כשמתבוננים בו היטב, חדי העין יכולים לזהות שאלרן שרפלר הוא הבן המועדף של אבא. אפשר להאשים את הסטטוס – בן הזקונים הצעיר בשרשרת של תשעה אחים ואחיות – אבל מי שמכיר את המשפחה מקרוב יודע שבמקרה הזה, האשמה העיקרית היא האהבה לאוכל, היד המופלאה הזאת, שבה בורכו גם האבא וגם הבן, היא זו שבגללה הכל קרה.
להרבה מהקוראים השם אלרן שרפלר אולי לא אומר הרבה, אבל בשביל הירושלמים משפחת שרפלר היא לא פחות ממיתולוגיה בעיר – המשפחה מחזיקה כבר 70 שנה באחד ממוסדות הקולינריה הוותיקים והמוערכים בארץ – מסעדת עזורה בשוק מחנה יהודה.
אבל שרפלר הצעיר, שנולד וגדל בשכונת קטמונים בירושלים, יחד עם שפים נוספים שצמחו בשכונה המחוספסת הזאת כמו רפי כהן, אביב משה ואחרים, תמיד הרגיש שהוא יוצא קצת מחוץ לקווים. המהלך הדרמטי הראשון שעשה היה לפני שמונה שנים, אז לקח את עזורה, המסעדה הביתית מהשוק בירושלים, ופתח סניף שלה בתל אביב.
עכשיו, שמונה שנים אחרי שעזב את עיר הקודש לטובת העיר הגדולה, הוא שוב צעד אחד לפני כולם – במהלך המגפה הוא עזב את עזורה תל אביב, השאיר אותה לשניים מהאחים שלו, ופתח את אחד המקומות האהובים ביותר על שפים, אנשי קולינריה ופודי'ס – מסעדת אבן עזרא ששוכנת על גבול שוק לוינסקי (רחוב המשביר 2 פינת דרך יפו) בדרום העיר.
"אבא היה המודל חיקוי שלי, כל החיים רציתי להיות כמוהו, רציתי להיות כל מה שהוא. ההבדל בינינו הוא שכאשר הוא היה יוצא מהעבודה בסוף היום הוא היה נקי כמו עורך דין, ואני תמיד מלוכלך – הסינר, המכנסיים. זה משהו שלא הצלחתי אף פעם להבין איך הוא עושה"
זאת הפעם הראשונה ששרפלר (41) מתנתק מהייחוס המשפחתי הענף ויוצא לדרך עצמאית, והוא עושה את זה כל כך בסטייל שלא תמיד תוכלו להבין אם אתם במסעדת פועלים אוכלים סופריטו או שאתם במסעדת שף מלקקים את האצבעות אחרי שניגבתם את הפיתה המושלמת שלו במיץ של הקציצות לימון.
"כל מה שאני יודע למדתי מאבא שלי", הוא מודה, "עוד כשהייתי נער הייתי קם כל יום בשעה ארבע לפנות בבוקר ואבא ממש היה מושך אותי מהגרון לשוק. היינו מבשלים יחד את כל האוכל ובסוף היום היינו עורכים קניות ליום שלמחרת, וחוזר חלילה".
"אני אוהב לבזבז, אני נהנה מזה. תמיד אני זה שמזמין את כולם ושמשלם הכל, ככה זה מאז שהיינו קטנים. אני לא מבין למי אני צריך לשמור את זה ומה בסוף עושים עם כל הכסף. יש אנשים שלוקחים רחוק את עניין החיסכון אבל בשביל מה אני עובד כל כך קשה אם לא בשביל לבזבז את מה שהרווחתי?"
