רק לפני עשרה ימים קיבל המסעדן עדי אור זוהר בשורה משמחת: אחרי 124 ימים שבהם הבייקרי שלו ביד מרדכי היה סגור - הוא יכול לפתוח אותו מחדש. אבל אז נגנב הציוד ועימו החלום על פתיחה מחודשת.
צפו: רגעי הפריצה ממצלמות האבטחה
את הבייקרי הקים אור זוהר בסוף אוגוסט בתחנת דלק בכניסה לקיבוץ יד מרדכי, והוא פעל רק חודש אחד עד שפרצה המלחמה. באירועי 7 באוקטובר הבייקרי, שנמצא במרחק של פחות מקילומטר מעזה, ספג צרורות ירי, וציוד רב נגנב מהמקום, תוך שהמחבלים ריססו במקום כתובת בערבית.
אחרי שכל האזור הוכרז כשטח צבאי סגור, פיקוד העורף אישר כאמור לפתוח את העסקים באזור, ובהם הבייקרי של אור זוהר. ההתרגשות הייתה גדולה, אבל שום דבר לא הכין את בעלי המקום לבאות - בלילה שבין חמישי לשישי, ממש לפני הפתיחה המחודשת, רכבו החדש, שקנה רק שבועיים קודם לכן, נגנב מהחנייה של תחנת הדלק, כשבתוכו ציוד חדש בשווי עשרות אלפי שקלים.
"פיקוד העורף אמרו שאנחנו יכולים לפתוח את המקום, אז קניתי סחורה בשדרות", הוא משחזר, "קניתי מסופון, קופה, סלטייה, רטבים, כלים חד פעמיים - כל מה שגנבו לנו ב-7 באוקטובר. סחורה בשווי של 40,000 שקל".
2 צפייה בגלריה
עדי בייקרי, יד מרדכי: למעלה: לפני 7 באוקטובר; למטה - אחרי מאורעות השבת השחורה
(צילום: אלבום פרטי)
אחרי הקניות החנה אור זוהר את רכבו בחמישי בלילה בתחנת הדלק בכניסה לאשקלון, אך לפנות בוקר הוא נגנב - ואיתו גם כל הציוד שיועד לפתיחה המחודשת של המקום. "החנינו את הרכב בתחנת דלק שפתוחה 24 שעות. תיכננו להגיע ביום שישי ולסדר את כל הקניות בפנים. אבל בלילה שבין חמישי לשישי ב-2:00 בלילה גנבו לנו הכול, גם את האוטו. רק לפני שבועיים קיבלתי אותו, אחרי שהאוטו שלי נפגע מטיל באשקלון ב-7 באוקטובר. טיל נפל ליד הבית שלנו ושלושה בניינים וכמה רכבים נפגעו, והרכב שלי ביניהם. נסעתי עליו רק עשרה ימים עד שזה קרה.
"גנבו לי את הציוד הזה פעמיים, אני שבור גם כלכלית וגם נפשית, אני פשוט לא מאמין שזה נגנב שוב, אני לא מאמין שאני בסרט הזה, אני מרגיש שכל זה קצת גדול עליי. זה מרגיש כאילו הלכנו צעד אד קדימה אבל שלושה צעדים אחורה. אומרים שהברק לא פוגע פעמיים באותו מקום, אבל בי הוא לא מפסיק לפגוע".
ניסו למצוא את האוטו?
"הרכב נצפה בצומת שוקת ובשבוע שעבר הוא היה בקריית גת, אבל לא מצאו אותו עדיין".
ג'חנונים בשבתות
אור זוהר (35) התגורר כעשור באזור המרכז, אך חזר לאחרונה לאזור בגלל מצבם הבריאותי של ההוריו. אמו נפטרה לפני כחודש. הוא החליט לחזור לדרום, אל נוף ילדותו: "זה המקום שגדלתי בו. באחת השבתות טיילתי באזור ואמרתי לעצמי שאם יהיה לי מקום אז זה יהיה כאן, ביד מרדכי. אין בתי קפה באזור ויש אוכלוסייה טובה, ובאמת הצלחנו ליצור בחודש קהילה מחבקת וחמה של אנשים.
ב-7 באוקטובר איבד חברים רבים. "בחודש הראשון הייתי ב-12 הלוויות. שני ההורים של הבריסטה שלי נרצחו בנתיב העשרה, וביום אחד הכול נעלם. המון אנשים שהכרנו בזמן קצר, אינם עוד".
אז מה הלאה?
"אין לי תשובות בעצמי. אני במצב של הצילו. זה כל מה שיש לי בראש. הודיעו שאפשר לפתוח אבל לא יכול לפתוח כי גנבו הכול ואין לי אופציה לקנות שוב את כל הציוד שגנבו. אז כרגע בשביל לשרוד אני עושה ג'חנונים בשבתות, אבל זה הימור כי יש גורמים רבים שצריכים להתקיים בשביל שזה יצליח, זה לא משהו שאפשר לצפות את ההצלחה שלו. יש שבתות שהג'חנונים נשארים ולא נמכרים אז אני תורם אותם לחיילים. גם לפני 7 באוקטובר היינו מכינים אוכל לחיילים, יש לא מעט בסיסים צבאיים באזור שלנו".
