סרן ירון צ'יטיז ז"ל היה אחד כזה שיכול להספיק בסוף שבוע אחד בבית - עולם שלם: מביקור של האחיינים, דרך מנגל עם חברים או דייט עם בת הזוג, ועד ארוחת שישי משפחתית ובירה עם חבר קרוב. ירון, כך מעידים חבריו, ידע לנצל היטב כל רגע ורגע בחיים. כמו בכל סוף שבוע שבו היה חוזר הביתה, ככה נראה גם סוף השבוע האחרון בחייו אותו בילה עם משפחתו. "בשבוע שבו ירוני יצא בסופו להתרעננות בבית, אשתו של אחי ילדה", משתף דניאל, אחיו של ירון, "שישה ימים בלבד אחרי הלידה, היא התעקשה שכולם יבואו לארוחת שישי, ונברך ונשיר יחד כולנו סביב השולחן החגיגי. ביום ראשון, יומיים בלבד אחרי אותה השבת, הוא חזר לצבא, וביום שלישי בערב כבר קיבלנו את הבשורה הקשה על נפילתו".
ירון נהרג בתאריך 26.12 לצידם של סמ"ר איתי בוטון ז"ל וסמ"ר אפרים יכמן ז"ל. "במותו תרמנו את קרניות עיניו ואיברים נוספים שהתאפשר לתרום אותם. גם החלטנו לצרוב את סמל אד"י על המצבה שלו", סיפר דניאל.
למרות שדניאל גדול מירון ב-11 שנים, הוא מספר שפער הגילים ביניהם מעולם לא הורגש. "אנחנו חמישה אחים במשפחה. אני השני וירון הוא האח הקטן ביותר. האחים שלי ואני הרגשנו תמיד שאנחנו מגדלים אותו, אבל גם גדלים איתו. פער הגילים בנינו לא היה נוכח בשום סיטואציה - ירון משחק איתנו כדורגל, למרות שפיזית היה קטן מאיתנו, ואני הייתי מגיע בתור המלווה שלו, כאח גדול, במסגרות חינוכיות בבתי ספר או בחוגים. לשמחתי גם אחרי שהתחתנתי ונולדו לאשתי ולי שלושה ילדים – ירון תמיד מצא את הזמן לבוא אלינו לשומרון ולבקר את האחיינים שלו, סיפר דניאל.
"ירון הוא המאסטרפיס שלכם", זה היה המשפט שדניאל נהג להגיד להוריו, גם בפני ירון בחייו - וגם בהלוויתו. "ירון לקח את הדברים הטובים מכל אחד מארבעתנו, ויצא הילד המושלם. הוא חייך תמיד, היה כל הזמן בעשייה, ופשוט היה כיף איתו. אמרתי את זה בחיייו ופעם נוספת בלוויתו. כולנו הערצנו אותו, ואני שמח שהוא זכה להערכה מאיתנו גם בחייו", שיתף דניאל.
ירון התגייס לשירות כלוחם בגבעתי, בהמשך יצא לקורס מ"כים, ואחריו המשיך לקורס קצינים בבה"ד 1. המפקד שלו שם היה רס"ן ג'מאל עבאס ז"ל, שנפל במלחמת "חרבות ברזל". בסיום ההכשרה ירון שובץ לתפקיד מפקד צוות בבה"ד 1 במגמת להב, ואחריו שובץ לתפקיד סמ"פ בגדוד שקד, כשהחליף את סרן (במיל') אדיר פורטוגל ז"ל שנהרג גם הוא במלחמה. "עד יומו האחרון ירון מילא את תפקיד הסמ"פ, ורק בשבעה נודע לנו שהוא יועד לקורס מ"פים. התווכחנו אם הוא היה מסכים לרעיון, ונודע לנו שפעמיים במהלך המלחמה הוא למעשה מילא את תפקיד המ"פ בפועל, למשל, כשאחיו של מפקדו בפלוגה נרצח בנובה ונאלץ לעזוב את השטח ללוויה ולשבעה שלו. ירון היה קצין מוערך מאוד, ומילא תפקידים מרכזיים ומשמעותיים בשירות שלו", מוסיף דניאל.
והייתה גם חופשה קצרה שירון ודניאל עוד הספיקו לעשות יחד בשנה שעברה, ואפילו כבר התכוננו לנסיעה הבאה ורכשו אליה כרטיסי טיסה: "הספקנו לטוס למשק של ליברפול באנגליה, במסגרת טיול אחים קצרצר. הוא אהב מאוד כדורגל, אז החלטנו לשחזר את החוויה הזו השנה וקנינו כרטיסים למשחק היורו הקרוב ביוני 2024. החלטנו שלמרות החיסרון הענקי שנרגיש כי ירון לא איתנו – נטוס, ונשאיר ריק את הכיסא שאמור היה להיות שלו באיצטדיון, ונשמח – כי זה מה שהוא היה רוצה שנעשה", סיפר דניאל.
