיטריד. אני מאחל לגרקו בהצלחה וגם לכל מי שיפתח כאן בעתיד. גם ל'סודוך' יש כאן סניף והם עובדים נחמד".
אתה ואשתך הייתם יחד כמעט 20 שנה. איך זה להיות רווק שוב?
"אני לא אותו רווק הולל שהייתי פעם. אין לי מועדון עכשיו, הוספתי כמה קילוגרמים, שאני מאמין שיירדו יום אחד, אפילו בקרוב, אני אדון לעצמי ואני נהנה מזה מאוד. יש משהו חזק מאוד בחופש. חופש זה משהו חזק וזה לא קשור לזוגיות, כי אתה בעצמך מייצר את זה. גם בתוך הזוגיות היה לי חופש וגרושתי נתנה לי את הספייס שלי שהיה חיוני, וגם עכשיו יש לי אותו. ספייס זה משהו שמאוד חשוב לי.
"בשלב זה אני ממש לא מחפש זוגיות ונהנה מהמצב הזה. היום היחסים שלי עם גרושתי טובים יותר ממה שהיו בסוף הנישואים שלנו. יש לנו שני ילדים שאנחנו אוהבים מאוד, ואלה היו גירושים טובים בהסכמה. אנחנו שני אנשים בוגרים, שהבינו שבמקום להתקוטט צריך לעשות מה שנכון".
