מושיקו דוינו נפל במבצע צוק איתן, ומיד לאחר מותו החלה אמו, רוחמה, במפעל ההנצחה לזכרו - משאית אוכל ממותגת בתמונות של הבן, שאיתה היא נוסעת ברחבי הארץ ומאכילה חיילים. את רוב זמנה מקדישה רוחמה, גם בתקופת מלחמת "חרבות ברזל", להפעלת המשאית, שלה היא קוראת "פאן-טראק". רוחמה נהגה להגיע עם משאית האוכל שלה לשטחי כינוס של חיילים, ושם הייתה מגישה להם ארוחה חמה.
אבל לפני כשלושה שבועות, כשהפודטראק לזכרו של מושיקו חזר מארוחה ללוחמים בדרום הארץ, הגורר שלו נגנב. רוחמה, שראתה איך מפעל ההנצחה לבנה קורס בעקבות הגניבה, החליטה שהיא מגייסת כסף לרכישת רכב גורר חדש ולשימור מפעל ההנצחה לזכר מושיקו. "כשהמשאית מגיעה ללוחמים בשטח - הם מתמוגגים מאושר", היא מספרת, "הארוחה שאנחנו מכינים מוגשת להם יחד עם הסיפור של מושיקו, נותנת המשכיות למורשת שלו, ונותנת לי כוח להמשיך".
4 צפייה בגלריה
מושיקו דוינו (באמצע) עם החברים והקובה של אמא רוחמה, בשבת האחרונה לפני שנפל בקרב
(צילום: אלבום ביתי)
המשאית, שפועלת כולה על בסיס תרומות מהארץ ומחו"ל, מופעלת על ידי מתנדבים שלוקחים חלק במיזם להנצחת מושיקו. לפני שפרצה מלחמת "חרבות ברזל" הפאן-טראק של רוחמה היה מגיע ללוחמים פעמיים-שלוש במהלך השבוע. מאז פרוץ המלחמה הפעילות הוגברה, ורוחמה הייתה מגיעה מדי יום ביומו ללוחמים בשטח לבשל להם ארוחה חמה.
כך, היא מספרת, נגדעה העשייה המרגשת למען החיילים: "המפעיל של המשאית גר בערד, שם הוא החנה את הרכב בסיום הפעילות שלנו ומשם הוא נגנב. בגלל שהרכב עצמו ממומן, נאלצנו להחזיר את העלות שלו", מספרת רוחמה בצער. אבל המקרה הזה לא שבר את רוחה, והיא החליטה להמשיך בפעילות ולגרור את משאית האוכל באמצעות אוטו "טרנטה" זמני.
הקובה של אמא
משה (מושיקו) דוניו ז"ל נולד וגדל בשכונת קטמון בירושלים. הוא היה ילד שלישי להוריו רוחמה וניסים, אח של צביה, שמעון וצדק. "מושיקו היה ילד שובב וחמוד, הוא למד בבית הספר במגמת אלקטרוניקה. שכשהגיע לגיל גיוס שובץ לתפקיד אלקטרוני בחיל האוויר, בהמשך ללימודי התיכון. אבל מושיקו סירב לעזוב את הבקו"ם עד שהסכימו לשנות לו את השיבוץ להיות לוחם בחיל ההנדסה", נזכרת אימו רוחמה. אחרי שהשיג את מבוקשו, הוא שיכנע את חבריו להתגייס בעקבותיו לחיל, וכך יצא שחמשת חברי הילדות הטובים שירתו יחד, זה לצד זה ביחידה.
מושיקו שובץ להיות מפעיל צמ"ה, ומשך השירות ואמו מספרת שהוא אהב את התפקיד, נהנה מהעשייה וקיבל הערכה ממפקדיו ותעודות הצטיינות. כשהתחיל מבצע צוק איתן, רוחמה מספר שמושיקו היה נחוש לקחת חלק בלחימה. "הוא היה בטוח בעצמו מאוד, ידע מה עליו לעשות. כאב לו מאוד על החיים של הילדים בעוטף עזה, לראות את המשפחות בצל איומי הרקטות. הוא דיבר איתי הרבה על הצורך לטפל בבעיה הזו, הרגיש אחריות", שיתפה.