מסעדת עזורה בתל אביב תחת ניהולו של אלרן שרפלר הייתה להיט כמעט מהיום הראשון, והיא הצליחה לשמור על יציבות עד שהגיעה הקורונה: שרפלר נאלץ לסגור את המסעדה יחד עם כל המסעדות בארץ ובעולם, והחליט שעם כל הכבוד למגפה הוא נוסע לטייל בעולם. הוא הסתובב באירופה ובארצות הברית, בישל ארוחות פרטיות ואז החליט לחזור לארץ ולפתוח מסעדה שתהיה שונה מזו של אבא, ושיהיו בה גם מנות מורכבות ולא רק סירים עם תבשילים.
שרפלר פרש כנפיים ויצא לדרך לבדו, בלי הייחוס המשפחתי ובלי שם המותג. מאז חשוב לו להדגיש שאבן עזרא היא לא מסעדת פועלים וגם לא תבשילייה. אז מה היא כן? מסעדה בגובה בעיניים עם אוכל טעים וטוב, פשוט ולא יומרני, כך הוא מגדיר אותה – שיפודים על האש, פיתות דקיקות שנאפות במקום, דגים על הגריל וכן, גם תבשילים כי הלקוחות התחננו לטעום שוב מהסירים שלו ובסוף הוא נכנע. כל הדבר הזה מגיע באבן עזרא באריזה מהודקת – יין שנמזג לכוסות ואווירה מרימה שגורמת לסועד להרגיש כאילו נקלע לארוחה בבית של חמולה שמחה ומחבקת ולא עבר כאן על הדרך רק בשביל לנגב טחינה.
"מה זה מסעדת שף ומה זה אומר? מתי השפים שאנחנו רואים בטלוויזיה היו במטבח והכינו צלחות ללקוחות שלהם?", הוא תוהה, "כאן אני בעצמי עובר על כל מנה שמוגשת ללקוח, את השקית של הפטרוזיליה שמגיעה לכאן אני פתחתי בידיים שלי, אז אני מסעדת שף או לא? מסעדת שף לא יכולה למכור אורז עם שעועית? ברוב מסעדות השף יש עובדים שנותנים להם מתכונים של השף והם מבשלים את האוכל על פי המתכון, זה לא המקרה כאן. אני משקיע את כל כולי באוכל, אני לא מעגל אף פינה".
אחד מחבריו הקרובים ואנשי סודו הוא השף רפי כהן, שגם ליווה אותו בפתיחה של המקום: "רפי הוא המנטור שלי, ממנו למדתי את רוב הדברים שאני יודע. גדלנו ביחד והתחברנו למרות שאני צעיר ממנו בכמה שנים. הוא היה מגיע עם סבתא עזיזה שלו לעזורה והם היו יושבים יחד ואוכלים. ככה התחברנו והיום אנחנו בלתי נפרדים, נפגשים כל יום, אוכלים יחד והוא מייעץ לי כל הזמן, גם על התפריט וגם בנושאים עסקיים".
14 צפייה בגלריה
רפי כהן במטבח של מסעדת רפאל. "פתח לכולם את הדלת למטבח של עדות המזרח" (תמונת ארכיון משנת 2015)
(צילום: ירון ברנר)
רפי כהן ברפאל וחיים כהן בקרן הפכו את האוכל של סבתא למנת גורמה במסעדת שף, הם סללו את הדרך לכל זה.
"אני חושב שרפי פתח לכולם את הדלת למטבח של עדות המזרח ולכל מי שהאוכל שלו נחשב פעם לנחות. הוא בישל את המסורת שלו בלי להתבייש, וזו גם המסורת שלי. גם בספרים בעוד מאה שנה אנשים יזכרו מה רפי כהן עשה כאן לקולינריה המקומית. היום אני הולך לכל המסעדות בעיר ואני ממש יכול לראות את היד של רפי על השולחן, לא קשה לזהות את זה".
אז מה הסיפור של המחירים כאן? אומרים שיקר.
