גבעת חלפון אינה עונה - גרסת הבן של הבמאי: שבע שנים חלפו מאז מותו של אסי דיין, והשבוע נפתח במרכז תל אביב (נחלת בנימין 51) בית קפה לזכרו ולשימור מורשתו של האיש שעורר מהומות רבות בחייו, וממשיך לעורר עניין רב גם במותו.
אחרי החיים הסוערים והפוריים שניהל דיין, שרובם תועדו בדרכים שונות ומגוונות, החליטה קבוצת חברים קרובים, יחד עם ליאור דיין, בנו, שאחראי על העיזבון שלו, להנציח את דיין בדרך מקורית במיוחד. בתחילה פנו היזמים לעיריית תל אביב בבקשה להקים מוזיאון לזכרו, וכשהדבר לא הסתייע, הם החליטו לפתוח את "מפגש אסי", בית קפה קטן, ולצדו, באופן מתבקש ואולי אף אירוני, גם בר קטן באווירה בלתי מחייבת בשם "מר באום", הנקרא על שם אחד הסרטים אותם כתב וביים (הסרט השלישי בטרילוגיה "החיים על פי אגפא" ו"שמיכה חשמלית ושמה משה").
קירות המקום מלאים בתמונות, קטעי עיתונות, כתבות, צילומים שצילם דיין בעצמו, פרסים שקיבל, תמונות מסטים של סרטים מפורסמים, מכתבי מעריצות ועוד פיסות חיים. חובבי הנוסטלגיה, ישמחו למצוא שם מציאות רבות כמו קטעי רכילות מצהובונים לצד עמודים מהתסריט המקורי של סרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה", ועליו הערות בכתב ידו של דיין. דיין ביים את הסרט בשנות ה-70, ובו השתתפו, בין היתר, חנה לסלאו ושלישיית "הגשש החיוור".
ליאור דיין הוא זה שאחראי על התוכן שמוצג במקום: בידו ניתנה ההחלטה מה לתלות על קירות בית הקפה - ומה לא, והמקום תוכנן ונבנה בתיאום מלא איתו, גם מתוקף היותו, כאמור, אחראי על העיזבון.
מי שאצרה את תערוכת הקבע בבית הקפה היא האוצרת רויטל בן אשר פרץ, יועצת ראש העיר לתרבות ולאומנות. "ליאור דיין נתן לי גישה מוחלטת ומלאה לעיזבון ולארכיון של אסי דיין", מספרת בן אשר פרץ. "בילינו יחד ימים רבים ושעות ארוכות אל תוך הלילה בבחירת החומרים. לא הכרתי את אסי דיין, וכשהייתי יושבת עם ליאור לפעמים היה לנו קשה להתקדם, כי המעורבות שלו היא סימביוטית. ליאור התרגש וכמעט על כל צילום שהעלנו למסך היו לו סיפורים. הרבה פעמים הייתי צריכה לאסוף אותו. משפחת דיין זו משפחה שבה מערכת היחסים הגברית הבן-דורית מרתקת וחזקה בצורה בלתי רגילה".
רויטל בן אשר פרץ, אוצרת: "אסי דיין הוא פיסת תרבות משמעותית, הוא דמות הצבר, הוא אדם רב פנים. ליאור אומר שזו הייתה גם צוואתו בחייו - להיות מעורר מחלוקת ולא קל לעיכול"
מה הנחה אותך בבחירה של האלמנטים על הקירות?
"מפגש אסי הוא לא חלל גדול, אבל בכל זאת פוצצנו את הקירות בתלייה נטולת היררכיה, נטולת כרונולוגיה, נטולת היסטוריה, זה כמעט כמו להיכנס למוחו של אסי דיין. בחרתי בדברים פחות מוכרים ובצילומים פחות איקונים. אני מתחברת מאוד גם למחשבה החברתית שיש מאחורי הפרויקט, אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה מקום מפגש לדור הבא של היוצרים והתסריטאים, מקום מפגש לשיח, לחלומות ולזיכרונות. אם יהיו רווחים מהמקום, ייתנו אותם כמלגות לכותבים.
"אסי דיין הוא פיסת תרבות משמעותית, הוא דמות הצבר, הוא אדם רב פנים. ליאור אומר שזו הייתה גם צוואתו בחייו - להיות מעורר מחלוקת ולא קל לעיכול. בתערוכה באה לידי ביטוי דמות הגבר היפה, אבל גם המכוער; מופיעה שם דמותו כאיש משפחה, וגם כרודף נשים ואהוב על ידי נשים; גם עמוק וגם פשטני ומטופש; גם מודע מאוד לעצמו וגם לא.
