בשביל רוב אלה שהגיעו לחגוג בפסטיבל נובה בעוטף עזה, עסקי המסעדנות והאירוח היו מקור הפרנסה העיקרי: מלצרים, ברמנים, בריסטות, מארחים. כמעט ואין מסעדה, בר, בית קפה או מתחם אירועים שהמוות לא נגע בהם.
"כתבתי לה הרבה הודעות בשבת בבוקר אבל היא כבר לא ענתה", משחזרת שירה פנקס, את הניסיונות ליצור קשר עם מאיה פודר מזיכרון יעקב, חברתה לעבודה במסעדת "מגזינו", שנרצחה במסיבה. אתמול, היה היום האחרון של השבעה. "ידענו שהיא הולכת למסיבה כי ערב קודם, בחמישי, נפגשו כמה חברים מהמסעדה. קצת מנחם אותנו שראינו אותה רגע לפני הסוף. היא סיפרה שהיא הולכת למסיבה, ובתוך כל הכאוס בשבת בבוקר לקח לי רגע להיזכר שגם היא שם. כתבתי לה והיא כבר לא ענתה.
"עבדנו יחד שנה וחצי. מאיה הייתה בחורה חריפה, חכמה ומצחיקה. היא הייתה אור גדול בשביל כולנו. היא הייתה מלמדת אותנו לא לקחת דברים קשה בחיים ולהקליל והיה לה הרבה הומור עצמי. היו לה הרבה אנרגיות שהיא הייתה מכניסה לכל מקום שהיא הייתה מגיעה אליו. מיד הערכנו את הדרך שבה היא לא עושה חשבון לשום דבר ולאף אחד. היא הייתה בחורה כזאת שכולם חשבו שהיא החברה הכי טובה שלהם".
מחווה מרגשת במיוחד נולדה במסעדת קפה אירופה בתל אביב, שם הציבו השבוע בכניסה למסעדה שולחן הנצחה מרגש, לזיכרם של שני אנשי צוות שעבדו במסעדה - עילי ברעם ולירון ברדה. "לירון הייתה חברה שלי. אני ניהלתי את המסעדה והיא הגיעה לעבוד כאן קצת אחרי הקורונה, ותוך זמן קצר נכנסה לעניינים, נתנה עבודה ועזרה איפה שהיא יכולה, בדיוק כמו שהיא עשתה במסיבה שבה נרצחה", מספרת רותם קריאף, מנהלת המסעדה. "עילי היה בחור חייכן שהיה מרים את המצב רוח כל הזמן, מאחד בין כולם ועושה שמח. הוא עזב לפני כמה חודשים את המסעדה, ופתח עסק של אמבטיות קרח.
"חשבנו איך להפוך אותם לזיכרון, רצינו בהתחלה להעמיד את השולחן בחצר מאחורה, אבל בסוף החלטנו שזה יהיה בכניסה. היינו חייבים שיהיה פה משהו מהם, כתבנו על התמונה לזכרם, וכל אחד שעובר בשדרה נעצר, מסתכל על התמונות ומתרגש.
"לירון הגיעה למסיבה לעבוד, היא הייתה מנהלת בר שם. כשהתחיל האירוע חברים של לירון קראו לה לברוח איתם, אבל היא חזרה אחורה לתופת וניסתה להציל כמה שיותר אנשים. החברים שברחו ניצלו והיא לא".
מסעדת פיטמאסטר איבדה שני אנשי צוות, גאיה חליפה מקרית אונו ובן שמעוני מאשקלון, טבח שעבד במקום מיום פתיחתו. בן, הצליח לברוח מהמסיבה ליד קיבוץ רעים, חילץ מהתופת אנשים שהוא לא מכיר, הגיע לבאר שב וחזר לאזור המסיבה בשביל להמשיך להציל אנשים נוספים. בן הצליח לחלץ שמונה אנשים זרים, וחזר שוב בשביל לחלץ את חבריו. לאחר שאסף שלושה אנשים נוספים, שאחת מהן היא חברתו לעבודה שנרצחה, גאיה, הוא נתקל במחבלים ונרצח.
"השארת לנו בור ענקי בלב ובעמדה, לא ממש יודע איך מתחילים מתישהו סרוויס בלעדיך", כך ספדו לבן חבריו בעמוד האינסטגרם של המסעדה. "תדע לך שאפשר היה לעשות שאלון: 'מי נסע שלוש פעמים תחת אש לחלץ חברים ואנשים שלא הכיר?' גם אם היו מיליון תשובות אפשריות, אין אחד שהכיר אותך ולא היה עונה בבטחון - בן!, ברור שבן!".
גם על מסעדת m25 מתל אביב נפל השבוע אבל, כשאיבדו את את הטבח רז בוקובזה שנטמן בבית העלמין בתל חדיד. "רז שלנו ילד פלא, והפלא תם", ספד לו השף יהונתן בורוביץ'. "רז היה טבח ושימש כחלק מצוות המטבח של המסעדה במשך מספר חודשים, עד שנסע לטיול בדרום אמריקה. ביום שישי לפני המסיבה הייתה המשמרת הראשונה שלו עם חזרתו למטבח אחרי הטיול.
"לפני שהוא יצא לטיול דיברנו ואיחלתי לו לעשות את טיול חייו. ביקשתי ממנו לא לוותר על כלום. והוא טייל, נהנה, וחזר לארץ. ביום שישי לפני מתקפת הטרור רז עוד הספיק לבוא למסעדה לתת יד נחוצה במשמרת מטבח ביום עמוס במיוחד.
"עבדנו יחד הרבה שעות באותו יום, אבל לא הספקנו לדבר. רציתי לשמוע ממנו על התוכניות שלו לעתיד, על איפה הוא רואה את עצמו במקצוע הזה וגם רציתי שנדבר על העולם כולו. אבל רז מיהר, ואני לא רציתי להפריע לו. אמרתי לעצמי שלא אטריד אותו עכשיו עם זה, תן לו לבלות, זה הזמן שלו, ובשבוע הבא נשב, נדבר ונתכנן תוכניות. אבל שבוע הבא לא הגיע, ורז נרצח כמה שעות אחרי המשמרת במסיבה בקיבוץ רעים. רז שלנו, יפה, מדהים, אציל, גיבור ועשוי ללא חת. משפחת מיטמרקט תזכור אותך תמיד".
אבל נפל גם על מסעדת המוציא, שם איבדו את חברתם לעבודה אורטל בובטס - בן איון מירושלים. "פשוט נשבר הלב", מספר השף אבי לוי.
"בחמישי בערב, זה היה יום לפני המסיבה, הייתה לנו משמרת עמוסה במסעדה. עבדנו יחד והיא אמרה לי שהיא עייפה מאוד מהעבודה, זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו. זה בשבילנו אבידה גדולה מאוד. קראנו לאורטל צוציקית כי היא הייתה קטנה, זריזה ויעילה, היא הייתה נמצאת בכל מקום. אורטל הייתה סבלנית, אחראית מאוד".