"יש בארץ הרבה מסעדות מזרחיות אבל אנשים חושבים שאוכל מזרחי זה קציצה ואורז עם שעועית, לא תמיד מבינים שגם את זה אפשר לבשל גורמה. חומרי הגלם שאני משתמש בהם במסעדה הם שונים מאלה שבדרך כלל משתמשים בהם במסעדות כאלה מהז'אנר הזה. אני קונה את התבלינים בטורקיה, הקבב טלה שלי עשוי ממאה אחוז טלה, ואפילו אין בו בצל ואין בו פטרוזיליה שמוסיפים לנפח של הקציצה. אני עובד עם חומרי גלם של מסעדות שף, אלה חומרי גלם יקרים ואיכותיים.
"אני חושב שהמחירים שלי היום סבירים ביחס למקום קטן שאין לו כוח קנייה כמו למקום משוכפל של קבוצות מסעדנים ששולטות בכמה מקומות. אבן עזרא הוא מקום קטן וככזה אני סביר ביותר. היום מקומות מוכרים פיתה עם שווארמה ב-60 שקלים ואני מוכר מנה סופריטו ביתי ב-80 שקלים. בסופריטו שלי יש בשר טרי ושמן זית יקר של פתורה, כל האוכל מבושל כאן בשמן זית".
כמה עולה באבן עזרא ארוחה ממוצעת לסועד?
"סועד יוצא מפה ב-140 שקלים אחרי שאכל ארוחה מדהימה. חומרי הגלם בישראל יקרים יותר מאשר בלונדון, בפריז ובטוקיו, והמסעדה גם כשרה עם תעודה וזה משהו שגם מייקר. יש אנשים ששותים יין עם הארוחה ולוקחים מנה ראשונה ועיקרית ואז משווים את החשבון שהם מקבלים לחשבון במסעדת פועלים מזרחית, אבל ההשוואה לא נכונה. מחיר חומרי הגלם עולה מחודש לחודש, למשל לפני עשר שנים אורז היה זול וחומוס עלה 2.5 שקלים לקילוגרם, ועכשיו הכל השתנה משמעותית. בשר שפונדרה למשל היה עולה 40-45 שקלים לקילוגרם ועכשיו הוא עולה פי שניים ויותר - 80-90 שקלים לקילוגרם. שימי לב שקטניות זה לא מוצר שנחשב מותרות אבל גם הן עלו באלפי אחוזים. גם התבלינים התייקרו ושכר העובדים".
שרפלר נמשך תמיד לעשייה של אבא. הוא התאהב באורח החיים שלו ותמיד נמשך למסעדה המשפחתית בשוק. "אבא שלי מבשל מגיל 17, מאז שהוא עלה לארץ מטורקיה", הוא מספר, "ואת אימא שלי הוא הכיר במסעדה ברחוב הנביאים בירושלים. בסוף כל יום הוא היה עושה לו בעזורה חמארה קטנה שאליה היו החברים שלו לאכול ולשתות.
"כילד לא הייתי הולך לבית ספר, נשרתי בגיל 15 והתחלתי לעבוד במסעדה שלו. זה התחיל כשהייתי הולך לעבוד שם רק בחופשים ואחרי בית ספר, עד שלא רציתי יותר ללכת בכלל לבית ספר. הייתי מגיע לאכול בצהריים ובערב הייתי יושב איתו בחמארה. הייתי עושה עליו מניפולציה, הייתי אומר לו שאני רוצה לבוא איתו לעבודה וככה מתחמק מהלימודים. היו לילות שהייתי יוצא עם חברים וחוזר הביתה בשקט בשקט בשלוש לפנות בבוקר, נשכב על המיטה ומתאמץ לא להירדם כי ידעתי שעוד מעט אבא יבוא להעיר אותי. הייתי שוכב ומחכה ער עם עיניים פתוחות עד שהוא היה מגיע".
נשמע לא פשוט.