בסוף השבוע האחרון בחייו ירון חזר מלחימה ברצועה ב-19:00, ועשה מה שכל חייל שחוזר הביתה אחרי חודש עושה - מקלחת. "ירון התקלח אחרי חודש ללא מקלחת", נזכר דניאל, "למרות העייפות הכבדה הוא לא נתן לה להשפיע עליו, ודחס חיים שלמים בסוף השבוע הזה. וכמו בכל סוף שבוע שבו הוא היה יוצא הביתה, גם הפעם הוא נתן לכל אחד מבני המשפחה, לבת הזוג ולחברים זמן איכות איתו ואת מלוא הקשב שלו. הוא עוד הספיק לארוחת שישי, לתפילת בוקר בשבת, לזמן עם המשפחה ועשה כל מה שרצה. במהלך השבת הוא ניסה לתפוס שנ"צ קצרצר, אבל באותן שעות בבית הוא דחס מה שאדם לא מספיק לעשות בשבוע, וויתר על התנומה", הוסיף.
בכל יום שישי כשירון שהיה יוצא הביתה, הוא היה מרים אירוע שזכה לשם - "המנגל של ירוני". הו היה קונה בשר טרי, מזמין את כל החברים, ו"פותח שולחן ביד רחבה ומפנקת", כפי שמתאר דניאל. גם באותו סוף שבוע אחרון בבית, הוא דבק במסורת. "ירון אהב אוכל טוב, וידע לעשות מנגל כמו מקצוען. ביום השביעי לשבעה עלינו לקבר שלו, ואחרי שהספדנו אותו ובכינו, חבר טוב של ירון, איתן, ניגש אליי וביקש להנציח אותו באמצעות אותם המנגלים שאהב לעשות", מספר דניאל.
חבריו של ירון הציעו לקיים מסורת ובה המנגל של ירון מגיע לחיילים בשטח ובעזרת קבוצת מתנדבים – הם מכינים ארוחה מפנקת עם סלטים טריים ובשר איכותי. "החברים הציעו לחבר את המנגל שירון כל-כך אהב לנתינה למען החיילים בסדיר ובמילואים. אנחנו עוברים בין הבסיסים השונים ומרימים להם מנגל בדיוק כמו שירוני היה עושה. מתחילים בסלטים ומקנחים בסטייק שמגיע ישר מהמנגל לצלחת, כמו שצריך, לא מתוך תבנית חימום. פתחנו פייבוקס לגיוס תרומות עבור המצרכים שאנחנו מכינים מהם את הארוחות – ואנשים לא מפסיקים לתרום. זה מחמם את הלב, יש לנו עם מדהים ומאוחד", סיפר דניאל. קבוצת המתנדבים מונה כ-90 איש, והצוות המוביל מונה שישה חברים, ועד כה הם הספיקו לקיים שלושה אירועי מנגל לקבוצות שונות של חיילים: לוחמי תותחנים במילואים בגבול הצפון, פלחו"ד נח"ל כשיצאו להפוגה בבנימינה ובשבוע שעבר גם נפנפו לחיילי בסיס שורה עם כיתת הכוננות של סעד.
"המנגל השני שהוצאנו היה לפלחו"ד 931. זה היה באירוע זיכרון לנופלי הפלוגה, שביניהם היה שאולי גרילניק, חבר של ירוני שנקבר סמוך אליו. שאולי וירוני נהרגו בקרב יום אחרי יום", נזכר איתן טבק, החבר שיזם את מיזם ההנצחה. "למנגל הזה הגיעו להתנדב בני משפחתו וחברתו של ירוני, והיה מרגש מאוד לראות את ההירתמות של המשפחה גם בזמנים קשים כאלה, וכל מה שרצו זה להיות שם, לפנק את החיילים ולהנציח את זכרו".
איתן טבק, יחד עם קרמר, דיויד, מתניה, רחלי, דור ודניאל – מובילים את אירועי המנגלים לזכרו של ירון. "כשבועיים לפני שירוני נהרג יצאתי מעזה מלחימה בג'בליה. כשחזרתי לאזרחות הסתובבתי תקופה ארוכה בתחושה של חוסר, ורצון להמשיך לתרום ולתת. חשבתי על זה שאחד הדברים שאפיינו את ירוני היה האהבה שלו למנגל. גם כשסגר מלא זמן בצבא וגם לפני שהתגייס, בכל יום שישי המנגל אצלו היה נדלק, וכל החברים היו מגיעים לזלול מבשר משובח. בסיום השבעה של ירוני עלינו לקבר, וכשעמדנו שם זוכרים ובוכים, עלתה בי מחשבה שזו הדרך להנציח אותו ולהמשיך את מורשתו. מיד לאחר הטקס עדכנתי את דניאל שאני מתחיל את מסורת 'המנגל של ירוני'", שיתף טבק.
ואיך התגובות?
טבק: "החיילים מעריכים את זה מאוד והם שמחים להתפנק בין משימה למשימה. אנו משתדלים בכל מנגל להגיד כמה מילים על ירוני, לםני שמתחילים לאכול, ולתאר לחיילים מי הוא היה וכך להנציח את מורשתו. החיילים מתעניינים ומבקשים לשמוע סיפורים. עם ישראל במלוא תפארתו התגייס למשימה, ואנו מקבלים תרומות מחברים, מחברות גדולות ומאנשים זרים שבכלל לא הכירו את ירוני, כולל מאנשים בחו"ל. הם מפרגנים, מראים אהבה, מנחמים ורוצים לפנק את החיילים באהבה גדולה".
"אני מכיר חמישה תינוקות שקיבלו את שמם לזכרו", מסכם דניאל, "עכשיו זה בדיוק חודש אחרי שהוא נפרד מאיתנו. הלוואי וימשיך לחיות בליבנו לעד, לא נשכח אותו לעולם".
