צפו: מסעדן מרמלה באולפן ynet - "קיבלנו סטירה"
(צילום: משה מזרחי)
בדיוק כשנראה שהמסעדות ברחבי הארץ מתחילות להתאושש מהקורונה, ומקומות חדשים נפתחים, בעלי מסעדות בערים מעורבות מתוסכלים מהמצב שנוצר אחרי המהומות שליוו את מבצע שומר החומות. מסעדנים המחזקים מסעדות בערים שבהן התרחשו המהומות, סיפרו כי תנועת האנשים עדיין לא חזרה לסדרה, והעסקים שלהם נותרו ריקים.
מסעדנים רבים, משני המגזרים, שהעדיפו לשמור על אנונימיות, סיפרו כי תנועת האנשים במסעדות הממוקמות בערים מעורבות נפגעה קשות מהמהומות האחרונות, ובשעה שכל המסעדות בארץ חוזרות לפעילות מלאה ומדווחות על תורים ארוכים שמשתרכים בחוץ - הם נשארים ריקים.
גם מסעדות המבוססות על קהל של תיירים מרגישות את הפגיעה בעסקים, לא בגלל היעדר התיירות אלא בגלל הימנעות של תיירים להגיע לאזורים המוגדרים כאזורי מהומות, ובהם אזורים שונים ברמלה, בעכו, ביפו, בחיפה ובמקומות נוספים בארץ.
"מאז המהומות שהיו במושבה הגרמנית בחיפה, קיבלנו סטירה קטנה", סיפר הבוקר לאולפן ynet עלאא אסעד, הבעלים של מסעדת שטרודל בחיפה, מסעדה הממוקמת בלב המושבה הגרמנית, באזור בו המשטרה אישרה הפגנות.
מה שקרה כאן בערים המעורבות בזמן מבצע שומר החומות יצר נתק? פגם במרקם היחסים? זה גרם לאנשים לחשוש להגיע אליך?
ג'ליל דביט ממסעדת סמיר ברמלה: "קודם כל, בטח. ברור שזה פוגע, אבל הדבר הכי קריטי זה שאנשים מפחדים. מי שלא מגיע עכשיו מתוך מניעים של גזענות - גם לא היה מגיע לפני המבצע. לוקח זמן לפחד לחלוף, אני מאמין שתוך כמה שבועות, לאט-לאט, אנחנו נחזור לפעילות סדירה. אבל כן זה פגע בהתחלה. בשבועיים הראשונים הרחוב היה סואן והרבה אנשים הסתובבו כאן, ואצלנו לא היו אנשים במסעדה".
אחרי אירועי אוקטובר 2000, תושבים מאזור המשולש שהיו עורכים קניות בערים הערביות לא חזרו מיד. במקומות מסוימים לקח יותר משנה-שנתיים עד שמרקם היחסים חזר להיות כשהיה. אתה חושב שגם פה זה ייקח זמן או שאתה חושב שיש כאן פוטנציאל להחזיר את היחסים לתלם ולשקם אותם מהר יותר?
דביט: "אני חושב שכאן הפוטנציאל הרבה יותר מהיר, משום שכשנוצר המשבר, לפחות כאן ברמלה, הרשויות והגורמים הרלוונטיים שיתפו פעולה בשביל שהיחסים יישארו טובים. גם ברשתות החברתיות היו אנשים רבים שהיו בעד, חוץ מהגורמים השליליים שהיו גם. אני חושב שהפעם האיחוי יהיה קצת יותר מהיר ממה שהיה בשנת 2000".
אתה יכול להרגיע את הלקוחות שלך או שאתה עדיין ממש מזהה את הפחד?
אסעד: "אני יושב עכשיו בתוך המסעדה ואני יכול להרגיע את כולם שאין שום דבר כרגע במושבה. העבודה כאן חוזרת לאט-לאט ואני רואה שמבקרים אצלנו גם ערבים וגם יהודים שמגיעים למסעדה. בשבועות הראשונים הייתה בעיה, אבל עכשיו יש עלייה איטית במספר הלקוחות שמגיעים.
"המסעדה שלנו היא מוסד חיפאי ואנחנו ידועים בדו-קיום. יש לנו צוות שמורכב גם מיהודים וגם מערבים וגם רוסים שעובדים ביחד - גם במסעדה וגם במטבח. אני חושב שיש הבדל בין בנאדם שחושש להגיע לעיר מעורבת לבין בנאדם שרוצה לעשות חרם. זה שני מקרים שונים לגמרי. אני נגד חרמות. אם מישהו חושש מבלאגן אני מכבד אותו ויכול להרגיע. מי שרוצה לעשות חרם אז בכל ה-15 שנה שאני פתוח לא יגיע אלי".
"אני דווקא כן רואה התאוששות", מסכם דביט, "אנשים מתחילים לחזור ולאכול את האוכל שלנו. מה שעודד אותי יותר מכל היה הטלפונים שקיבלתי בזמן המלחמה מקליינטים ומחברים שאמרו 'אנחנו איתך', 'אנחנו נבוא', 'אנחנו נתמוך'. זה חימם לי את הלב".
אסעד: "אני אופטימי. אנחנו מסתכלים קדימה ואיפה נהיה בעוד שנה, אנחנו לא מסתכלים אחורה".