"בגיל 25 קיבלתי לראשונה התקף חרדה, אני לא אשכח את זה בחיים. עבדתי אצל אבא שלי בעזורה, הייתי מתחיל לעבוד לפנות בוקר, ויום אחד אמרתי לשף עזרא קדם שבא לי לבוא לעבוד אצלו בארכדיה. יום ראשון היה יום רגוע אצלנו במסעדה אז קבענו ליום ראשון והתחלתי להגיע לשם. באחד הימים נשארתי בארכדיה עד 1:00 בלילה ועזרא קדם ביקש שאבוא גם למחרת, וכך יצא שכמעט שלושה ימים לא ישנתי בכלל. למחרת בבוקר כמעט התמוטטתי, הייתה לי סחרחורת מטורפת והזמינו לי אמבולנס. זה היה התקף החרדה הראשון, ומאז זה פשוט לא נגמר. בשנים האחרונות אני לוקח ציפרלקס ונפטרתי מזה לגמרי. בהתחלה פחדתי לקחת את הכדור הזה אבל אז הבנתי שבעולם מתייחסים אליו כמו אל אקמול, רק פה אצלנו עושים עניין מזה".
בסוף שלחת את אבא שלך לפנסיה.
"במסעדת עזורה המקורית היו שלושה שולחנות, ואני לקחתי את המסעדה של צחקו, אלי מזרחי ז"ל, והגדלתי את המקום. בהתחלה עבדנו שם רק אני ואבא שלי ואז ביקשתי מאחי לבוא לעזור ומאז הוא שם. היום כל האחים שלי עובדים במסעדות – בתל אביב ובירושלים".
מי מזהה את הסלב על הבר?
בדיוק לפני עשר שנים, שנתיים לפני שפתח את עזורה תל אביב, הוא פרש מהעסק המשפחתי. "הגעתי מהשוק בירושלים ולא ידעתי מה זה תל אביב, לא הכרתי אף אחד. מהר מאוד התחילו להגיע לעזורה כל מיני סלבס ומפורסמים ולרוב לא הייתי יודע מי הם. היו פעמים שהייתי רואה אנשים מהטלוויזיה יושבים אצלי על הבר. העובדים היו אומרים לי 'אתה יודע מי יושב פה – זה אדריכל, זה במאי, זה שחקן'. היה מוזר לי שפתאום אני רואה שחקנים מוכרים יושבים על הבר ואוכלים אורז עם שעועית. כל המי ומי באו, בהתחלה היה בדלת תור מטורף, הייתה התנפלות".
14 צפייה בגלריה
אלרן שרפלר: "שחקנים מוכרים היו יושבים על הבר ואוכלים אורז עם שעועית"
(צילום: ריאן פרויס)
ואז מה קרה בקורונה?
"במוצאי שבת אחד, אחרי הנאום של ביבי שהודיע על סגירת המסעדות, הבנתי שאנחנו בסיטואציה חדשה. לא היה לי מערך משלוחים ולא ידעתי מה לעשות. אחת העובדות הציעה להתחיל לעשות משלוחים ולפרסם פוסט באינסטגרם. מאותו רגע הטלפון לא הפסיק לצלצל. ככה עבדנו שנה אבל אז רציתי זמן לעצמי ונסעתי לטייל בעולם. הייתי במיאמי, במקסיקו, באיטליה ובצרפת. חזרתי גם לגזיאנטפ בטורקיה, המקום שמרגיש לי כמו בית. אבא שלי נולד בדיארבקיר, ליד. זה האוכל שלנו בבית, האוכל הטורקי שקרוב לחאלב, רק כמה מאות קילומטר מכאן. עד היום אני נוסע לשם להביא תבלינים. אני עובד עם באשר, פליט סורי מחאלב, שעושה לי כלים למסעדה. בזמן הזה שטיילתי בעולם ולא הייתי פה האחים שלי הפעילו את המסעדה, וככה זה נשאר עד היום, עזורה תל אביב שלהם ואני פתחתי את אבן עזרא".
ואיך היחסים ביניכם? בכל זאת, התנתקת מהעסק המשפחתי ופתחת מסעדה חדשה לבדך.