"בחוויה שלי כאוצרת, אסי דיין נע בין אדם מלא ביטחון עצמי ובין אדם עם ביטחון עצמי אפס, שפוי וגם לא שפוי. לכן על הקירות יש גם צילומים שלו בשיא יופיו ותפארתו וגם צילומים שלו שבהם הוא עם גוף קמל. נקרין במקום גם קטעי וידיאו בטלוויזיות ישנות שבהם רואים את אסי בבית, שוכב במיטה או מתהלך".
ז'אנר של בתי קפה שהולך ונעלם
אבל אחרי כל זה, בבית קפה כמו בבית קפה, גם אוכלים: על התפריטים - של בית הקפה וגם של הבר - הופקדה השפית והקונדיטורית נילי כהן מינץ (מבית הקפה לורנץ ומינץ בנווה צדק). "בתפריט שלנו רצינו להביא תחושה של בית, אז חזרנו להתחלה של משפחת דיין בנהלל ולנאיביות שהייתה פעם: הבאנו דבש מהשכנים שלהם בנהלל, שמנת משק מכפר יהושוע, וגם כמה שיותר תבלינים מאזור עמק יזרעאל, כי שם הכל התחיל. רציתי שיזכרו גם את השנים האלה שלו, ולא רק את הבלאגן שהגיע אחר כך".
בתפריט של כהן-מינץ יש בורקס (גבינה או תרד), בייגל עם קורנדביף, קרוק מסייה (טוסט בריוש עם קרם כמהין ומוצרלה), קרוק פלורנטין (טוסט בריוש עם קרם תרד וסלמון), כריכונים של בוקר, חמוצים תוצרת בית (עגבניות, אבטיח, מלפפונים), ועוגות שהיא אופה בעצמה מדי יום - פאי פירות, עוגת גבינה ובוואריה.
נילי כהן מינץ: "הבאנו דבש מהשכנים בנהלל, שמנת משק מכפר יהושוע, וגם כמה שיותר תבלינים מאזור עמק יזרעאל, כי שם הכל התחיל. רציתי שיזכרו גם את השנים האלה של אסי, ולא רק את הבלאגן שהגיע אחר כך"
עוד בתפריט: ארוחת בוקר של מושבניקים שכוללת ביצים רכות, מקלות בריוש שאפשר לטבול בתוכן וירקות חתוכים, סלט עם גבינה שמגיעה מנהלל וכריכוני בוקר.
בתפריט של הבר תמצאו משה בתיבה, כבד קצוץ, איקרה, באבא גנוש, לאבנה, וגם בקבוק גולדסטאר ממותג אסי דיין, שאת התווית שלו אייר המשורר רוני סומק.
כמעט כל הפריטים שעל הקירות ניתנים גם למכירה, והם יודפסו ויימכרו לפי הזמנה. ההכנסות מבית הקפה, אם יהיו, יועברו לקרן לתמיכה בתסריטאים צעירים, שתקום על שמו של דיין. חגיגת הפתיחה של המקום תתקיים הערב (ג'), במעמד ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי.
"אהבתי את האיש", מסכם דוד טור, מבעלי "מפגש אסי", יוזם הפרויקט וחבר קרוב של דיין בשנותיו האחרונות. "עצם זה שנקלעו דרכנו זה אומר משהו, וזאת הסיבה שהפרויקט הזה קיים עכשיו. נפגשתי בו וזה מה שנכנס אלי. באותה מידה יכולתי לפגוש את אריק איינשטיין, אבל פגשתי את אסי דיין. כנראה לחיים יש משמעות, עדיין לא בררנו עד הסוף את העניין".
המקום, גם מתוקף שמו, נוסטלגי. נוסטלגיה זה טוב לעסקים?
"זן בתי הקפה והברים האלה נעלם, ואני חושב שזה הפסד גדול וערך תרבותי שמתקלף. בנוסף, גם אני וכמה מחבריי צריכים מקומות כאלה, אז טוב לנו שהמקום קיים כי הוא מקבל אותנו גם בלי לקרוא בשמנו כשהקפה מוכן. הלוואי ויישאר עודף בקופה ונקים קרן שתשקיע בתסריט חדש של כוכב שלא גילינו עדיין. ולכל מי שלא אוהב את אסי דיין - פתחנו חנות כלי בית ממש צמוד".
