צפו: המסעדה שמאכילה את באר שבע כבר 62 שנה
(צילום: חגי דקל, עריכה?: נטע בן יעקב)
המסעדה של משפחת אמונה נמצאת בשולי העיר העתיקה בבאר שבע משנת 1959, ומאז ועד היום היא בבעלות משפחתית - בהתחלה היה זה האבא, שמעון אמונה (המוכר יותר בכינוי "שמעון קבבי"), שעלה מאיראן, הקים את המקום וניסח את המתכון הסודי לקבב שמגישים שם. כשהיה בן 77 הוא פרש, ומאז ועד היום הבן שלו, אמנון אמונה ואשתו, מנהלים את הקבביה.
המתכון לא השתנה מאז, וגם גריל הפחמים - שעליו נצלה הקבב - לא השתנה הרבה, רק החלל גדל והטכנולוגיה התפתחה - פן שיער קטן ששולח משב רוח אל עבר הגריל במקום הנפנף המוכר. כשהמקום נפתח פקדו אותו בעיקר מושבניקים מהאזור ובדואים, שהיו מגיעים לשוק הצמוד לערוך בו את הקניות שלהם, ולהתענג לאחר מכן על לאפה עם שיפוד קבב, קצת עגבניות, פטרוזיליה ובצל. אז היו מגישים שם רק טחינה ועמבה, ובזה כולם הסתפקו. היום יש שם ויטרינה מרשימה של סלטים, שמתוכה הסועדים צריכים לבחור את אלה שהם רוצים שייכנסו יחד עם הקבב לתוך הפיתה שלהם. דילמה.
"אבי אהב את המגע עם אוכל למרות שזה לא היה המקצוע שלו בחוץ לארץ, שם הוא עסק בקונספציה ובבדים", מספר אמנון, שהיה רק בן שלוש כשאביו שמעון פתח את המקום. "כשהוא הגיע לארץ הוא ניסה את מזלו בענף הזה אבל זה לא כל כך תפס אז הוא החליט שהוא הולך לעשות משהוא אחר והלך על קבב. כבר בהתחלה זו הייתה הצלחה. הארובה הפיצה ריח של בשר בכל הרחוב, ואנשים פקדו את המקום ואהבו את הטעם. זה צבר תאוצה בלי פרסומת כמו שיש היום במדיה החברתית, זה עבר רק מפה לאוזן".
שמעון אמונה הכין על המנגל שלו גם שיפודי פרגית, כבד בקר ולב בקר. היום יש בתפריט גם לבבות עוף, חזה עוף, שניצל וסטייקים, אבל העיקר - היה ונשאר - הקבב. "אנחנו מוכרים עוד דברים, אבל זה אחוז קטן לעומת המכירות של הקבב. הקבב זה עיקר העיקרים שלנו", אומר אמנון.
אם אבא שלך היה רואה את כל זה מה הוא היה אומר?
"אבי כעיקרון לא אהב שינויים, הוא אהב פשטות. גם היום הכל כאן מאוד מאוד פשוט, אני הולך בדרך שלו אבל הייתי חייב לעשות כמה שינוים בשביל לקלוע גם לדור הצעיר ולדרישות של הקהל. במהלך השנים הכנסנו מנות כמו צ'יפס וחומוס, מנות שלא היו בהחלה. חשוב להבין שאז מכרנו רק קבב עם עגבניות ובצל. אני חושב שאם הוא היה רואה את זה היום הוא היה אומר 'יא איבני, אם זה טוב לך, זה טוב לי'. זה מה שהיה אומר".
בטח קיבלת לא מעט הצעות במהלך השנים לפתוח עוד סניפים.
"כל הזמן אנחנו מקבלים הצעות ולפתוח סניפים ולתת זכיונות וכל מיני כאלה דברים, אבל אני מסרב בנימוס. אני לא רוצה להיכנס לתחום הזה ולהתפשט יותר מידי. אני גם זוכר את העצה של אבא - לא לפתוח עוד סניפים - העצה הזאת שלו היא נר לרגלי".
איך עברה עליכם הקורונה?
"בתקופת הקורונה המסעדה הייתה סגורה חודשיים, אחרי חודשיים פתחנו רק לטייק אווי ומשלוחים, וכמעט שישה חודשים עבדנו רק במשלוחים. הייתה פגיעה ממש קשה בהכנסות, ואני גם מחזיק לא מעט עובדים שצריך לדאוג להם. זאת הייתה תקופה מאוד שהיינו מעדיפים לשכוח אותה".