"רציתי משהו חדש ואחר, וראיתי שהאחים שלי מצליחים בעזורה ושזה עובד להם אז הבנתי שאין לי מה להיכנס לשם".
איך הם הגיבו לפתיחה של המסעדה שלך?
"האחים שלי תומכים בי ותמכו בי כל השנים, הם תומכים בכל מה שעשיתי, והם גם לא שוכחים איך הפכנו מסעדה בשוק מחנה יהודה עם שלושה שולחנות לאימפרייה של מאה שולחנות כמו שיש להם עכשיו".
אתה הולך לבקר לפעמים בעזורה תל אביב?
"אני כל הזמן במסעדה שלי אבל לפעמים אני הולך לאכול שם וזה מעלה בי הרבה זיכרונות. אני יושב שם ורואה שהלקוחות נשארו אותם לקוחות, הקובה היא אותה הקובה וזה מדהים אותי שהצלחתי לשרוד שם כל השנים. אל תשכחי שחצי שנה אחרי שפתחתי התחילו שם עבודות הרכבת הקלה, זה היה סיוט, נלחמתי כל השנים האלה והיום כבר יש שם רחבה גדולה ושדרה יפה וזה עושה לי טוב".
איך באמת פותחים מסעדה בלב החפירות בעיר?
"בדקתי בעירייה לפני שפתחתי והפקידה אמרה לי שיש דיבורים על רכבת קלה עוד מקום המדינה אבל אף אחד לא יודע בדיוק אם זה יקרה או לא. בסוף פתחתי ואחרי חצי שנה התחילו לכרות עצים. היום כשאני מסתכל על זה אני אומר שאם עברתי את השבע שנים האלה אז אני יכול לעבור הכל".
חולצה ב-300 דולר, מלון ב-2,000 דולר
העזיבה של שרפלר את מסעדת עזורה בתל אביב, המסעדה שהקים והייתה מזוהה איתו, עוררה לא מעט רחשים בביצה. היו שדיברו על בזבוזים משוגעים, על משבר עם האחים ועל משבר אישי שנבע מדחף להימורים. עכשיו, שרפלר מגיב לראשונה על הדברים: "אני חי מעכשיו לעכשיו, קונה ומבזבז בלי חשבון. בחצי שנה בחו"ל במהלך הקורונה בזבזתי הרבה מאוד כסף, הייתי קונה בגדים יקרים ולן במלונות יוקרתיים. לילה אחד ישנתי במלון בטולום בחדר ששילמתי עליו 2,000 דולר ללילה.
"אני עובד קשה כל החיים, ומאז שאני נער אני קם כל יום ב-4:00 לפנות בוקר לעבודה, אז אמרתי לעצמי 'פאק, אני מבזבז'. אנשים היו סגורים בבתים, אנשים מתו במחלקות קורונה, חשבתי שזה סוף העולם ושתכף ייגמר הכל. בגדים הם האהבה הכי גדולה שלי אחרי אוכל. בקורונה קניתי חולצה ב-300 דולר, לא היה עליה שום מותג אבל היא הייתה יפה. כשחזרתי אחרי חצי שנה לא היתה לי עבודה, אז הייתי יושב בבית קפה ליד הבית שלי, ככה כל יום. בהתחלה זה היה נחמד אבל בסוף זה כבר הציק. במשך שנה שלמה ישבתי שם וחשבתי על המקום שהחדש שאני עומד לפתוח".
לא חאראם על כל הכסף?
"אני אוהב לבזבז, אני נהנה מזה. תמיד אני זה שמזמין את כולם ושמשלם הכל, ככה זה מאז שהיינו קטנים. אני לא מבין למי אני צריך לשמור את זה ומה בסוף עושים עם כל הכסף. יש אנשים שלוקחים רחוק את עניין החיסכון של הכסף אבל בשביל מה אני עובד כל כך קשה אם לא בשביל לבזבז את מה שהרווחתי? אני מאמין שצריך לחיות טוב. היום אני יודע מה המגבלות שלי ומה אני יכול להרשות לעצמי ומה לא. אבל אף פעם אני לא אחסוך על אוכל, אם אני רוצה לאכול משהו - כמה שזה יהיה יקר - תמיד אמצא את הכסף לאכול אותו וללכת למסעדה שאני רוצה. אחרי טולום נסעתי לריביירה האיטלקית ושם אכלתי הכי טוב. הייתי שם חודשיים, למרות שאין על מה לבזבז שם, הכל זול. הפסטה הכי יקרה עולה שם 15 יורו".