בקיץ 2014 מושיקו נהרג מפגיעת טיל נגד טנקים שנורה לעבר הכוח שאיתו נלחם. "אני מתגעגעת כל כך לחיבוק שלו, היינו מאוד קרובים. אבל למרות הקושי – אני משתדלת לא להתרכז באובדן ולחשוב כל הזמן איך אנחנו ממשיכים את המורשת שלו. מושיקו הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, הוא איתנו תמיד ברוחו", מספרת האם.
בעקבות שירותו של מושיקו, בחרה אחותו הקטנה, צדק, להתגייס לתפקיד מדריכת צמ"ה בחיל ההנדסה. "צדק תמיד הסתכלה על מושיקו בהערצה. בכל פעם כשחזר הביתה וסיפר לנו בהתרגשות על הפעילות שלקח בה חלק או על החוויות עם החברים – הבנו כמה הוא אוהב את מה שהוא עושה, כמה זה ממלא אותו ועושה לו טוב. כשצדק ביקשה להשתבץ כמדריכה ללוחמים שמילאו את אותו התפקיד שמושיקו עשה – תמכתי בה. הבנתי את הצורך שלה להיות קרובה לעשייה שלו בחייו. לפני כמה ימים צדק התארסה, וזו הפעם הראשונה מאז מותו של מושיקו שהצלחתי להרגיש שמחה אמיתית", מספרת רוחמה.
מושיקו היה מחובר מאוד לאוכל ולמטבח, ובכל פעם שחזר ליחידה אחרי סוף השבוע, הוא היה מביא איתו מבית הוריו סירים גדושים במטעמים. גם בשבת האחרונה שלפני נפילתו, הגיע מושיקו לביקור קצר בבית, שלאחריו חזר לבסיס עם סיר ענקי של קובה של אמא רוחמה. "פעמים רבות הגענו לבקר את מושיקו במהלך השירות שלו, ותמיד הגענו עם סירים של אוכל ביתי מפנק. היינו פותחים שולחן ועושים ארוחה לכל החברים הלוחמים. הם הכירו טוב את האוכל של הבית שלנו, ושמחו מאוד בכל פעם שהגענו. עד היום הם מגיעים אליי הביתה או שאני נוסעת אליהם – מבשלת להם את אותו אוכל שהם מכירים ואוהבים", מספרת רוחמה.
ככה נולד מיזם הפאן-טראק, משאית אוכל ניידת שמגיעה לבסיסי הלוחמים ולשטחי כינוס ומגישה להם ארוחה חמה. "כשאנחנו מגיעים עם המשאית, עושים לחיילים על האש או מעמידים להם סירי אוכל של בית – הם צוהלים משמחה, פשוט מתמוגגים מאושר. צריך לראות את זה כדי להבין, החיילים פוצחים בריקודים כשהמשאית מגיעה, והארוחה שאנחנו מכינים להם מוגשת יחד עם הסיפור של מושיקו. זה ממשיך את המורשת שלו ונותן לי כוח", משתפת רוחמה בהתרגשות.
אני חייבת להמשיך את הפרויקט המבורך להנצחת המורשת של הבן שלי", מסכמת רוחמה, "ולהמשיך לשמח ועוד ועוד לוחמים". רוחמה החלה, כאמור, בגיוס כספים לרכישת רכב חדש, שיאפשר לה ולצוות המתנדבים להמשיך בפעילות. "אנחנו מכוונים לרכוש רכב סוואנה, בשביל שנוכל להגיע בבטחה ממקום למקום יחד עם האוכל שלי. את הרכב נמתג שוב עם תמונותיו של מושיקו, בדיוק כפי שהיה עם העגלה הקודמת שנגנבה. יש לנו עם מדהים, אני מאמינה שעם ההתגייסות של כולם נצליח לרכוש רכב חדש ולהמשיך בעשייה שלנו".
פורסם לראשונה: 15:23, 10.12.23