השמועות אומרות שבזבזת כסף גם על הימורים.
"אנשים אוהבים לדבר ואף אחד לא יודע מה היה בדיוק. הכסף הכי גדול שלי לא הלך על הימורים אלא על בזבוזים ועל החיים. נכון שהייתה תקופה בקורונה שהשתעממתי ושיחקתי פוקר, אבל זה לא היה מה שחושבים, הייתי בשליטה על זה, ועובדה שאני כבר שנתיים לא משחק בכלל. אנשים חשבו שנסעתי לגמילה אבל זה לא נכון, הכל שטויות, טיילתי בעולם".
ובגמילה היית?
"לא הצטרכתי גמילה, אמרתי לעצמי תפסיק עם זה, וזהו הפסקתי. נתתי מילה לחברים שלי ולמשפחה שאני לא מתעסק בזה יותר, ואני עומד בה יפה מאוד כבר שנתיים".
והמריבה עם האחים?
"חודש וחצי אחרי שנסעתי הפלג הירושלמי של האחים שלי לקח את המסעדה. לא הייתה שום מתיחות בינינו ואנחנו אף פעם לא רבים על עסקים או על כסף. אנחנו יכולים לריב על מנה בתפריט, אבל לא על עסקים. אין לי שום דבר חשוב יותר מהמשפחה שלי. אולי הם קצת כעסו שקמתי ועזבתי ככה בבוקר אחד, אבל אין שום מריבה וגם לא הייתה. השארתי להם את עזורה והחלטתי ללכת לדרך חדשה".
אבא שלך ביקר כבר באבן עזרא?
"אבא היה הלקוח הראשון, פתחתי במיוחד בשבילו. רציתי לפתוח כבר כי הוא היה במצב בריאותי לא משהו הוא כבר בן 90, יש לו דימנציה והוא לא כל כך איתנו. הוא לא היה במצב לזהות מה טוב ומה לא טוב ולתת לי הערות על האוכל כמו שהיה נותן לי במשך 30 שנה".
הוא חסר לך כאן?
"אוכל זה קודם כל אבא שלי, מה שחיבר אצלנו את הבית זה היה האוכל. אבא שלי הוא גרגרן גדול, אין חלק בחיות הכשרות שהוא לא יאכל. פעם חבר שלו אמר לי שכאשר אבא מסיים לאכול דג – אפשר לשים את כל העצמות בקופסת גפרורים. הוא היה המודל חיקוי שלי, כל החיים רציתי להיות כמוהו, רציתי להיות כל מה שהוא. ההבדל בינינו הוא שכאשר הוא היה יוצא מהעבודה בסוף היום הוא היה נקי כמו עורך דין, ואני תמיד מלוכלך – הסינר, המכנסיים. זה משהו שלא הצלחתי אף פעם להבין איך הוא עושה".
ובטח יש גם קשיים בעבודה עם אבא.
"כשהייתי קטן הוא היה כל הזמן מפטר אותי, הייתי חושב שאני יותר חכם ממנו והייתי בא ומשנה לו דברים במטבח. היום אני מבין אותו כי יש לי את המטבח שלי ואת השיטה שלי אני יודע איפה התבלינים שלי בעיניים עצומות. היום אני מבין למה הוא היה מתעצבן עלי. את הבסיס שלי קיבלתי מאבא. כשהוא התחיל לבשל אפשר היה לספור על כף יד אחת את המסעדות שהיו בירושלים. השפים הכי גדולים היו באים ואוכלים את מנת הזנב שור שלו עם העצם, ורק הרבה מאוד שנים אחר כך לקחו את הזנב ומילאו אותו ברביולי. מי ידע אז מה החלקים האלה?
"עזורה לא הייתה המסעדה הראשונה של אבא שלי, לפני עזורה הוא פתח את רחמו בירושלים. לרחמו היה קיוסק ליד תחנת המוניות ושם הוא היה מוכר חביתה וקפה. אחרי כמה שנים הוא הפך את זה למסעדה אבל הוא לא ידע לבשל. אבא שלי התחיל לבשל אצלו כשהיה ילד בן 17. הוא היה מספר שלא היה להם אז עם מה לבשל – היה מג'דרה, חומוס, פול ולפעמים היה בשר אז פעם בשבוע הוא היה מכין קציצות בשר ברוטב עגבניות. רחמו גם חיתן את ההורים שלי.
"כשאבא שלי סיים לעבוד אצל רחמו הוא רצה לפתוח מסעדה בשוק. עד שרחמו לא נתן לו את ברכתו הוא לא פתח מסעדה. הוא הלך לשאול אותו ולבקש רשות. זה כבוד. לא כמו פה כשמסעדנים גונבים לך עובדים אחד מהשני. הם היו מאותה עדה, שניהם טורקים".
לסיום, מה עם ילדים ומשפחה? זה סעיף שבדרך כלל מאתגר מסעדנים ושפים.
"זו שאלה טובה, זה רק העסק, הייתה לי זוגיות בשנים הראשונות שהייתי בעזורה אבל לא היה לי זמן לטפח אותה ולא יכולתי לתת לה מה שצריך לתת לבת זוג בגלל המסעדה, הייתי ישן אז רק שלוש שעות בלילה. אז בהתחלה לא היה לי זמן לזוגיות ולמשפחה, ואז הזמן עבר וזה לא קרה. שמעתי השבוע על חבר של אח שלי שנולד לו ילד ראשון בגיל 59 אז יש לי עוד צ'אנס".
ככה תכינו את זה בבית: כנפיים בשומן (כנפיים של שיכורים)
זאת מנה מושלמת לכאלה שאוהבים לשתות אלכוהול חום, כמו ויסקי, עם האוכל שלהם, כי זה שומני ומלוח וזה בא טוב עם ערב של גברים. אימא שלי הייתה מכינה את המנה הזאת בכל יום שישי בבית, ובערב היו באים חברים של אבא שלי, שותים ומנשנשים את זה. כל מה שאבא שלי עשה אני עשיתי גם, ועכשיו זו אחת מהמנות בתפריט.
המצרכים:
10 כנפי עוף נקיות, חצויות לשניים
2-3 כוסות שמן זית
מלח
אופן ההכנה:
- שמים בקערה ערימה של כנפיים חצויות לשניים. ממליחים. מסדרים את הכנפיים בסיר רחב, באופן כזה שכל הכנפיים יהיו עם העור כלפי מטה על תחתית הסיר. מצופפים היטב את הכנפיים ולא עושים קומה שנייה. מכסים את הכנפיים בשמן זית בערך שלושת רבעי מהגובה של הכנפיים.
- מניחים את הסיר על הלהבה הכי נמוכה בכיריים (האש צריכה להיות נמוכה מאוד). מבשלים במשך שלוש שעות. אחרי שעה וחצי כדאי לוודא שהכל בסדר וזה לא נשרף. חשוב לא להגיע לרתיחה, והלהבה הנמוכה זה הדבר הכי חשוב במתכון הזה. סבלנות. איך תדעו שזה מוכן? כשתראו שהעור מתחיל להתקרמל קצת ולקבל צבע של קרמלי חום. אבל אם אתם לא בטוחים, תמיד אפשר לטעום כנף אחת, לראות מה המצב שלה ואז להחליט.
